בש"פ 4862/08 יניב בוהדנה נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ביתן) מיום 22.5.08 בב"ש 20904/08, בה דחה ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר-שבע (הנשיא מכליס) מיום 15.4.08, בדבר מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

ב.

(1) ביום 2.4.08 הוגש נגד העורר בבית משפט השלום בבאר שבע כתב אישום המייחס לו עבירה של סחר בסם מסוכן, ובצדו הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים. לפי הנטען מסר העורר 800 ₪ בידי יוחאי לנקרי ואת רכבו הפרטי, כדי שלנקרי ירכוש בעבורו סם מסוכן בדימונה, אך בלא שלנקרי ידע כי המדובר בסמים. לנקרי אכן רכש בפועל הרואין במשקל 4.9184 גרם , והסם נתפס ברשותו. בדיון שנערך ביום 8.4.08 הודיעה המשיבה על תיקון כתב האישום, כך שייחס לעורר גם עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית בצוותא עם אדם נוסף (לנקרי). ביום 15.4.08 הורה בית משפט השלום, בהחלטה מפורטת שנדרשה לראיות ולעילת המעצר וכן לעברו הפלילי של העורר, על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

(2) כנגד החלטה זו הוגש ערר, אשר נדון בבית המשפט המחוזי ביום 19.5.08. בית המשפט, בהחלטה מ-22.5.08, חזר ונדרש למערכת הראיות, לרבות טענה כי לנקרי עד מדינה ועדותו טעונה סיוע, אך לא קיבל טענה זו בקבעו כי הוצהר על-ידי התביעה שאין מדובר בעד מדינה או במי שקיבל טובת הנאה; נדרשה אך תוספת ראייתית כבעדות שותף, וזו מצויה בשיחת טלפון, הימצאות העורר בידי לנקרי ושקרים לכאוריים. נדחתה גם טענת אפליה באשר לשחרור לנקרי.

ג.

בערר שלפנינו חוזר העורר על טענותיו בבית המשפט המחוזי. כפי הנטען, כתב האישום מושתת על הודעתו של לנקרי, המעורב בהחזקת הסם, וזה מסר גם הודעות סותרות להודעה המפלילה. כן נטען כי שחרורו של לנקרי ממעצר וההחלטה שלא להגיש נגדו כתב אישום מצביעים על מעמדו כעד מדינה. עוד טוען העורר כי קיימת חלופת מעצר הולמת, וכי עברו הפלילי כולל רק עבירות של החזקת סם לשימוש עצמי אשר רובן נעברו לפני כ-10 שנים.

ד.

בדיון טען עו"ד בן-נתן ביסודיות כדרכו, כי יש חולשה בראיות: עד תביעה יחיד – לנקרי – שהוא שותף למעשה, וגירסותיו שלוש הן, שרק בשלישית הוא מפליל את העורר, ולשיטת העורר אך היתממות היא כי לא ידע במה מדובר. גם שחרורו ממעצר תמוה, כשבנסיבות של כ- 5 גרם הרואין מתבקש על פי רוב מעצר. עבירות העורר, כך נטען, ישנות - ורק מיעוטן בענייני סמים, וכאן מדובר ברכישת סם ולא במכירה; יש איפוא ספק בסיכוי להרשעה. ולבסוף,נטען כי לעורר אפשרויות טובות לחלופה.

ה.

באת-כוח המדינה טענה כי התמודדות עם גרסאות לנקרי מקומה בתיק העיקרי; אך ברי הוא, כי גירסתו המפלילה נמסרה מיוזמתו שלו, והוא היה בשעת מעשה בן שמונה עשרה שנים וחודשים אחדים ללא עבר פלילי; הוצהר עם זאת כי יוגש נגדו כתב אישום, בכפוף לשימוע. לשיטתה, חיזוק ראייתי מצוי הן בשיחות הטלפון בין העורר ללנקרי והן לעניין הרכב; את אשת העורר, שמסרה גירסה שונה משלה, אמנם אין להעיד נגדו, אך היא עשויה להעיד כעדת הגנה. לשיטת המדינה מפעיל העורר "חיילים", ודבר זה אפשרי גם אם ישוחרר לחלופה, ועל כן אין לכך מקום.

ו.

(1) עיינתי בכל חומר החקירה. לכאורה הגירסה המפלילה הברורה מאת העד לנקרי ניתנה מרצונו (הודעה מ-27.3.08), לאחר מאמצי שתיקה ואי הפללה בהודעה ראשונה (25.3.08) וכן שתיקה חלקית בהודעת 26.3.08. לנקרי חזר על ההפללה גם בעימות עם העורר (30.3.08). זאת, אף שהעורר שכר את עורך-דינו של לנקרי. העורר עצמו פתח בשתיקה (28.3.08), בהמשך (30.3.08) (תוך המשך שתיקה במידה רבה) טען כי "אין לי עבר על סמים ואני לא מתעסק בסמים", ולבסוף (1.4.08) הודה בשימוש בסמים לעיתים רחוקות, אך שמר על זכות השתיקה לגבי סוגם. רעייתו שינתה את גירסתה בין שתי הודעותיה ב-25.3.08 (שלפיה נתנה את הרכב ללנקרי) וב-28.3.08 (שבעלה נתן ללנקרי את הרכב), וכפי שציין בית המשפט המחוזי, גם אם אין אפשרות להעידה מטעם התביעה, מכל מקום אין היא מאשרת את גירסת העורר.

(2) במבחן הראיות לכאורה לא ראיתי דופי בהחלטות בתי המשפט הקודמים. נוכח הצהרת באת-כוח המדינה כי יוגש כתב אישום נגד לנקרי על החזקת סם שלא לצריכה עצמית, גם ברי כי אין לראותו כעד מדינה. אשר לחיזוקים נגדו, ברי כי נושא הטלפונים ללנקרי נמנה עליהם, פרשת הרכב שניתן לו וכן אמירת אי אמת על-ידי העורר.

(3) עיינתי גם בגליון הרישום הפלילי של העורר, יליד 6.1.78. ראשיתו בגיל פחות משלוש עשרה (עבירה מאוקטובר 1990) שעניינה תקיפה; חמש פעמים עמד לדין כקטין בשנים 1991, 1992, 1994 ו-1995 בעבירות איומים, תקיפה וגניבה וכן שימוש ברכב ללא רשות (גניבת רכב) תגרה ופריצה, ונדון ללא הרשעה. בשנים הבאות נדון העורר

עוד חמש פעמים בין 1998 ל-2007 בעבירות גניבה, הפרת הוראה חוקית, השגת גבול פלילית, איומים, קבלת דבר במרמה, היזק לרכוש במזיד, השגת גבול פלילית, הפרעת שוטר במילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור, תקיפה וכן החזקת סמים לצריכה עצמית ונהיגה ללא רישיון. בין השאר נדון למאסרים על תנאי ולקנסות, לרבות מאסר על תנאי (שכנטען הוא בר הפעלה) מ-2007.

(4) חוששני איפוא כי, חרף מאמציו הראויים של הסניגור, אין זה מקרה בו ניתן לשחרר לעת הזאת לחלופה. הראיות לכאורה ישנן. עילת המעצר היא של מסוכנות סטטוטורית כיוון שהמדובר בעבירות סמים, והיא מתחזקת גם בשל עברו הפלילי של העורר. אכן, מרבית הרשעותיו של העורר לא היו בענייני סמים, בחריג אחד, אך הוא הסתבך בפשע מנעוריו המוקדמים ולא זנח אותו גם בבגרותו. הפעם עסקינן בסחר בסמים – ובהרואין, בכמות שלגבי סם זה בודאי אין לראותה כזניחה (כמעט 5 גרם ). ער אני לכך שהמדובר ברכישה ולא במכירה, אך כמות זו שבה מדובר אינה מבוטלת, וקשה לראותה כמכוונת לצריכה עצמית. השאלה המרכזית בחיפוש חלופה היא שאלת האמון, ואין בגיליון הפלילי העשיר למדי כדי ליצור אמון זה.

(5) אשר על כן איני נעתר לערר.