פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
508/11
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העורר:
כמאל שופי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בנצרת מיום 13.1.11 בתיק מ"ת 52798-12-10 שניתנה על ידי כבוד השופט אטרש
שאהר
תאריך הישיבה:
כ'
בשבט התשע"א
(25.1.2011)
בשם העורר:
עו"ד סאמר עלי
בשם המשיבה:
עו"ד עדי מנחם
החלטה
בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ש' אטרש ) בתיק מ"ת 52798-12-10 מיום 13.1.2011 במסגרתה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.
כנגד העורר ושני אחרים הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של עסקה אחרת בסם מסוכן, לפי סעיפים 19+13א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ); עבירה של נסיון לייבוא סם מסוכן, לפי סעיפים 19+13א בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); עבירה של נסיון להחזקת סם שלא לצריכה עצמית בלבד, לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודה בצירוף סעיף 25 לחוק; עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; וכן עבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק. לפי המתואר בכתב האישום, העורר היה מעורב בניסיון לייבא סם מסוכן מסוג הרואין מסוריה לישראל. במסגרת זו יצר העורר קשר עם אדם אחר במטרה שיגיע לגדר הגבול ויאסוף את הסמים שייזרקו. בנוסף, תיאם העורר עם הנאשמים האחרים גרסאות שקריות במידה וייעצרו וזאת במטרה להכשיל את ההליך השיפוטי.
ביום 23.12.2010 ביטל בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ת' כתילי – סגן נשיא ) את כתב האישום שהוגש נגד העורר והורה לשחררו לאלתר וזאת לאחר שהמשיבה לא התייצבה לדיון עקב שביתת הפרקליטים.
לאחר סיום השביתה, הוגש כתב האישום מחדש ובד בבד עם הגשתו, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 13.1.2011 קיבל בית המשפט את הבקשה. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי העבירות המיוחסות לעורר מקימות עילת מעצר סטטוטורית וכי לא מתקיימות נסיבות חריגות אשר מצדיקות את שחרורו לחלופת מעצר. בית המשפט דחה את טענת העורר לפיה העובדה כי שוחרר למשך כשבועיים בעקבות ביטול כתב האישום הקודם סותרת את חזקת המסוכנות.
מכאן הערר שבפניי, במסגרתו טוען העורר כי שגה בית המשפט בכך שלא דן באפשרות לשחררו לחלופת מעצר ולא הזמין תסקיר מבחן בעניינו. לטענתו, העובדה כי היה משוחרר ללא תנאים למשך כשבועיים סותרת את חזקת המסוכנות הסטטוטורית.
מנגד, טוענת המשיבה כי העורר לא הצביע על טעם מספק המצדיק התערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי וכי אין בעובדה ששוחרר בשל שביתת הפרקליטים כדי לשנות ממסקנתו של בית המשפט לפיה אין מקום במקרה זה לשקול את שחרורו לחלופת מעצר.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטתן של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להדחות.
במקרה שלפניי, העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה לביצוען של עבירות חמורות ביותר המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית (ראו סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים). כפי שחזר וקבע בית משפט זה, ככל שמדובר בסחר בסמים,
רק במקרים חריגים ביותר ניתן יהיה לאיין את המסוכנות הרבה באמצעות שחרור הנאשם לחלופת מעצר (ראו למשל: בש"פ 3927/03 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.5.2003); בש"פ 684/08 מדינת ישראל נ' אוחנה (לא פורסם, 24.1.2008)). כפי שקבע בית משפט זה, מקרה זה אינו אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים סטייה מהלכה זו. העובדה כי המערער היה משוחרר למשך תקופה קצרה אין בה בכדי לשנות ממסקנתי זו. המערער שוחרר בשל טעמים מוסדיים ולא לאחר דיון לגופו של עניין ופרק הזמן הקצר שבו היה משוחרר אין בו, לכשעצמו, כדי לגרוע ממסוכנותו הרבה (והשוו: בש"פ 288/11 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.1.2011).
אשר על כן, הערר נדחה.
ניתנה היום, כ' בשבט
התשע"א (25.1.2011).
ש ו פ ט