בש"פ 4777/10 אמיל לחזיאל נ. מדינת ישראל

1.

במסגרת תיק פלילי שמנהלת המדינה נגד מרדכי חמיאס (להלן "חמיאס") הגישה המדינה בקשה להארכת צו עיקול שניתן נגד רכושו לרבות רכב מסוג פולקסווגן טוראג מ.ר. 3839560. מטרת הבקשה היא להביא לחילוט הרכוש בתום המשפט, מכח סמכותה לפי חוק אסור הלבנת הון, התש"ס - 2000. בית משפט המחוזי בבאר שבע קיבל את בקשת המדינה (כב' השופטת י' רז לוי בב"ש 22362/09)

והחליט להאריך את צו העיקול על הרכב. העורר שהשתתף בהליך הנ"ל טען לבעלות על הרכב ומכאן עררו.

בית משפט קמא לא קיבל את גרסת העורר. תחת זאת נקבע כי הוא מכר את הרכב לחמיאס ואשתו. הם שילמו לעורר סך של 120,000 ₪ בגין הרכב. הלה נמסר

במעמד המכירה לחזקתם ולשימושם. נקבע, כי חמיאס נהג ברכב מנהג בעלים, ביטח את הרכב ואף התקין בו איתוראן מכספו. על סמך האמור נפסק כי מבחינה מהותית הבעלות הועברה לידי חמיאס.

2.

לטענת העורר טעה בית משפט קמא בקובעו כי הרכב איננו בבעלותו ואף לא נתן את המשקל הראוי לכך שהרכב רשום על שמו במשרד הרישוי. לשיטתו, במגרשי מכוניות נהוג שלא להעביר בעלות עד לגמר התשלום. הבעלות על הרכב נותרה אצל בעל המגרש

- הוא העורר כאן - עד לגמר התשלום. הואיל וחמיאס שילם רק כשליש מעלות הרכב,

הבעלות לא הועברה לידיו ונותרה בידי העורר. הודגש על ידי העורר כי הוא סיכם עם חמיאס בכתב ובעל פה כי במידה ולא ישולמו כל התשלומים, אזי הרכב יעבור לחזקתו של העורר והבעלות תוותר על שמו. העורר מציין, כי ההליכים המשפטיים הם בתחילתם והמשך החזקת הרכב על ידי המאשימה עלול לפגוע בזכויותיו הקנייניות.

לשיטת העורר הוכח כי קודם לכן הוא רכש את הרכב מכספו שלו. עוד צוין כי הרכב שועבד לטובת בנק מזרחי ועד היום העורר שילם 200,000 ₪, על חשבון ההלוואה שנלקחה על הרכב האמור ועל כן היה על המדינה לצרף את הבנק כצד להליך.

מנגד סבורה המשיבה כי הרישום במשרד הרישוי הינו רק אינדיקציה ראשונית ויש לבחון את הבעלות מבחינה מהותית. בית משפט קמא התרשם ישירות מן העורר והחליט בסופה של הכרעה כי הבעלות אינה של העורר. הודגש על ידי המדינה כי העורר למעשה מסכים שמכר את הרכב ושקיבל עבורו 120,000 ₪. הוא העיד כי אינו משתמש ברכב ואין לו כל קשר אליו. בפועל חמיאס נהג ברכב מנהג בעלים ואף התקין בו איתוראן. עוד נטען שצדק בית משפט קמא בקובעו כי חוק המכר קובע שהבעלות עוברת לקונה עם העברת החזקה.

3.

בית משפט קמא בחן את הראיות בתיק זה. הוא קבע ממצאים לצורך הבקשה והמסקנה המתבקשת ממצאים אלה תואמת את התוצאה המשפטית אליה הגיע. החלטת בית משפט קמא מפורטת ומנומקת. אכן צדק בית משפט קמא שסעיף 33 לחוק המכר, התשכ"ח 1968, שכותרתו העברת בעלות, קובע כי הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו. אין חולק שהרכב הועבר לחזקתו של חמיאס והוא נהג בו מנהג בעלים.

הרישום במשרד הרישוי, אינו בגדר סוף פסוק מבחינה משפטית ויש לבחון את העובדות כהווייתן. אכן סעיף 33 האמור קובע

כי הצדדים יכולים להסכים על מועד אחר בו תועבר הבעלות. ברם, יש להוכיח כי אכן כך נעשה במקרה הרלוונטי. העורר טען כי הדברים סוכמו בעל פה ובכתב. אולם, הסכם שכזה לא הוצג במשטרה או בבית משפט. טענות העורר לגבי הנוהג במגרשי המכוניות אינן בגדר ידיעה שיפוטית

וטעונות הוכחה. יש לזכור כי קביעת בית משפט קמא מצומצמת לדלת אמותיו של ההליך שנדון בפניו. ההליכים בבית משפט קמא טרם הסתיימו ובכל מקרה יהיה מקום להכריע בסיום המשפט האם יש מקום לחלט את הרכב, אם לאו. אין בקביעת בית משפט קמא כדי להכריע באופן סופי בדבר זכויותיו הקנייניות של המעורבים. לכל צד קיימות דרכים משפטיות להוכחת זכויות על פי דין.

4.

הערר נדחה.