פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5010/10
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
העוררת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
פלוני
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בירושלים מיום 6.7.10 ב-מ"ת 29844-6-10, שניתנה על ידי כבוד השופט ד' מינץ
תאריך הישיבה:
כ"ו בתמוז התש"ע
(8.7.10)
בשם העוררת:
עו"ד רחל לוי
בשם המשיב:
עו"ד יחיא מוסטפא
החלטה
בתאריך 14.6.01, ובעקבות יידוי אבנים לעבר בתים של יהודים בסילוואן, הגיע למקום כוח של משמר הגבול. מספר צעירים, וביניהם המשיב, הניחו סלע גדול בדרכו של הג'יפ בו נסעו השוטרים, ומשנעצר החלו ליידות לעברו אבנים אותן הכינו מבעוד מועד. בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים יוחסה למשיב עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והמדינה עתרה למעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו והחליט לשחרר את המשיב למעצר בית, ברוח המלצתו של שרות המבחן. על החלטה זו משיגה המדינה בפני, אולם גם לאחר שעיינתי בנימוקי הערר שבכתב והאזנתי לטיעונים על-פה, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתה של הערכאה קמא.
אכן, המשיב שוב אינו נער והוא עומד על סף בגרותו (יליד חודש יולי, 1993). יתרה מכך, מהעבירה בה לכאורה חטא נשקפת סכנה רבה, ועל כן קבעה הפסיקה לא אחת כי דינם של מיידי אבנים למעצר עד תום ההליכים בעניינם (בש"פ 8576/00 מדינת ישראל נ' מחמוד יוסף אלג'מל , פ"ד נ"ד(5) 817 (200); בש"פ 498/06 פלוני נ' מדינת ישראל , לא פורסם (2006); בש"פ 5/05 טייכמן נ' מדינת ישראל , לא פורסם (2005). עם זאת, נקבע גם שעניינו של כל נאשם ייבחן לגופו, וכך נהג בית המשפט המחוזי. בטרם הכריע בבקשת המדינה הוא הורה על הכנתו של תסקיר מעצר, ומשזה הוגש לו הוא כלל המלצה לשחרור המשיב למעצר בית בפיקוח הוריו. בית המשפט לא הסתפק בכך וביקש להתרשם בעצמו מאביו של המשיב, ומן ההחלטה עולה כי זה האחרון הותיר "רושם משביע רצון" במובן יכולת הפיקוח שלו על בנו. וכאן המקום לשוב ולהדגיש כי מעצר עד תום ההליכים מטרתו אחת – למנוע סכנה הנשקפת מן המשיב אם יינתן לו להתהלך חופשי. משמצא בית המשפט כי חלופת המעצר המוצעת יש כדי לתת מענה לעניין זה, לא ראיתי מקום או עילה לשנות מהחלטתו.
אי לכך, הערר נדחה.
ניתנה היום, כ"ו בתמוז התש"ע (8.7.10).
ש ו פ ט