בש"פ 4811/18 חסן עאמר נ. מדינת ישראל

לפנַי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' קולה ) במ"ת 40756-04-18 מיום 13.6.2018 לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ההליך לפני בית המשפט המחוזי וטענות הצדדים

1.

על פי האמור בכתב האישום שהוגש נגד העורר, ביום 7.4.2018 בסמוך לשעה 3:30 נסעו העורר ואדם נוסף שזהותו אינה ידועה למשיבה, בשכונת ספאפרה בנצרת, כשהם נושאים עימם אקדח ותחמושת. כאשר הגיעו השניים בסמוך למסגד, ירו יריות באוויר. לאחר מכן, הבחין העורר בניידת משטרה שהוזעקה למקום, ניסה להימלט לתוך חצר סמוכה אך הניידת חסמה את דרכו. משנעצר הרכב, העורר ירד ממנו וזרק קופסת סיגריות אשר הכילה כ-17 גרם סם מסוכן מסוג חשיש ובנוסף נמצאה בתוך הרכב "אצבע" חשיש נוספת. השוטר שהגיע בניידת ניסה לעצור את העורר אך זה צעק והשתולל. בעקבות כך, הגיעו למקום מספר צעירים, אשר ביחד עם העורר תקפו ודחפו את השוטר והפילו אותו ארצה. השוטר הרפה מאחיזתו בעורר וזה נמלט מהמקום. רק לאחר ששלף השוטר את אקדחו האישי, הרפו הצעירים ממנו והוא פתח במרדף אחר העורר אך לא הצליח ללוכדו.

2.

בבית המשפט המחוזי לא הייתה מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה לביסוס האמור בכתב האישום ולא ולגבי עילת מעצר. הדיון נסב סביב אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר. בעניין זה הוגשו שני תסקירי מעצר. בתסקיר המעצר הראשון מיום 29.5.2018 מצא שירות המבחן כי שתי החלופות שהוצעו על ידי העורר אינן מתאימות, וכי אין ביכולתם של הערבים שהוצעו לשמש דמויות סמכותיות עבורו. נוכח טיבם של המפקחים המוצעים, מאפייניו האישיותיים של העורר והמסוכנות הבינונית-גבוהה הנשקפת ממנו, לא בא שירות המבחן בהמלצה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

3.

לבקשת בא-כוחו של העורר הורה בית המשפט המחוזי ביום 31.5.2018 על הפניית העורר לקבלת תסקיר משלים, על מנת לבחון את פרטיהם של שני ערבים נוספים. בתסקיר המשלים מיום 6.6.2018 הבהיר שירות המבחן כי בטעות צוין בתסקיר הראשון שנגד העורר מתנהל תיק פלילי נוסף בגין פציעה או חבלה זדונית, ולאחר בירור התברר כי התיק שלפני בית המשפט המחוזי הוא התיק היחיד המתנהל בעניינו. באשר לערבים הנוספים שהוצעו, מצא שירות המבחן כי אלה יכולים להתמודד עם רמת הסיכון הנשקפת מן העורר וכי ביכולתם להציב לו גבולות. לפיכך, המליץ שירות המבחן על שחרורו של העורר לביתם של הערבים המוצעים בכפר ריינה תוך העמדתו בפיקוח מעצר של שירות המבחן.

4.

לאחר שבחן את חלופת המעצר המוצעת וסקר פסיקה רלוונטית, קבע בית המשפט כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר. נפסק כי המפקחים המוצעים, מלבד אחיו, אינם קרובים דיו לעורר וספק אם יש להם השפעה עליו. כשיקול נוסף המטה את הכף לטובת דחיית חלופת המעצר ציין בית המשפט את קרבתה היחסית של המועצה המקומית ריינה, מקום חלופת המעצר המוצעת, לנצרת, מקום מגוריו של העורר ומקום ביצוע העבירות המיוחסות לו. לפיכך, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

מכאן הערר שלפנַי.

5.

בערר טען העורר כי היה על בית המשפט לאמץ את המלצת שירות המבחן לשחררו לחלופת מעצר. לטענתו, שגה בית המשפט כאשר פסל את החלופה שהוצעה על ידי שירות המבחן, והתרשמותו מן המפקחים לא הייתה נכונה. בנסיבות אלה, בהן העורר נטול עבר פלילי והמלצת שירות המבחן הייתה חיובית, שומה היה על בית המשפט להורות על שחרורו לחלופת המעצר. כשיקול נוסף לבחירה בחלופת מעצר ציין בא-כוח העורר כי הוא תומך ומטפל באביו, שנמצא במצב רפואי קשה. לפיכך, ביקש לשחרר את העורר לחלופת מעצר תוך שהציע להדקה, ולחלופין ביקש לבחון את אפשרות מעצרו בפיקוח אלקטרוני.

6.

מנגד, המשיבה סמכה את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתה, הכלל בעבירות נשק הוא מעצר עד תום ההליכים, ונדרשות נסיבות מיוחדות על מנת לשחרר לחלופת מעצר. בעניינו של העורר לא מתקיימות נסיבות מיוחדות, למעט היעדר עבר פלילי. בכך אין די על מנת להצדיק שחרור לחלופת מעצר בענייננו. זאת, כאשר העורר מואשם בשימוש בנשק חם, החזקת סמים מסוכנים, תקיפת שוטר וניסיון בריחה בעת מעצרו.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטת בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בדיון לפנַי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

8.

עבירה בנשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, אחת מן העבירות בהן מואשם העורר, נמנית על עבירות הביטחון המנויות בסעיף 35(ב) לחוק המעצרים (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: החוק ), ועל כן מקימה עילת מעצר סטטוטורית מכוח חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק. דומה, כי אין צורך להכביר במילים על אודות המסוכנות האינהרנטית הנובעת מעבירות נשק. הפסיקה עמדה לא אחת על כך שלא ניתן לאיין מסוכנות זו בדרך של חלופת מעצר, ובית המשפט ייעתר לשחרור לחלופת מעצר בעבירות אלו במקרים חריגים בלבד (ראו למשל: בש"פ 5419/16 מדינת ישראל נ' פלוני (7.7.2016); בש"פ 8702/15 מדינת ישראל נ' אבו קטיש (24.12.2015)).

9.

המקרה דנא לא נמנה על מקרים חריגים אלה. המסוכנות הנשקפת מהעורר נלמדת מן המעשים המיוחסים לו בכתב האישום – ירי באקדח בטבורה של עיר כאשר הסיבות לירי אינן ברורות, החזקת סם מסוג חשיש וניסיון להיפטר מהסם לאחר שנעצר על ידי המשטרה, וניסיון לברוח מהשוטר שעצרו תוך תקיפתו. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נפל פגם בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר באמצעות חלופת המעצר המוצעת.

10.

העורר השליך יהבו על המלצת שירות המבחן, אך כידוע "תסקיר המעצר הוא כלי עזר מקצועי בלבד ואינו כובל את שיקול דעתו של בית המשפט בבחינת 'כזה ראה וקדש'" (בש"פ 3064/15 מאירוב נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (12.5.2015)).

סוף דבר, הערר נדחה.