בש"פ 4984/05 מדינת ישראל נ. חי יוסף טובול

1.

בפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים), להארכת מעצר שנייה מעבר לתשעה חודשים לתקופה של תשעים יום החל מיום 8.6.05.

2.

נגד המשיב וכנגד שני נאשמים אחרים, הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי, המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, שוד בתחבורה, תקיפה בנסיבות מחמירות, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, חבלה במזיד, הפרת הוראה חוקית, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, התחזות לאדם אחר ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. כתב האישום מונה שבעה אישומים מהם עולה כי המשיב בצוותא עם הנאשמים האחרים, תקפו באכזריות אדם על רקע מוצאו הערבי, באמצעות בעיטות, אגרופים וגז מדמיע, המתלונן איבד את הכרתו, נגרמו לו חבלות וחתכים בפניו ובשאר חלקי גופו וכן נגרם לו שבר באף. בנוסף, הכו הנאשמים אדם אשר ביקשם לחדול ממעשיהם וכן שדדו את ארנקו של המתלונן וכן חפצים נוספים. במקרה נוסף, תקפו הנאשמים באכזריות נהג מונית על רקע מוצא הערבי, תוך שהם זורקים זיקוק אל תוך המונית, מונעים מהנהג לצאת מן המכונית, רוגמים את המונית באבנים ומנקבים את צמיגיה. הנהג הצליח לצאת מן המונית והחל לברוח אולם, הנאשמים רדפו אחריו ויידו לעברו אבנים אשר פגעו בראשו. הנאשמים תקפו גם עובר אורח אשר ניסה לעזור לנהג וכן עובר אורח נוסף אשר ניסה לצלמם. כתוצאה מהאירוע נגרמו למתלונן חבלות בראשו וחתך עמוק באוזנו ואחד מעוברי האורח איבד את הכרתו. במקרה שלישי תקף המשיב אדם נוסף על רקע מוצאו הערבי בכך שבעט בו והכה אותו בכל חלקי גופו. באישומים נוספים מואשם המשיב בכך שהפר את תנאי שחרורו, נמלט משוטרים, התחזה לאחר ונמלט מתחנת משטרה וכן התנגד למעצר, תקף שוטרים וגרם להם חבלות בגופם.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה לאחר קבלת תסקיר מעצר, והורה, על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו. ערר אשר הוגש על ההחלטה נדחה על-ידי השופט ס' ג'ובראן (בש"פ 7144/04). בקשה לעיון חוזר אשר הגיש המשיב ביום 4.4.05 נדחתה אף היא.

4.

במהלך תשעת חודשי המעצר הראשונים התקיימו חמש ישיבות ובהן שלוש ישיבות הוכחות במהלכן העידו שלושה עשר עדי תביעה. מועד הוכחות נוסף התקיים ביום 7.4.05. לאחר תום תשעת חודשי המעצר הראשונים הוגשה בקשה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים ובמקביל הוגש על-ידי המשיב ערר על דחיית בקשתו לעיון חוזר. הדיון בבקשה ובערר אוחד (בש"פ 4254/05, 3371/05) וביום 16.5.05 ניתנה החלטה על-ידי השופט א' רובינשטיין. השופט רובינשטיין דחה את הערר והאריך את מעצרו של העורר בשישים ימים נוספים וציין בהחלטתו כי קיימות ראיות לכאורה ועילות מעצר כנגד העורר וכן לא חל כרסום של ממש בראיות. השופט רובינשטיין הוסיף וקבע כי אין מקום להידרש לחלופת מעצר וזאת חרף העובדה כי יש קושי בקצב התנהלות המשפט אשר נעוץ בחלקו מסיבות התלויות בעורר ובא כוחו. בשולי החלטתו קבע השופט רובינשטיין כי על המשיבה להגיש בקשה להוספת מועדים וככל שלא יוספו מועדים יהיה מקום לשקול הזמנת תסקיר מעצר מחודש, מבלי לקבוע מסמרות בדבר.

5.

לאחר החלטת השופט רובינשטיין, הגישה המבקשת בקשה דחופה לקביעת מועדים נוספים ואף הודיעה כי לא תתנגד לכך שהתיק ייקבע לשעות אחה"צ או לימי שישי. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה והוסיף מועד הוכחות נוסף ליום 29.5.05.

6.

בבקשה שלפני המדינה מבקשת להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. לטענתה, מסוכנותו הרבה של המשיב כפי שהיא נלמדת מן המעשים החמורים המיוחסים לו, וכן החשש כי יימלט מן הדין תומכים בהארכת המעצר המבוקשת. המבקשת מדגישה כי החלטתו של השופט רובינשטיין קוימה והיא פועלת לקביעת מועדי דיון נוספים. המשיבה ציינה כי מועד ההוכחות אשר נקבע בהתאם להחלטתו של השופט רובנשטיין, נדחה לבקשת בא כוחו של המשיב וכרגע התיק קבוע להוכחות ליום 6.6.05. המשיבה מדגישה כי לצורך השלמת פרשת התביעה דרושה לה, ככל הנראה, ישיבה אחת בלבד.

7.

המשיב מתנגד לבקשה ומלין על התמשכות ההליך. לטענתו, העיכוב בהליך הנו מסיבות שאינן תלויות בו. בא כוחו בבקשה שלפני (שאינו בא כוחו בתיק העיקרי) ציין כי נמסר לו שהמשיב עומד להעיד שבעה עדי הגנה ועל כן הוא צופה כי ההליך עשוי להימשך עוד זמן רב. המשיב מבקש לקבל תסקיר מעצר חדש ולבחון אפשרות לשחררו לחלופת מעצר.

8.

דין הבקשה להתקבל. אכן נקבע כי ככל שתקופת המעצר מתארכת, נקודת האיזון הראויה בין אינטרס הנאשם בשחרור, לבין אינטרס ההגנה על בטחון הציבור, עשויה להשתנות (ראה למשל: בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם). אולם, במקרה שלפנינו, אינני סבור כי נקודת האיזון השתנתה באופן המחייב את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. המעשים המיוחסים למשיב, אשר בשלב זה ההנחה היא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחתם, הנם חמורים ביותר. מעבר למסוכנותו הרבה של המשיב כפי שעולה ממעשיו החמורים, קיים חשש כבד להימלטותו של המשיב מן הדין. חלק מן המעשים המיוחסים למשיב בוצעו תוך כדי הפרת תנאי שחרורו בתיק אחר. בנוסף, המשיב נמלט שלוש פעמים משוטרים, כאשר באחת הפעמים התחזה לאחר ונמלט מתוך תחנת המשטרה ובפעם נוספת ניסה להימלט וכשנתפס תקף את השוטר אשר עצר אותו וגרם לו לחבלות שהצריכו טיפול רפואי. אין מתקיים במשיב התנאי הבסיסי הנדרש לשחרור לחלופת מעצר, יהא טיבה אשר יהא, והוא היכולת ליתן במשיב אימון שלא יפר את תנאי שחרורו.

9.

אכן, התמשכות ההליכים בתיק אינה משביעת רצון, אולם, ראוי לציין כי בניגוד לטענת בא-כוח המשיב, חלק מן העיכובים הנו מסיבות התלויות בעורר וכן מניסיון לגישור (ראה החלטתו של השופט א' רובינשטין). לכך יש להוסיף, כי גם מועד ההוכחות אשר נקבע בהתאם להחלטת השופט רובינשטיין, בוטל בשל בקשת בא-כוחו.

לאור האמור, אין מנוס מקבלת הבקשה. אציין, עם זאת, כי ראוי שבית המשפט המחוזי ייעשה מאמץ ויקבע ישיבות נוספות במספר מספיק שיאפשר את סיום שלב שמיעת ההוכחות בהקדם.

10.

לאור האמור, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב לתקופה של תשעים ימים החל ביום 8.6.05, או עד למתן פסק דין בעניינו, הכל לפי המוקדם.