בש"פ 4909/14 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' ליפשיץ ) בתיק מ"ת 24377-06-13 מיום 8.7.14, בגדרה נדחתה בקשת העורר

לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. עניינה של הפרשה אישום בהתעללות ממושכת של העורר בקטינים בהיותו מנהיגה הרוחני של קבוצת משפחות.

רקע והליכים

ב.

ביום 12.6.14 הוגש כנגד העורר כתב אישום המייחס לו במסגרת חמישה אישומים שונים את העבירות הבאות: ריבוי עבירות של התעללות בקטין או בחסר ישע לפי סעיף 368ג סיפא בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; ריבוי עבירות של שידול להתעללות בקטין או בחסר ישע לפי סעיף 368ג סיפא לחוק; שתי עבירות של תקיפת קטין או חסר ישע לפי סעיף 368ב רישא לחוק; שידול לכליאת שווא לפי סעיף 377 רישא בצירוף סעיף 30 לחוק; ריבוי עבירות של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק; שתי עבירות של מעשה מגונה בכוח לפי סעיף 348(ג) לחוק; ריבוי עבירות של כליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק; שתי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק. בתמצית, כנטען בכתב האישום, העורר עמד בראש קבוצת אנשים הכוללת חמש משפחות בכפר מג'ד אל-כרום ושימש כמנהיגם הרוחני, וחברי הקבוצה סרו למרותו, לרבות בענייני חינוך ילדיהם. במשך כ-10 שנים דרש העורר מחברי הקבוצה – כנטען – להשית על ילדיהם עונשים פיסיים קשים, ובהם מכות באמצעות חפצים; כליאה ממושכת; מניעת אוכל ושתיה; מריחת צואה על גופם. בחלק מהמקרים, כך נטען, ביצע העורר את המעשים בצוותא חדא עם חברים בקבוצה. עוד נטען, כי העורר נהג להכות אחת מנשות הקבוצה, לבזותה מינית ולכלאה בביתו.

ג.

בהחלטה מיום 26.6.13 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, משקבע כי קיימות ראיות לכאורה, ועילות מעצר סטטוטוריות (סעיפים 21(א)(1)(ב) ו-21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן חוק המעצרים )). נקבע, כי אין חלופת מעצר אשר בכוחה לאיין את החשש לשיבוש מהלכי משפט, וזאת משהעדים סרים למרות העורר באופן מוחלט; צוין כי לאחר שיעידו 28 העדים הראשונים בפרשה ניתן יהיה לשקול את שחרורו של העורר לחלופה (מ"ת 24377-06-13, השופט – כתארו אז – ר' שפירא ).

ד.

ביום 22.7.13 דחה בית משפט זה ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 26.6.13 (בש"פ 5040/13, השופטת א' חיות ). נקבע, כי אין בכוח החלופה לאיין את המסוכנות והחשש לשיבוש הנשקפים מצד העורר, וכי הערת בית המשפט המחוזי בדבר האפשרות לשקול מחדש שחרור העורר לחלופה לאחר העדת 28 העדים המקורבים לעורר, מקובלת.

ה.

ביום 28.1.14 נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר, בה הציג קלטת שבתוכה – כנטען – נשמעה המתלוננת מכחישה את דבר הטרדתה המינית מצד העורר. נקבע, כי העורר לא הצביע על כרסום ראייתי המצדיק עיון חוזר, וכי אין מקום לשקילת שחרורו לחלופה, טרם יישמעו כלל עדי התביעה שאינם שוטרים (השופט י' ליפשיץ ).

ו.

ביום 11.3.14 האריך בית משפט זה את מעצרו של העורר בתשעים יום (בש"פ 1693/14, השופט ע' פוגלמן ); נקבע כי מעצרו יוארך נוכח רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו, עברו הפלילי, והחשש המבוסס מפני שיבוש הליכי משפט, תוך שנקבע כי קצב התקדמות ההליך מניח את הדעת. צוין: "הנחתי היא כי יעשה מאמץ להעיד את העדים הנותרים מתוך קבוצת 28 העדים מוקדם ככל הניתן, וזאת בשים לב להחלטות קודמות השומרות לעורר את זכותו לפנות בבקשה לעיון חוזר כשתסתיים העדתם" (פסקה 7).

ז.

ביום 4.5.14 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר, וזאת – כנטען – כיון שהעדים האזרחיים העידו. לבית המשפט המחוזי הוגשו שלושה תסקירי מבחן שבהם לא הומלץ לשחרר את העורר לחלופה (29.5.14, 17.6.14, 1.7.14). בית המשפט המחוזי קיים ארבעה דיונים בהם נחקרו המפקחים המוצעים, וזאת משסבר כי ניתן לשקול בחיוב את שחרור העורר לחלופה לכשתסתיים עדותה השניה של המתלוננת. ביום 8.7.14 נדחתה הבקשה לעיון חוזר, וזאת משלא הושלמה עדותה של המתלוננת טרם פגרת בתי המשפט. נקבע, כי העיכוב בהעדת המתלוננת אינו נובע מהתנהלות המדינה, כך שאין מקום לשחרר את העורר טרם תישמע העדות (הצפויה להסתיים במהלך חודש ספטמבר) נוכח החשש לפגיעה "אם במישרין ואם בעקיפין על ידי עושי דברו (של העורר – א"ר)". כאן המקום לציין כי עדות המתלוננת בה מדובר כרוכה בפרשה שנחקרה בחודשיים הראשונים של 2014, שהתביעה רואה כניסיונות שיבוש כלפי המתלוננת בעקבות ראיה חדשה אשר ביקש העורר להגיש (הקלטה של שיחה עמה). לשיטת העורר, המדובר בניסיון לסולחה.

הערר והדיון

ח.

החלטה זו היא מושא הערר הנוכחי, בו נטען כי היה מקום לשחרר את העורר לחלופה נוכח התקופה הארוכה בה הוא מצוי במעצר; הערותיהם החוזרות של בתי המשפט כי יש מקום לשקול שחרור העורר בתום העדת 28 העדים; טיב החלופה המוצעת; והמספר הרב של ישיבות ההוכחות הצפוי טרם תום ההליך העיקרי.

ט.

בדיון טען עו"ד שרקאוי, כי שרשרת החלטות קבעה שלאחר עדותם של כל העדים ניתן יהיה לדון בשחרור; קולר העיכוב הנוגע לעדות המתלוננת תלוי בצוואר התביעה והמשטרה והן פעלו באיטיות, וגררו רגליים לאורך חודשים. עוד ציין עו"ד שרקאוי כי הוצעו מפקחים טובים, הן בני משפחה והן אחרים, לרבות במרחק מכפר מגוריו של העורר, שהוא גם נכה; חלפו 13 חודש ואין לדעת מתי יסתיים התיק, שכן יש גם 17 עדי הגנה. נטען עוד, כי הסכנה הנטענת מן העורר היא נקודתית, נגד המתלוננת בלבד.

י.

עו"ד פולמן טענה למדינה, כי בית המשפט המחוזי פעל יסודית, קיים דיונים רבים וחקר באולם; כתב האישום מצביע על סכנה למתלוננת וכן לקטינים שעברו התעללות פיסית ונפשית, והעורר עדיין שולט בקבוצה; התיק מעורר רחש רב בכפר, ויש חשש הן לשלום המתלוננת והן לשיבוש. עוד נאמר, כי בניגוד לטענת העורר, נחקרה המתלוננת ארבע פעמים וכן נאספו חומרים שונים; המדינה מתנגדת לשחרור נוכח המסוכנות וחשש השיבוש, אך לפי החלטת השופטת א' חיות יישקל הדבר לאחר עדות המתלוננת; היא תעיד ב-11.9.14, בישיבה הראשונה לאחר הפגרה, ועומד להישלח לה זימון.

יא.

עיינתי בתסקירים, וניכר ששירות המבחן למבוגרים השקיע רבות בבדיקת החלופות. אדרש לתסקיר האחרון מיום 30.6.14 – ושורתו התחתונה היא ספקנות לגבי התאמת שני מפקחים שהוצעו, שהם בני כפרו של העורר אך ללא היכרות עמו, אף שאין בהם דופי אישי; וכן לא הוצג לשירות חוזה השכירות של הדירה המוצעת למעצר בית בעכו.

הכרעה

יב.

לאחר העיון – לרבות בחומר הנוגע לניסיון השיבוש הנטען – לא ראיתי מקום להתערב בהכרעתו של בית המשפט המחוזי שעשה בכל הכבוד, מלאכה יסודית ומושקעת. דעת לנבון נקל, כי כדי שהחשש לשיבוש יופג יש צורך בהשלמת עדותה של המתלוננת, כדי לנטרל סיכון לה וחשש לשיבוש. זו קבועה, כאמור, לספטמבר 2014. על כן, המועד להתייחסות לשחרור הוא אז, כנקבע לאורך כל הדרך, ובמיוחד בהחלטת השופטת חיות – קרי, בתום כל העדויות האזרחיות, לרבות עדותה של המתלוננת שתשלים את הרשימה.

יג.

על דרך הכלל יש לומר, ודבר זה ראוי שיעמוד לנגד עיניהם של בתי המשפט, כי ראוי להגן על טוהר ההליך מקום שיש בו חשש של ממש לשיבוש ולסכנה לעד כדי להניאו ממתן עדותו, על ידי המתנה בשחרור עד לאחר עדות כזאת, כמובן הכל לפי נסיבות המקרה. מאידך גיסא, ההגינות וגם כיבוד מצוות המחוקק לענין איזוני המעצרים – קרי, שמעצר מאחורי סורג ובריח יושת רק בהיעדר דרך אחרת, שפגיעתה בחירות הנאשם פחותה להשיג את מטרת המעצר (סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים) – מחייבים כי בנסיבות כאלה תוקדם ככל הניתן עדות העדים הרלבנטיים, כגון מתלוננים וכן אחרים, שלגביהם יש חשש שיבוש. אמנם המקרה דנא יוצא דופן במידה מסוימת, שכן נחקר חשד הכרוך בשיבוש בעיצומו של המשפט.

יד.

ולשוב לענייננו, כדי שאכן יוכל נושא השחרור להיבדק סמוך לאחר השלמת עדות המתלוננת, ראוי שהעורר וסניגורו יגישו לשירות המבחן, הן את חוזה השכירות של הדירה בעכו בה מדובר, והן שמות מפקחים נוספים שניתן יהא לבחנם, יוגש תסקיר מעדכן לבית המשפט המחוזי עד 10.9.14, ובית המשפט יחליט כמובן לפי שיקולו.

טו.

בנתון לאמור איני נעתר לערר.