בש"פ 4811/05 מדינת ישראל נ. יצחק עוזרי

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת נ' אהד) מיום 19.5.05 בב"ש 91381/05, בה נקבע כי לא נמצאו ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, ולפיכך, הורה בית המשפט על שחרור המשיב בתנאים מגבילים.

2.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של יבוא סם מסוכן, ניסיון לייבא סם מסוכן, החזקת סם מסוכן וניסיון להחזיק סם מסוכן. על-פי המתואר בכתב האישום קשר המשיב קשר עם שניים אחרים (הנאשמים 1 ו-2 בכתב האישום) לייבא קוקאין מקולומביה לארץ. על-פי תכנית הקשר פנה הנאשם 1 לג'וני ביטון (להלן - ג'וני) והציע לו לשמש בלדר בעסקה. ג'וני דיווח למשטרה על הפנייה, ומכאן ואילך פעל לפי הנחיותיה. בהנחיית המשטרה נעתר ג'וני להצעה, וביקש לצרף אליו כבת זוגו את מירי, סוכנת סמויה. ביום 8.3.05 יצאו ג'וני ומירי לעיר קאלי בקולומביה, שם נפגשו, על-פי הנחיות הנאשם 1, עם שני מקומיים, שהעבירו לידיהם שתי מזוודות ובהן סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 3.876 ק"ג. לאחר הגיעם לארץ עמדו ג'וני ומירי בקשר עם הנאשם 1 בנוגע להעברת המזוודות. ביום 27.3.05 הגיעו הנאשמים 1 ו-2 לנקודת המפגש ונטלו מג'וני את אחת המזוודות, ובתמורה נתנו לו 2,300$ במזומן. בסמוך לאחר מכן נעצרו השניים על-ידי המשטרה.

3.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט קמא קבע בהחלטתו מיום 19.5.05 כי לא נמצאו ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרו עד תום ההליכים, ולפיכך יש לשחררו למעצר בית בדירתו בתנאים הבאים: צו עיכוב יציאה מהארץ והפקדת דרכונו תוך 48 שעות, הפקדת מזומנים בסך 15,000 ש"ח, התחייבות עצמית וערבות צד ג' של אשת המשיב ואדם נוסף על סך 25,000 ש"ח כל אחד. כן נקבע כי המשיב יהא רשאי לצאת לעבודה, ובתנאי שמקום העבודה יודע מראש לבית המשפט ולרשויות התביעה. עד למציאת מקום עבודה, כך נקבע, ישהה המשיב במעצר בית מלא, בפיקוח אשתו.

על החלטה זו עוררת המדינה לפניי.

4.

לטענת העוררת טעה בית המשפט קמא בכך שנמנע מלנמק מדוע אין הוא מוצא בתיק ראיות לכאורה כנגד המשיב. לטענתה, קיימות בתיק ראיות ממשיות הקושרות את המשיב לכתב האישום. האחת היא נסיעתו של המשיב לקולומביה ערב ביצוע העסקה, נסיעה אשר המשיב חזר ממנה בתאריך 22.2.05. הראייה השנייה והמרכזית היא הודעתו של עוקב 690, אשר היה עד לשיחה שהתנהלה בין נאשם 2 למשיב, ממנה נלמדת בבירור, לטענת העוררת, מעורבותו של המשיב בקשירת הקשר לייבוא הסמים. העוררת מסיקה זאת מתוכן השיחה הקשורה למזוודות הסמים שהביאו ג'וני ומירי, ומנימת הדברים, ממנה עולה כי המשיב רואה עצמו קשור באופן אישי לקבלת המזוודות, וכחלק מהמשימה העבריינית. כמו-כן, האלימות שהפעיל המשיב כנגד הנאשם 2 באותה שיחה, מצביעה, לטענת העוררת, על כפיפותו של הנאשם 2 למשיב, ועל-כך שהנאשם 2 קיבל הוראות מהמשיב.

לטענת העוררת, יש לראות ראייה זו כחלק ממסכת הראיות הכוללת; בזמן בו התנהלה השיחה האמורה, חזרה מירי לארץ עם שתי מזוודות סמים, ואילו ג'וני נשאר בקולומביה, וסירב להעביר לנאשם 1 את המזוודות שהביאה מירי. אותה שיחה, טוענת העוררת, מפרטת את מצב העסקה כפי שהיה באותו מועד, דבר המלמד על מעורבותו העמוקה של המשיב.

מוסיפה העוררת וטוענת כי המשיב איננו משתף פעולה, ולא מוסר את גרסתו באשר למפגש שתועד עם הנאשם 2. סירוב המשיב להשלים את החקירה, לטענת העוררת, משליך על עוצמת הראיות העומדות נגדו. כמו-כן מציינת העוררת את עברו הפלילי של המשיב, הכולל עבירות סמים קודמות, בגינן ריצה המשיב עונשי מאסר ממושכים. בין עבירות אלה - ייבוא לארץ של שמונה ק"ג קוקאין מקולומביה.

5.

לטענת המשיב, צדק בית המשפט קמא משקבע שאין בתיק ראיות לכאורה נגדו. באשר לנסיעתו לקולומביה מסר המשיב בחקירה כי נסע לבקר ידידה, שאת פרטיה מסר, ברם, לטענתו, לא נעשה כל ניסיון לאמת את גרסתו. מנגד, אין בידי המשטרה כל ראייה בדבר מעשיו בקולומביה הקושרת אותו לעסקת הסמים. יתר על כן, לטענת העוררת עסקת הסמים נעשתה בקאלי, ואילו המשיב שהה, לטענתו, בבוגוטה.

באשר למפגש עם הנאשם 2, טען המשיב בחקירתו כי הוא מכיר את הנאשם 2 ונפגש עימו מעת לעת. על-פי גרסתו, כפי שנמסרה על-ידי בא-כוחו, הנאשם 2 ביקש את עצתו של המשיב בבעיה שהתעוררה בעסקת הסמים, והמשיב ייעץ לו בנושא המזוודות. עם זאת, טוען המשיב, אין ללמוד ממפגש זה על מעורבותו בעסקת הסמים. לטענתו, למרות מעקב רציף אחר הנאשמים נמצאה רק ראייה אחת הקושרת את המשיב לנאשם 2. מיעוט הראיות בולט לנוכח שלל הראיות שנאספו כנגד הנאשמים 1 ו-2 שמעורבותם עוברת כחוט השני בכל שלבי עסקת הסמים. בנוסף, טוען המשיב, קיימת סתירה בין הדו"ח שכתב עוקב 690, ממנו עולה כי המשיב "נראה מחזיק את הנדון (נאשם 2) בחולצה וביד", לבין הודעתו, שנמסרה יומיים לאחר מכן, ממנה עולה כי המשיב טלטל את הנאשם 2, אחז את ידו בחוזקה וצעק עליו באופן ש"נראה בבירור מי הבוס ביניהם". הודעת עוקב 690, נטען, אף סותרת את הודעתו של עוקב 695, שהיה גם הוא במקום האירוע, ולא דיווח על ההתרחשויות האמורות. המשיב טוען עוד כי אנשים נוספים שנחקרו במשטרה, והתברר כי ידעו על עסקת הסמים ואף פעלו לקידומה לבקשת הנאשמים 1 ו-2, שוחררו ממעצר בתנאים, ונקבע כי אין בעצם ידיעתם על עסקת הסמים, כדי להחזיקם במעצר עד תום ההליכים. באשר לשתיקתו בהשלמת החקירה טוען המשיב, כי אין לזקוף זאת לחובתו שכן הוא מסר גרסה ראשונית למשטרה.

6.

בחנתי את טענות הצדדים ואת החומר שהוגש לעיוני, והגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. העבירות בהן מואשם המשיב הן ממין העבירות המקימות עילת מעצר מכוח דין. ברם, סבור אני, כי עוצמת הראיות שבידי העוררת אינה מצדיקה את מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים. למעט המפגש שתועד בין המשיב לנאשם 2, לא נמצאו ראיות נוספות הקושרות אותו לנאשמים 1 ו-2 או למזוודות הסמים. אמנם, בדברים שנקלטו על-ידי העוקב באותו מפגש יש כדי להצביע, למצער, על-ידיעתו של המשיב על העסקה. מעבר לכך, בדבריו של המשיב בשיחה זו יש כדי להקים נגדו חשד למעורבות (מעבר לידיעה בלבד) של ממש בעסקת הסם. אולם, ספק אם ניתן להסיק משברי השיחה שנשמעו על-ידי עוקב המשטרה, על מידת מעורבותו של המשיב בעסקה, דבר החיוני לבחינת מידת מסוכנותו של המשיב (ראה: בש"פ 406/05 גור אריה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). בנסיבות אלו, אני סבור שצדק בית המשפט קמא משהסתפק בחלופת מעצר בתנאים שקבע.

התוצאה היא שהערר נדחה. המשיב ישוחרר בתנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.