בש"פ 5076/02 מאיר אגיסון נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 9.4.02, כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת מקום לשם זנות, סרסרות למעשה זנות, אינוס, הבאת אדם לידי מעשה זנות (שתי פרשיות) כליאת שווא (3 פרשיות) ותקיפה. מדובר, בתמצית שבתמצית, באילוצן של המתלוננות לקיים יחסי מין עם לקוחות תמורת אתנן, אינוס של אחת מהן שחזרה בה וסרבה לעסוק בזנות וכן כליאתה ותקיפתה, וכליאתן של מתלוננות נוספות.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' גורפינקל), בהחלטתו מיום 14.4.02, ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים. עררו של העורר לפני בית המשפט העליון נדחה על ידי חברי הנכבד, השופט י' אנגלרד, בהחלטתו מיום 13.5.02. גם בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטת המעצר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' גורפינקל), בהחלטתו מיום 12.6.02. העורר ערר על ההחלטה האחרונה.

2.בהודעת הערר ובטיעוניו לפני עמד בא כוח העורר בעיקר על התמשכות של ההליכים ועל כך שההליכים במשפטו של העורר אינם מתקדמים בקצב הראוי. לדעתו "אין לדעת מתי יחל משפטו של העורר הלכה למעשה ופגרת בתי המשפט קרובה ובאה". כמו כן עמד בהרחבה על כך שאין, כנראה, סיכוי ממשי שעדות התביעה העיקריות יעידו במועד שנקבע בינתיים לשמיעת ההוכחות - 21.7.02 - ולפיכך "קיימת סכנה מוחשית כי מעצרו של המבקש יהיה בבחינת מעצר שוא". לכך הוסיף כי אשתו של העורר בימי הריונה האחרונים ויש לו ילדה קטנה בבית. מטעמים אלה יש לשחררו מן המעצר.

3.דין הערר להדחות. בהחלטתו הנזכרת עמד חברי הנכבד, השופט אנגלרד, בפירוט רב על כל הראיות שבידי התביעה וכן נתן דעתו על כל טענותיו של בא כוח העורר, לרבות הטענה כי אין סיכוי שהעדוֹת, כולן או מקצתן, יעידו במשפט. בסופו של דבר דחה את כל הטענות וקבע כי העבירות המיוחסות לעורר מקימות חזקת מסוכנות וכי לאור התחמקותו מן המשטרה עד לאיתורו קיים גם חשש להימלטות מאימת הדין. איני מוצא מקום להוסיף על דבריו. אסתפק בהערה כי המעשים המיוחסים לעורר באים, כמעט, בגדר העבירה של "סחר בבני אדם לעיסוק בזנות". למעשים המיוחסים לעורר, אפילו אינם באים בגדר אותה עבירה, יפים הדברים שאמרתי עליהם בבש"פ 9274/01 מדינת ישראל נ' עמי ישי , (טרם פורסם):

"העבירה של סחר בבני אדם לצורך העסקתם בזנות היא מן העבירות הבזויות והנתעבות ביותר שבספר החוקים שלנו. יש בה מן הזוועה שבמכירת אדם, מן האכזריות וההשפלה שבניצול מיני ומן האימה שבסחיטה. בתוך עבירה זאת מובנים המורא והפחד שמטיל הסוחר על קורבנותיו - ואף מעורבים אחרים במסחרו - בתקופת השעבוד; ואף אחרי שיצאו מעבדות לחירות. עוד יש לזכור כי בעבירה זאת, כמו בעבירות מין, עומדת לפני בית המשפט, לעיתים קרובות, רק עדותו של הקורבן, שמולה עומדת עדותו של החשוד או הנאשם. לפיכך על בית המשפט, הדן במעצר חשודים או נאשמים בעבירה זאת, לשוות לנגד עיניו את אופיה המיוחד של העבירה שעליו עמדתי ואת הצורך לבחון את הראיות מתוך התחשבות באופי זה ובקשיים שבחקירה ובהוכחה".

לכך אוסיף כי לא שוכנעתי שבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו התמהמה יתר על המידה הראויה בקבעו את ישיבת ההוכחות הראשונה ליום 21.7.02; כאשר, כזכור, הוגש כתב האישום ביום 9.4.02. יצוין כי ליום 15.7.02, נקבעה "תזכורת לענין העדויות המוקדמות שכבר נגבו בבית משפט השלום". בשל מסוכנותו של העורר, החשש להמלטות מן הדין וכן בהתחשב באופיין של העבירות אין מקום לשחררו מן המעצר.

4. הערר נדחה.