בש"פ 4885/08 אלכסיי בלאיכמן נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין עם אדם נוסף, אנדרי פוטורוצין, באשמת ביצוען של עבירות שעל חומרתן נראה כי לא יימצא חולק. תחילתו של ספור המעשה בכך שהנאשמים נתבקשו לגבות חוב מאחר (להלן: המתלונן), ולאחר שעשו זאת גמרו אומר לסחוט את קורבנם בטענה כי גביית החוב גרמה להם הוצאות בסכום של 20 אלף ש"ח. בתאריך 19.3.08 הסיעו העורר ושותפו את המתלונן למועדון כלשהו תוך שהם מכים אותו ומאיימים עליו. בהמשך הם כלאו אותו במקלט, ודרשו ממנו ללכת עמם ביום המחרת לבנק, שם ייטול הלוואה ואת תמורתה יעביר לידיהם. במשך הלילה הצליח המתלונן ליצור קשר עם בת-זוגו, ולספר לה את אשר עוללו לו, וכאשר נסעו הנאשמים עם המתלונן לבנק ביום המחרת, הם נעצרו על ידי שוטרים.

עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העותר עד תום ההליכים, ומאחר ובית-המשפט המחוזי נעתר לה, הוגש הערר שבפני. העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, אולם סבור כי נכון היה לשחררו לחלופת מעצר מכל אחד מטעמים אלה: העבירות אינן מקימות עילת מעצר; מדובר באירוע חד פעמי; לא קיימת ראיה כלשהי לניסיון לשבש מהלכי משפט או להשפיע על עדים; חלקו בפרשה קטן מזה של שותפו; העורר הינו אדם צעיר, נטול עבר פלילי שעלה לישראל בשנת 1999, ובידו להציע חלופה אשר עשויה לתת מענה הולם למטרות המעצר.

אין בידי לקבל את הערר. העורר ושותפו חטאו, לכאורה, בעבירות בהן היתה שלובה חטיפה של אדם, תקיפתו וסחיטתו, ואלה מקימות חזקת מסוכנות ועילת מעצר סטטוטוריות. עם זאת, בית-המשפט המחוזי לא ראה עצמו פטור מלבחון את השאלה אם ניתן לעשות שימוש בחלופת מעצר. על שאלה זו השיב בשלילה נוכח אופיין של העבירות שיוחסו לעורר, ובהן שלובות תעוזה, אלימות שאינה יודעת גבולות ופריקת עול מוחלטת, ללמדך עד כמה מרחיקת לכת היא הסכנה הנשקפת מהעורר לציבור. בנסיבות אלו אין מקום לעשות שימוש בחלופת מעצר, ועל כן אין בידי להצטרף לטענה לפיה שגתה הערכאה הראשונה בתוצאה אליה הגיעה. עם זאת, סבורני כי יהיה זה נכון לשוב ולשקול את הצורך בהמשך מעצרו של העורר, לאחר שהמתלונן ובת-זוגו יסיימו את עדותם בבית המשפט.

הערר נדחה.