בש"פ 5013/97 מדינת ישראל נ. אורי יוסף

1.נגד המשיב הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, כתב אישום (ת.פ.ח. 1343/97), בו מיוחסות לו - ולאחיו (נאשם מס. 2 בכתב האישום) - עבירות של שוד, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ואיומים; וזאת - בשל ביצוע שוד אלים של חנות תכשיטים, תוך שימוש בנשק קר ואגב גרימת חבלות גופניות חמורות לבעלים.

עם הגשת כתב האישום, נתבקש מעצרם של העורר ואחיו עד תום ההליכים. בשלב הראשון נדון עניינו של האח בלבד, הואיל והעורר נשלח להסתכלות פסיכיאטרית. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של האח; אך בערר לבית משפט זה - בש"פ 4529/97 - בוטלה החלטת המעצר ובמקומה הוחלט על שחרור בתנאים מגבילים.

בעקבות הבדיקה הפסיכיאטרית נקבע, כי המשיב כשיר לעמוד לדין; ועם תום הדיון בבקשה להחזיקו במעצר עד תום ההליכים, הוחלט על שחרורו בערובה בתנאי מעצר בית מלא בביתו בפיקוח אשתו, בדומה לתנאים שבהם שוחרר בערובה אחיו.

2.הערר שבפני מכוון כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב למעצר בית כאמור. ב"כ המדינה ערה לכלל, שלפיו אין מקום לאפליה בין המשיב לבין אחיו בקשר למעצר/שחרור בערובה. ברם, לטענתה של ב"כ המדינה, לא באפליה אסורה מדובר, אלא בהבחנה מותרת, הנעוצה באופי חלקו של המשיב בביצוע השוד.

לשיטתה של ב"כ התביעה, המשיב הוא מי שהוביל את ביצוע השוד; ומכאן- שעצמת מסוכנותו ומידת החשש שיעשה להכשלת המשפט, עולה במידה משמעותית על זו המלווה את אופיה של מעורבותו של אחיו בפרשה.

חיזוק לעמדתה האמורה מוצאת ב"כ התביעה בקביעותיו של בית המשפט בבש"פ 4529/97 הנ"ל, לפיהן: " העבריין העיקרי " בפרשת השוד הוא המשיב שבפני; וכי, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, אחיו של המשיב היה " עד למעשה התקיפה החמור של אחיו, נתקף בהלם וכי לא זו בלבד שיש ל ו עבר נקי ... אלא שעד לארוע... היה " אדם נורמטיבי ...". (ההדגשות שלי - י.ק.). גורמים אלה, הם שעמדו, לשיטת התביעה, בבסיס שחרורו בערובה של אחי המשיב; ובהם - כך טוענת התביעה, הבסיס להבחנה בין שני האחים.

דא עקא, שב"כ המשיב קרא באוזני קטעים מהודעתו של המתלונן במשטרה, לפיהם: אחיו של המשיב - זה ששוחרר למעצר בית - לא פיגר אחר המשיב במידת האלימות שגילה האחרון כלפיו; וחלקו בהשתלטות עליו לא נפל אף הוא מחלקו של המשיב.

במצב דברים זה, כך טוען ב"כ המשיב, דין אחד לשני האחים; ומששוחרר האחד בערובה, גם דינו של האחר לשחרור בערובה.

3.אני מניח כי לו הוצגה בפני בית משפט זה בבש"פ 4529/97 הנ"ל, תמונה מלאה ומדויקת בדבר חלקו של אחי המשיב בפרשת השוד נושא האישום - ספק אם היה בית המשפט משחררו בערובה על רקע היות אחיו, המשיב, "העבריין העיקרי". ברם, יהיו הדברים כאשר יהיו, משנקבע שם שהמשיב היה "העברין העיקרי" - כפי שטוענת התביעה - והודעתו של המתלונן מלמדת, כי המשיב הטיח בפניו "איומי המתה" אם יעז להתלונן, יש הצדקה להבחנה בין השניים.

4.האלימות האכזרית שבה נקט המשיב כנגד המתלונן - כפי שמתאר המתלונן בהודעתו - מקימה לחובתו את "חזקת המסוכנות" הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו1996- (להלן: "חסד"פ (מעצרים)"); וכוחה של חזקה זו עמה, לא רק בהקמת עילת מעצר עפ"י סעיף 21(א)(1)(ב) לחסד"פ (מעצרים), אלא גם בהקמת בסיס סביר לחשש של סיכול הליכי משפט על ידי נקיטה בצעדים למיתון עדותו של המתלונן.

5.במצב דברים זה - ולא נעלם הימני כי בימים הספורים שבהם היה המשיב משוחרר בערובה, הוא לא נקט בצעד כלשהו לסיכול הליכי הדיון או לנקמה במתלונן - דין המשיב להימצא במעצר עד תום פרשת התביעה לפחות.

אשר על כן, על אף שהמשיב שוחרר בפועל בערובה למספר ימים, הנני מקבל את הערר ומורה על מעצרו מחדש עד תום ההליכים בת.פ.ח. 1343/97 הנ"ל.

המשיב יוכל לחזור ולהעלות את ענין שחרורו בערובה בתנאים מגבילים, לאחר תום פרשת התביעה.