בש"פ 5113/06 אנואר סראב נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת ד' מויאל), לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. הערר מתמקד בעוצמתן של הראיות לכאורה, ובהפליה הנטענת בין העורר לבין ארבעת שותפיו, אשר שוחררו בחלופת מעצר.

2.כנגד העורר וארבעה אחרים הוגש ביום 18.5.2006 כתב אישום בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת.פ. 1065/06). כתב האישום מייחס לעורר עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק, חבלה במזיד, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, איומים ושיבוש מהלכי משפט. על פי עובדות כתב האישום, שהו העורר והאחרים בלילה שבין ה-28.4.2006 וה-29.4.2006, ליל אירוסיו של העורר, במעלה הר תבור. בדרכם למקום האירוע, הצטיידו בקליעי רובה מסוג 5.56 מ"מ, ובשני רובים צה"ליים מסוג M-16 . עם הגיעה למקום האירוע, ירתה החבורה מספר צרורות בכלי הנשק, בשעה שהם צורכים משקאות אלכוהוליים.

באותה העת, בכפר דבוריה הסמוך, שמעו את הירי השוטר שי מזרחי ומתנדבי משטרה ניב פייס ואורי רגב, וחשו בניידת משטרה לזירת האירוע, ושם פגשו בנאשמים. השוטרים ערכו חיפוש על גופם של חלק מבני החבורה, במהלכו נתפסה תחמושת שהוחזקה שלא כדין בכיס מכנסיו של אחד מהם. לאחר חיפוש בכלי הרכב שהיו ברשות החבורה, הבחינו השוטרים בכלי הירי. כאשר ביקשו לתפוס את הרובים, התגודדה החבורה סביב השוטרים, וחטפה מידי השוטרים את כלי הנשק, תוך שימוש בכח, וזאת כדי להעלים ראיות לביצוע עבירות פליליות. לאחר שהצליחו במשימתם זו, נסו שלושה מן הנאשמים מן הזירה, כשכלי הנשק בידיהם. העורר ונאשם 2 נשארו במקום. העורר הכה את המתנדב רגב, הפילו לרצפה, שלף את האקדח שהיה ברשותו מנרתיקו, דרך אותו, כיוונו לעבר המתנדב ואיים להרגו באם יזוז. באותה עת נאבק הנאשם 2 בשוטר מזרחי וחבל בו בראשו, באמצעות פנס שחטף מידיו. לאחר מכן ניסה נאשם 2 לברוח מזירת האירוע בנסיעה, תוך שהוא מנסה לדרוס את השוטר מזרחי. העורר, אותה השעה, ירה לעבר השוטר מזרחי מספר יריות מאקדחו של המתנדב, פגע בו, וגרם לו לפציעה קשה בירכו שהצריכה ניתוח ואשפוז. כמו כן, פגע העורר בניידת המשטרתית וגרם לה נזק. לאחר שמזרחי נפגע, נטל המתנדב רגב את אקדחו של מזרחי וירה באמצעותו לעבר העורר והנאשם 2.

3.המדינה בקשה את מעצרם עד תום ההליכים של חמשת הנאשמים המעורבים בארועים.

בית המשפט בהחלטתו פיצל את התייחסותו לשני שלבי האירוע: השלב הראשון, הוא שלב נוכחות כל הנאשמים בזירה, הגעת השוטר והמתנדבים, עריכת החיפוש, מציאת הרובים על ידי השוטרים ולקיחתם, חטיפת הרובים מידי השוטרים ומהרכב, והימלטות נאשמים 3, 4 ו-5 מהמקום. והשלב השני – העימות שהתפתח בין העורר ונאשם 2 לבין אנשי המשטרה שהיו במקום. בית המשפט קבע לגבי השלב הראשון כי אין ראיות לכאורה לכך שהעורר ונאשמים 2 ו-3 ירו באויר אלא קבע כי נאשמים 4 ו-5 הם שעשו זאת. כן קבע כי ישנן ראיות לכך שהנאשמים 4 ו-5 הם שנטלו את הרובים מידי השוטרים ונמלטו וכמוהם גם נאשם 3 נמלט. נמצא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לכך שהנאשמים התגודדו סביב השוטרים לאחר שאחד הרובים נתפס על ידי השוטרים ונטלו את הרובה ממזרחי. יש לתשתית זו עוצמה פחותה לגבי נאשם 5 שיתכן שנמלט מהמקום קודם לכן. באופן כללי, כך נקבע, לוקה התשתית הראייתית בנקודה זו בשל קושי להצביע באופן ברור על חלקו של כל אחד מהנאשמים במעשי העבירות. במכלול הנסיבות, נוכח טיב העבירות בשלב הראשון ונסיבות אישיות של נאשמים 3 עד 5 – בעיקר העדר עבר מכביד, הוחלה בעניינם חלופת מעצר.

אשר לשלב השני: בית המשפט עמד על שוני בין גרסת מזרחי לזו של רגב בפרטים מהותיים. כן מצא בעדויות העורר ונאשם 2 סתירות בפרטים מהותיים. בסיכומו של ניתוח הראיות, בית המשפט מצא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לכך שהעורר חטף את נשקו של רגב ואיים עליו בנשק וכן ירה במזרחי. נוכח המסוכנות הגדולה המגולמת בעבירות אלה, ועברו הפלילי של העורר, הכולל מאסר על תנאי בר הפעלה בגין עבירת אלימות, הורה בית המשפט קמא על מעצרו עד תום ההליכים.

אשר לנאשם 2, קבע בית המשפט כי תשתית הראיות בעניינו אינה מוצקה דיה, ובהתייחס לטיב עברו הפלילי, החליט על שחרורו בחלופת מעצר.

4.בערר, טוען ב"כ העורר כנגד קביעת בית המשפט קמא לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו, וזאת כנגד שחרורם של יתר הנאשמים. לטענתו, טעה בית המשפט בקביעתו בענין קיומן של ראיות לכאורה בעניינו של העורר, וזאת נוכח הסתירות העמוקות בין עדות השוטר לבין עדויות המתנדבים שהיו בזירה; כן טען להפלייה בין העורר לבין נאשם 2, אשר שוחרר בחלופה. עוד נטען, כי לא ניתן משקל לפציעתו הקשה של העורר כתוצאה מן הירי שכוון כלפיו, וכן לא ניתן משקל לכך שכנגד מזרחי והמתנדבים לא הוגש כתב אישום על הירי שבוצע על ידם כלפי העורר ונאשם 2. בית המשפט קמא לא בדק כל חלופת מעצר קונקרטית בעניינו של העורר, אף שהיה מקום לעשות כן.

5.המדינה בתשובתה לערר עומדת על השוני בעוצמת הראיות בין העורר לבין נאשם 2, היוצר אבחנה רלבנטית ביניהם לענין המעצר. מסוכנותו של העורר, המשתקפת בחטיפת הנשק מהמתנדב ויריה בו לעבר השוטר מזרחי, ונוכח עברו הפלילי והיותו נתון למאסר על תנאי בר הפעלה, כל אלה מצדיקים לעמדת המדינה, את מעצרו. מעשהו של העורר מזדקר בחומרתו מעבר למעשיהם של המעורבים האחרים, ומצדיק דין שונה.

6.עיקרו של הערר בבחינת הראיות לכאורה בעניינו של העורר, ובשאלת היחס בין חלקו בפרשה, על פי המוכח לכאורה, לבין חלקיהם של שאר השותפים המעורבים. אשר לשלב הראשון בפרשה – אין לזקוף לחובתו מעורבות בירי בשלב הראשון, ואין זה גם ברור מחומר הראיות מיהו שחטף את הנשק מידי השוטרים באותו שלב. יש להניח כי אילו היה מצטמצם חלקו של העורר לשלב זה של הפרשה, כי אז קביעתו של בית המשפט המחוזי בענין מעצרו עשויה היתה להיות שונה.

תמונת מעורבותו של העורר בחלקו השני של הארוע שונה. בית המשפט עומד באופן כללי על הקושי העולה מן העדויות השונות, לרבות עדויות השוטר והמתנדבים, המתייחסות לארוע שהתנהל במהירות רבה, באופן לא צפוי, והתרחש בחשכת הלילה. הוא נזהר ביותר מהסקת מסקנות מהגרסאות השונות, שיש בהן אי התאמות, לעיתים בעניינים מהותיים. לאור זאת הוא קבע את אשר קבע ביחס לעוצמת הראיות בעניינם של הנאשם 2, והנאשמים 3 עד 4. אולם, עניינו של העורר שונה במובן זה שלחטיפת הנשק מנרתיקו של רגב, לא קדם כל איום בנשק כלפיו מצד השוטרים, כעולה מן הראיות, ולכך ישנה תשתית ראיות מוצקה ממספר מקורות. הוא הדין במעשה הדריכה של האקדח ובכיוונו כלפי רגב ואיום להורגו, וכך הוא ביחס לירי כלפי השוטר מזרחי ופציעתו. כפי שמציין בית המשפט קמא, כל השוטרים בהודעותיהם העידו על כך שהעורר חטף מרגב את האקדח. רגב זיהה את העורר במסדר זיהוי חי ביום 11.5.06 בתור מי שחטף את נשקו וירה במזרחי והדבר מתחזק בקלטת בה הוקלטה קריאת השוטרים לעזרה מן השטח, בה כבר דווח כי נשקו של המתנדב נגנב. על פי סוג הקליע שהוצא מרגלו של מזרחי. נראה כי מדובר בקליע שהוצא מנשק שהיה ברשותו של רגב שנלקח ממנו, ונתונים אלה מתנקזים לקיומן של ראיות לכאורה לכך שהעורר הוא זה שירה באקדחו של רגב כלפי מזרחי, ופצע אותו. בבדיקת פוליגרף שבחנה שאלה זו יצא העורר דובר שקר.

בפרשה המסועפת על שני שלביה, המיוחסת לנאשמים ישנן מספר דרגות חומרה מבחינה פלילית; אולם אין ספק, כי עליית המדרגה בחומרתם של מעשי הנאשמים ארעה במעשה חטיפת אקדחו של רגב בידי העורר, ושימוש בו על ידו כדי לאיים על רגב, ולאחר מכן, שימוש בו לצורך ירי לעבר מזרחי. אמת הדבר, כי על פי ניסוחו של כתב האישום, הירי במזרחי בא לאחר שמזרחי עצמו עשה שימוש בנשק כלפי נאשם 2 שהחל בנסיעה מתוך כונה למנוע את מעצרו, וניסה אגב כך לפגוע בשוטר. באותו שלב, מזרחי ירה גם לעבר העורר, ולאחר פציעת מזרחי, ירה רגב אף הוא בעורר ובנאשם 2 מאקדחו של מזרחי. היה זה, איפוא קרב יריות בין נאשמים לשוטרים, שבמסגרתו יש לבחון את חלקו של כל אחד מהמעורבים במבט רחב יותר שיקח בחשבון גם את התנהגותם של השוטרים ותרומתם האפשרית שלהם עצמם להסלמה שחלה בחומרתו של הארוע שנכרך בו שימוש בנשק חם. בראייה רחבה זו יש להשקיף גם על חלקו היחסי של העורר. יחד עם זאת, הרכיב המשמעותי ביותר מבחינת שיקולי מסוכנותו של העורר נוגע לחטיפתו את הנשק מרגב, שנעשתה ללא פרובוקציה מוקדמת, וללא איום מוקדם בשימוש בנשק חם מצד השוטרים כלפיו וכלפי שותפו. כך, בעקבות מעשה זה, חלה הסלמה בעימות הכולל בין שתי הקבוצות והחל והתפתח קרב היריות שבמסגרתו נפצע מזרחי. להסלמה החמורה הזו אחראי העורר והעורר בלבד. לאקט זה ישנה תשתית ראייתית מספקת, והוא מבחין ומייחד את העורר משאר השותפים לעבירות, לא רק לענין עוצמת הראיות לכאורה, אלא – ובעיקר – ביחס לטיב המעשים וחומרתם. ניתן לומר, ולו לכאורה, כי העורר הוא האחראי במעשה חטיפת הנשק והשימוש בו לפרוץ קרב היריות שהסתיים בפציעה קשה של מזרחי בצד פציעתם של העורר עצמו והנאשם 2.

אציין במאמר מוסגר, כי כדי שתצטייר תמונה שלמה ומפורטת לגבי השתלשלות הארועים כולה, יהיה צורך לרדת לחקר התנהגותם של השוטר והמתנדבים בשלב השני של הפרשה, ובמיוחד לאופן השימוש בנשק על ידי מזרחי ורגב, ותרומתם לאירועי הירי. יש להניח כי הדבר ייעשה במהלך המשפט גופו, ועשויה להיות לכך השלכה גם על הבנת חלקו של העורר בפרשה. עם זאת, מעשה חטיפת אקדחו של רגב בפתח השלב השני של הפרשה, קדם בכל מקרה לשימוש בנשק על ידי אנשי המשטרה, וכפי שהודגש לעיל, הוא עומד לעצמו, ומבחינה זו מעמדו של העורר לצורך הליכי מעצר הוא מעמד בעל אופי ייחודי בחומרתו ובמסוכנותו.

7.במעשהו של העורר – חטיפת נשק ממתנדב משטרה ושימוש בו במהלך עימות אלים עם גורמי אכיפת החוק, טמונה מסוכנות מיוחדת. אין מדובר רק במעשה אלימות חמור המסכן את הסביבה, אלא במעשה אלימות המכוון כנגד אנשי משטרה, המצביע על סכנה של פריצת גבולות החוק גם כלפי אנשי חוק. בהיבט זה של מעשי העבירה טמונה סכנה מיוחדת לציבור, וטמון אף חוסר אימון מובנה בסיכוי כי העורר יקיים את תנאי חלופת המעצר, אילו הוחלה עליו חלופה כזו. אדם המואשם בחטיפת אקדח מאיש חוק ושימוש בו כלפיו, ספק אם יכבד צו בית משפט ותנאי שחרור שיוטלו עליו. בית המשפט קמא הוסיף וחיזק את מסקנתו בדבר אי התאמת חלופה לנסיבות ענין זה בציון עברו הפלילי של העורר, הכולל עבירות אלימות ובהן מאסר על תנאי בר הפעלה בגין עבירת אלימות שלא הרתיעו מביצוע העבירות נשוא הליך זה. בנסיבות אלה, הנתונים המצביעים על מסוכנותו של העורר הביאו את בית המשפט קמא למסקנה כי חלופת מעצר לא תתאים במקרה זה. עוד קבע בצדק, כי עניינו של העורר שונה מזה של שותפיו הן בחומרת חלקו בפרשה, והן בעוצמת הראיות לכאורה הקיימות בעניינו, לעומת עניינם של האחרים. אני רואה לאמץ קביעות אלה, ואיני מוצאת לסטות מהן.

על יסוד כל האמור, אני מחליטה לדחות את הערר.