בש"פ 4796/11 פלוני נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני מיום 24.5.2011, שבמסגרתה נדחו שתי השגות של המערערת על החלטות המזכירות בנוגע לערר שהגישה באיחור (בש"פ 9352/10), ובנוגע לבקשת פסלות.

ביום 23.3.2011 דחיתי את ערעורה של המערערת על החלטתו של כבוד הרשם מיום 13.1.2011, שבמסגרתה נדחתה בקשתה להארכת מועד להגשת ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (בש"פ 1901/11).

לאחר מתן פסק דיני, הגישה המערערת בקשות שונות לרשם, וביניהן ערעור על החלטת המזכירות שלא לקבל את הערר שהגישה באיחור וכן שלא לקבל בקשה לפסלות שופטת בבית משפט השלום בתל אביב-יפו.

ביום 24.5.2011 דחה כבוד הרשם את בקשותיה של המערערת. לעניין השגתה על החלטת המזכירות בכל הנוגע לערר שביקשה להגיש, קבע כבוד הרשם שבקשתה להארכת מועד נדחתה בפסק דין סופי ולכן לא ניתן כיום להשיג על החלטת המזכירות שקדמה לפסק הדין. בנוסף, קבע הרשם כי גם ההשגה על החלטת המזכירות שלא לקבל לרישום בקשה לפסלות שופטת בבית משפט השלום אינה מגלה עילה בדין ולכן דינה להידחות.

מכאן הערעור שבפניי, במסגרתו שבה וטוענת המערערת, כי ערעורה נדחה בשל טעות של המזכירות וכי מלכתחילה לא היה צורך בהגשת בקשה להארכת מועד שכן מדובר בערעור ולא בערר.

עוד חוזרת וטוענת המערערת, בין היתר, כי המזכירות טעתה בכך שלא קיבלה את בקשתה לפסלות שופטת.

לאחר שעיינתי בהחלטת הרשם ובהודעת הערעור הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות. המערערת לא הצביעה על פגם בהחלטתו של הרשם המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. יתרה מכך, מסקנותיו של כבוד הרשם, לפיהן אין מקום לקבל את השגותיה השונות של המערערת על החלטות המזכירות, מקובלות עלי ולא מצאתי מקום להתערב בהן. בשולי הדברים אציין, כי לא מצאתי ממש בבקשתה של המערערת לפסלות שופט שכן על פי סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, המבחן לפסלות שופט הוא חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים, וחשש כזה לא התקיים בענייננו.

אשר על כן, דין הערעור להדחות.