בש"פ 4908/99 מדינת ישראל נ. אידה מירוב

זו בקשה שניה להארכת מעצרה של המשיבה לתקופה של 90 יום, לאחר שהמשיבה כבר היתה עצורה תשעה חודשים מכח החלטה של בית המשפט המחוזי, ועוד שלושה חודשים הארכת מעצר של בית משפט זה.

למשיבה מיוחסת עבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז1977-. נטען, שלאחר ויכוח עם המנוחה בקשר לאופן טיפולה של המנוחה בילדיה, דקרה המשיבה את המנוחה חמישים וחמש דקירות סכין והרגה אותה. המנוחה היתה גיסתה של המשיבה, אשת אחיה. הרקע הוא פירוד בין בני הזוג.

הסניגור, עו"ד קליין, מתנגד להארכת המעצר. הוא לא מתעלם מכך, שמדובר בעבירה של אלימות ושבדרך כלל יש חזקת מסוכנות לגבי מי שנאשם ברצחף אבל הוא סבור שבנסיבותיו של תיק זה, לאחר איזון בין נושא המסוכנות מחד ובין זכויות הפרט מאידך, ראוי לשחרר את המשיבה. זאת מן הטעם הפשוט, שברור כבר היום, שהמשפט לא יסתיים גם בהארכה נוספת. לעומת זאת, הסניגור סבור, שהמשיבה אינה מסוכנת לכולי עלמא. המעשה שאירע אירע בנסיבות מיוחדות מאד.

הסניגור טוען, והתביעה לא מכחישה, שהמשפט מתנהל בעצלתיים. ימי השיפוט אינם מנוצלים ולפעמים עד אחד נותן חלק מעדותו וכעבור פחות משעה הדיון מופסק, מפני שיש לבית המשפט תיק אחר הקבוע לאותו יום. כתוצאה מכך, מתקיימות ישיבות רבות, כאשר המרחק בין הישיבות גדול, ואי-אפשר לשער מראש מתי יסתיים המשפט הזה. יש גם מחלוקת בין התביעה להגנה לגבי מספר העדים שיש עוד לשמוע. התביעה טוענת, שמטעמה צריך עוד לשמוע עד אחד בלבד, והסניגור אומר, שנותרו ברשימת עדי התביעה מספר עדים שלא נשמעו. לשאלתו, אם הוא יכול להזמינם מטעם ההגנה, נאמר לו שטרם הוחלט אם הם יעידו מטעם התביעה או לא.

העומס המוטל על שכמם של בתי המשפט המחוזיים בכלל, ועל בית המשפט המחוזי בחיפה בפרט, הוא כבר מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה. אני יודע, שההרכב בראשות כב' השופט פיזם כורע תחת נטל המשא ומנסה לתמרן כדי לעשות צדק עם כל אחד מן התיקים העומדים ותלויים בפניו. אף על פי כן אני אומר, בכל הזהירות הדרושה, שיתכן וצריך לארגן את היומן בצורה אחרת. במקום לקבוע מספר תיקים להוכחות לאותו יום, עדיף לקבוע תיק אחד ולשמוע בו את העדים, ואילו תיק אחר ליום אחר. השיטה של קביעת מספר תיקים לאותו יום גורמת לבזבוז זמן בין תיק לתיק, ובעיקר היא גורמת לכך, שעדים שהוזמנו לא תמיד נשמעים, ונשלחים הביתה כדי להופיע שנית. פעמים רבות העדים מתעייפים ולא מופיעים, ואז שוב מאבדים זמן ומוציאים נגדם צווי הבאה.

המעשה המיוחס למשיבה הוא כה חמור, והמסוכנות כה בולטת לעין, שאינני רוצה להעניש את הציבור ולסכן אותו על ידי שחרורה. אולם, בסופו של דבר, יגיע מועד שאי-אפשר יהיה יותר להאריך את המעצר חרף השיקול שאמרתי.

אני נעתר בפעם זאת לבקשה, ומאריך את המעצר פעם נוספת ל90- יום החל מה28.7.99-. זאת מתוך תקווה, שבית המשפט המחוזי בחיפה יעשה מאמץ להתפנות ולארגן את היומן כך, שהעדים בתיק זה ישמעו בצורה יעילה בזה אחר זה, והדיון יסתיים במועדו.