בש"פ 4809/17 בוריס לופטוחין נ. מדינת ישראל

הליך זה התקבל לרישום כבקשה למתן ארכה להגשת ערעור על פסק דין של בית משפט המחוזי מיום 21.3.2016. לטענת המבקש הוא פעל להגשת הערעור ביום 16.4.2016 דרך שירות בתי הסוהר.

המשיבה מתנגדת למתן הארכה. בתגובתה ציינה כי בשירות בתי הסוהר לא נמצא תיעוד לנסיון של המבקש לשלוח הודעת ערעור, וכי הוא אף לא פעל לבירור בהקשר זה. בנסיבות העניין מצאתי לאפשר למבקש להתייחס לטענות המשיבה ולפרט טענותיו בעניין זה, וזאת בתוך שבעה ימים מעת המצאת ההחלטה לידיו (החלטה מיום 28.7.2017).

החלטתי הנזכרת נמסרה למבקש ביום 1.8.2017, אולם עד למועד זה לא הגיש הוא כל תשובה מטעמו.

בנסיבות אלו - ובהתחשב בפרק הזמן הממושך שחלף ממועד מתן פסק הדין ועד למועד הגשת הבקשה (למעלה משנה), בכך שבמזכירות בית המשפט (בהתאם למכתב המזכירות שבתיק) ובשירות בתי הסוהר (כך לדברי המשיבה) לא נמצא תיעוד לניסיון להגיש את הערעור במועד, כמו גם בכך שהמבקש לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו לפרט את טענותיו לעניין פניה קודמת להגשת ההליך - לא הוכיח המבקש קיומו של "טעם ממשי המניח את הדעת" המצדיק להיעתר לבקשתו למתן ארכה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.