בש"פ 4980/10 מדינת ישראל נ. ניר ניסים חזיזה

המשיב עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי מרכז באשמת ביצוען של עבירות רצח וניסיון לרצח. נטען, כי בין המשיב לשניים אחרים – מוריס קריספיל ועינב כהן נתגלע סכסוך על רקע של טענה בדבר חוב כספי. בעקבות כך הגיע המשיב יחד עם אחרים לדוכן השייך לאביו של מוריס, ודרש מהעובד במקום כי חובו יוחזר לו. באחד מאותם ביקורים הפך המשיב את הדוכן, ובהמשך ביקש עינב את התערבותו של אחד – פאיז אבו גאנם, אולם שיחות שקיים פאיז עם המשיב הסתיימו בהחלפת גידופים, ובעקבות כך גמר המשיב אומר להמית את עינב. לביצוע זממו הגיע המשיב לרמלה בתאריך 5.8.09, בשעת לילה, כשהוא מלווה באחר, ומשהבחין בעינב יושב בקיוסק החל ללכת לעברו כאשר הוא מחזיק באקדח. המשיב ירה לעבר עינב מספר יריות, והמשיך בכך גם כשקורבנו החל להימלט. כתוצאה מהירי נפצע בראשו נער שנקלע לזירה לתומו ( יפתח מור יוסף ז"ל ), ולמחרת הוא נפטר בבית חולים. באשר לעינב, הוא נפגע משלוש יריות בחזהו, ונגרמו לו קרעים בסרעפת, בכבד, בכליה ובמעיים.

כתב-האישום נגד המשיב הוגש בחודש אוקטובר 2009, ובמשך מספר חודשים התקשה בית המשפט לקבל את תשובת המשיב לעובדות שיוחסו לו, הואיל ונטען על ידי ההגנה כי חומר החקירה לא הועבר אליה בשלמותו. רק בחודש אפריל 2010 הודיע המשיב כי הוא כופר בעובדותיו של כתב-האישום, ובעקבות כך החלה שמיעת עדותו של עינב כהן, ומשזו הסתיימה בחודש מאי 2010, החלה עדותה של ראש צוות החקירה.

בבקשה שבפני עותרת המדינה להארכת מעצרו של המשיב, ולכך מתנגד בא-כוחו, עו"ד אמיר אוחנה, הואיל וההגנה עתרה בפני בית המשפט המחוזי לבקר בזירה במטרה להוכיח כבר בשלב זה כי אין לתת אמון בגרסתו של עינב, וממילא לא מתקיימת עוד עילה למעצרו של המשיב.

לדאבוני, אין בידי לקבל השקפה זו, הואיל ונכון לשלב זה של ההליכים נסמכת ההחלטה למעצרו של המשיב על ממצאו של בית המשפט המחוזי לפיו קיימות בידי המדינה ראיות לכאורה להוכחתו של כתב האישום, כדרישתו של סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. כל עוד לא שונה ממצא זה, אין מנוס מלקבוע כי הסכנה הגלומה במשיב לציבור שרירה וקיימת, ומסקנה זו מתחייבת גם מעברו הפלילי. אכן, לכל נאשם, גם זה הנתון במעצר, עומדות חזקת החפות, והזכות לחרות, אולם מקום שמעשיו של נאשם מלמדים על הסכנה הנשקפת ממנו אם יינתן לו להתהלך חופשי, נדחות אותן זכויות מפני אינטרס הכלל, ועל כן החלטתי להיעתר לבקשה במלואה.

אני מורה איפוא על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 15.7.10, או עד למתן פסק-הדין בת.פ.ח. 11459-10 של בית המשפט המחוזי מרכז, הכל לפי המוקדם.