בש"פ 4862/07 מייסר בסול נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת אסתר הלמן), בה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בתנאי שחרור בערובה שנקבעו לו.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט קמא, המייחס לו עבירות אלימות, סחיטה באיומים, נהיגה ללא רישיון ועבירות נוספות. העבירות כוונו כנגד משפחת בראנסי, על רקע סכסוך בין משפחת העורר למשפחת בראנסי בעקבות מותו של אחיו של העורר בתאונת דרכים בה היה מעורב אחד מבני משפחת בראנסי. חלק מן העבירות בוצעו על פי כתב האישום כלפי ראש המועצה ריינה שם מתגורר העורר. עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי הורה על שחרור העורר בתנאים מגבילים, ובהם מעצר בית מלא, בבית אחותו של העורר בעיר טמרה, פיקוח צמוד של אחותו ובעלה, פיקוח אלקטרוני, הפקדת 5,000 ₪ במזומן וכן ערבויות עצמית וצד ג'. העורר שוחרר לחלופת מעצר ביום 1.1.07.

3.

ביום 9.5.07 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בעניין החלופה. מטרת הבקשה היתה לאפשר לו להימצא בכפרו ריינה, ולהקל על תנאי מעצר הבית באופן שיתאפשר לו לצאת לעבודתו. בתמיכה לבקשה, טען העורר כי הושג הסכם סולחה בין המשפחות, ועל רקע חלוף הזמן נוצר שינוי בנסיבות המצדיק הקלה בתנאי החלופה.

4.

בטרם נדונה בקשה זו, הגישה המדינה מצידה בקשה לעיון חוזר בהחלטת שחרור העורר לחלופת מעצר בטענה כי הוא הפר את תנאי השחרור, בכך שלא עמד בתנאים הנדרשים לקיום הפיקוח האלקטרוני; אכן הוברר כי קו הטלפון במקום החלופה נותק לשיחות יוצאות ביום 3.5.07 עד ליום 7.5.07, ונותק שוב ביום 15.5.07 למשך יום, וכל זאת מבלי שהעורר דיווח על כך לגורמי התביעה. בנוסף לכך, התברר כי אחד הערבים נפטר כחודשיים קודם לכן בלא שנתבקש למנות ערב חדש במקומו, ופירוש הדבר הוא כי כל אותה עת הופרו תנאי השחרור במובן זה שלמעשה רק אחותו של העורר שימשה ערבה, ולא היה בנמצא ערב שני. העורר לא העלה הסבר סביר כדי לתרץ את הפרת התנאים, כאמור.

5.

בית המשפט המחוזי דחה הן את בקשת המדינה והן את בקשת העורר. הוא קבע, כי העורר הפר את תנאי החלופה בכך שלא הודיע על ניתוק קו הטלפון לשיחות יוצאות במשך כמה ימים, ולא הודיע על פטירת אחד הערבים. הוא לא המציא הסבר מניח את הדעת להתנהגותו, וכן לא נתן הסבר לכך שלא ציין את דבר פטירת הערב בבקשתו לעיון חוזר. עוד נקבע, כי העורר הוכיח שנדרשים תנאים קפדניים ומחמירים בעניינו, המחייבים להרחיקו מכפרו. בית המשפט ציין, כי ספק אם העורר זכאי לאימון שניתן בו לאור הפרת תנאי החלופה. יחד עם זאת, הוא קבע כי לא כל הפרה מחייבת מעצר עד לתום ההליכים, ונוכח העובדה כי העורר לא ניצל את הפרת תנאי החלופה לביצוע עבירות נוספות, נמנע בית המשפט מלהורות על מעצרו. הוא דחה, כאמור, את שתי הבקשות שהוגשו בכפוף לשינוי בתנאי השחרור שהתחייבו בשל מותו של הערב; הוחלט, כי העורר ימשיך לשהות בבית אחותו ביישוב טמרה, תחת פיקוחה, ואליה תצטרף כמפקחת רעיית העורר, בכפוף לכך שתחתום על התחייבות בסך 10,000 ₪ להבטחת תנאי השחרור, וכן יופקד סכום של 8,000 ₪ כערבון. כן הורה בית המשפט על חילוט הערבון בסך 5,000 ₪ שהפקיד העורר על פי החלטת השחרור הראשונה.

על החלטה זו נסב הערר.

6.

לטענת העורר, טעה בית המשפט קמא בדחיית בקשתו לעיון חוזר. לדבריו, מתקיימים בעניינו כל התנאים הנדרשים להקלה בתנאי השחרור, ובהם – שינוי מהותי בנסיבות מאז מתן החלטת השחרור המקורית; הרקע לביצוע העבירות נבע מסכסוך בין שתי משפחות, ומשנערכה סולחה, הסיכוי להישנות עבירות נוספות הוא אפסי. בכך נמוגה, על פי הטענה, המסוכנות שנשקפה מהעורר. עוד טוען העורר, כי לא הוכח כי הפר תנאי כלשהו מתנאי השחרור. לדבריו, ההפך הוא הנכון; הוא הקפיד לקיים את תנאי השחרור בערובה. לכן, לא היה מקום להורות על חילוט הערבון ולהטיל עליו להפקיד ערבויות חדשות, ויש לבטל החלטה זו ולקבל את בקשתו שלו לשנות את תנאי החלופה, ולאפשר לו לחזור לכפרו ולצאת לעבודה.

7.

המדינה מתנגדת למבוקש בערר, וטוענת כי הפרת התנאים על ידי העורר היתה בעלת משקל משמעותי, ויש בה כדי לערער את האימון בהתאמתו לחלופת מעצר. עם זאת, המדינה לא חזרה על דרישתה לעצור את העורר עד תום ההליכים, ולא הוגש ערר מטעמה על החלטת בית המשפט המחוזי, והיא נכונה במשתמע לאמץ את החלטת בית המשפט קמא, המותירה את העורר בחלופת מעצר, תוך החמרת תנאי השחרור.

8.

דין הערר להידחות. חסד עשה בית המשפט קמא עם העורר משהחליט כי גם נוכח הפרת תנאי חלופת המעצר אין לעוצרו עד תום ההליכים, תוך שהחמיר בדרישות הערבויות, קבע ערובה חדשה נוספת, והורה על חילוט הפקדון שניתן מכוח החלטת השחרור הראשונה. הפרת תנאי השחרור בידי העורר לא היתה עניין של מה בכך, והיא מדליקה נורת אזהרה, המעמידה בספק את עצם התאמתו לחלופה. הסולחה שהושגה היא, אמנם, חשובה כשלעצמה, אך אין בה כדי להקרין על הקושי שבהפרת תנאי השחרור, המצדיקה נקיטת אמצעים מחמירים כדי להבטיח שתנאי השחרור יקויימו להבא. בנסיבות אלה, לא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטת בית משפט קמא ולהקל בתנאי החלופה שנקבעו בהחלטתו נשוא ערר זה.

הערר נדחה, איפוא.