בש"פ 1341/07 מדינת ישראל נ. אנואר סראב

בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

ביום 18.5.06 הוגש כנגד המשיב וארבעה אנשים נוספים כתב אישום, המייחס למשיב עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק, חבלה במזיד, קשר לפשע, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, איומים, מעשי פזיזות ורשלנות, שיבוש מהלכי משפט והסתייעות ברכב לפשע. על-פי עובדות כתב האישום שהו המשיב וחמישה נוספים במעלה הר תבור לרגל חגיגת אירוסיו של המשיב. החבורה תכננה לשתות משקאות אלכוהוליים ולירות באוויר תוך כדי החגיגה ולפיכך הצטיידו השישה בשני רובים ובתחמושת מתאימה. שוטר ושני מתנדבים אשר שמעו את הירי חשו למקום וערכו חיפוש על גופם של אנשי החבורה ובכלי הרכב שלהם. לאחר שמצאו את הרובים ביקשו לתפסם, אך השישה חטפו את הרובים מידיהם בכוח. שלושה מבני החבורה נמלטו מהמקום בשני רכבים. המשיב שנותר במקום היכה את אחד המתנדבים, הפילו על הרצפה, שלף את אקדחו של המתנדב מנרתיקו, דרך אותו, כיוונו לעבר המתנדב ואיים כי ירצח אותו אם יזוז. במקביל נאבק נאשם אחר עם השוטר וחבל בראשו בעזרת פנס שחטף מידיו. לאחר מכן נמלט נאשם זה ברכב השלישי שהיה בזירה, תוך שהוא מנסה לדרוס את השוטר שהורה לו לעצור. במקביל כיוון המשיב את אקדחו לעבר השוטר ואיים עליו. בתגובה ירה השוטר לעבר המשיב, והמשיב ירה לעבר השוטר ופגע בו בברכו.

2.

ביום 5.6.06 הורה בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ד' מויאל) על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו בהתאם לבקשת המדינה. שאר הנאשמים שוחררו למעצר בית. שלושה מהנאשמים שוחררו בשל העדר עבר מכביד, אופי העבירות המיוחסות להם וחולשת הראיות בנוגע להוצאת כלי הנשק מידי השוטרים. נאשם נוסף שוחרר בשל חולשת ראיות כנגדו. באשר למשיב נקבע כי ישנה תשתית ראייתית לכאורית שהמשיב חטף את נשקו של המתנדב וירה בשוטר, וזאת על סמך זיהוי המשיב על ידי המתנדב במסדר זיהוי חי ועל סמך העדויות השונות. נקבע כי עבירות אלו מצביעות על מסוכנות גבוהה, וכי עברו הפלילי של המשיב כולל מאסר על תנאי בר הפעלה בגין עבירת אלימות, ולפיכך לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר לגביו.

ערר שהגיש המשיב לבית משפט זה נדחה (בש"פ 5113/06, כב' השופטת פרוקצ'יה).

יצוין כי בתיק המתנהל נגד המשיב נשמעו בינתיים עדויותיהם של שלושת השוטרים המעורבים באירוע. נקבעו שני מועדי הוכחות נוספים לימים 5.3.07, 18.4.07.

3.

בא-כוח המבקשת טען כי המעשים המיוחסים למשיב מלמדים על רמת מסוכנות גבוהה לביטחון הציבור, ועל העדר רתיעה מצד המשיב מפני החוק ואוכפיו.

בא-כוח המשיב ציין כי למעט המשיב, כל הנאשמים האחרים בתיק שוחררו למעצר בית. לטענתו, בית המשפט המחוזי הסתמך בהחלטתו לעצור את המשיב על הראיות הקיימות נגדו ובעיקר על זיהויו על ידי אחד המתנדבים. עם זאת, כאשר העיד אותו מתנדב בבית המשפט זיהה דווקא את נאשם 2 כמי שחטף את נשקו וירה בשוטר, ולא את המשיב. בכך, לטענת הסנגור, נופלת ראיית הזיהוי עליה נבנתה התשתית הראייתית, ולפיכך יש לשחרר את המשיב. כן ציין הסנגור שעד היום העידו בתיק שלושה עדים בלבד, כאשר נותרו עוד 53 עדי תביעה ועדי הגנה הכוללים חמישה נאשמים. הוא הדגיש כי קבועים רק עוד שני מועדי דיונים.

לעניין הראיות טען בא-כוח המבקשת כי המשיב והנאשם 2 הם אחים הדומים במראם וממילא שניהם היו מעורבים באירוע החמור.

4.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. טענותיו של הסנגור אשר התמקדו בכרסום התשתית הראייתית כנגד המשיב מקומן במסגרת בקשה לעיון חוזר בפני בית המשפט המחוזי ולא במסגרת בקשה להארכת מעצר מטעם המדינה (ראו בש"פ 8204/04 מדינת ישראל נ' מחאג'נה , תק-על 2004(4) 85). אעיר כי מעיון בפרוטוקול שהוגש על ידי הסנגור איני יכולה ללמוד דבר, שכן לא הובאו בפני נתונים אודות ראיית הזיהוי, כיצד נערך מסדר הזיהוי, האם כלל הן את המשיב ואת הנאשם 2, מתי נערך וכדומה. לנתונים אלו יש חשיבות בשאלה האם ועד כמה התכרסמה ראיית הזיהוי לאור הטעות בזיהוי של המתנדב במהלך עדותו בבית המשפט.

5.

באשר לטענת הסנגור כי יתר הנאשמים בתיק שוחררו, ולפיכך יש לשחרר גם את המשיב, איני יכולה לקבל טענה זו. בשלב זה, בו טרם נידונה שאלת הכרסום בראיות המצויות כנגד המשיב, ההנחה היא כי ישנה תשתית ראיות לכאורה כנגד המשיב לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. חלקו של המשיב באירועים המתוארים בכתב האישום חמור מחלקם של שלושת הנאשמים אשר נמלטו בשלב מוקדם של האירוע מן המקום. באשר לנאשם 2 הרי שנקבע כי הראיות לכאורה הקיימות נגדו הינן בעוצמה חלשה. לפיכך איני סבורה כי ניתן להשוות במקרה זה בין המשיב לשאר הנאשמים בפרשה, ואין בשחרורם כדי ללמד על הצורך בשחרורו של המשיב ממעצר.

6.

נותרה טענתו המוצדקת של הסנגור בדבר התמשכות ההליכים. אכן נראה כי התיק מתנהל בקצב שיצריך הארכות מעצר נוספות. נשמעו שלושה עדים בלבד, ונותרו למעלה מחמישים עדי תביעה. אמנם צודק בא-כוח המבקשת כי נשמעו שלושה עדי התביעה המרכזיים, אך ספק אם יהיה בשתי הישיבות הקבועות בתיק די בשביל לסיים את פרשת התביעה, וזאת מבלי להתחשב בפרשת ההגנה. מנגד, ניצבת המסוכנות הנשקפת מהמשיב. למשיב מיוחסות עבירות חמורות ביותר הכוללות חטיפת נשקו של שוטר, ירי לעברו ופציעתו. עבירות אלו מלמדות על מסוכנות כלפי הציבור, וכן הן מעלות חשש כי המשיב לא נרתע אף מגורמי אכיפת החוק ולא סר למרותם. בערר על מעצרו אמר בית משפט זה (כב' השופטת פרוקצ'יה) את הדברים הבאים בנוגע למסוכנותו של המשיב:

"במעשהו של העורר - חטיפת נשק ממתנדב משטרה ושימוש בו במהלך עימות אלים עם גורמי אכיפת החוק, טמונה מסוכנות מיוחדת. אין מדובר רק במעשה אלימות חמור המסכן את הסביבה, אלא במעשה אלימות המכוון כנגד אנשי משטרה, המצביע על סכנה של פריצת גבולות החוק גם כלפי אנשי חוק. בהיבט זה של מעשי העבירה טמונה סכנה מיוחדת לציבור, וטמון אף חוסר אימון מובנה בסיכוי כי העורר יקיים את תנאי חלופת המעצר, אילו הוחלה עליו חלופה כזו. אדם המואשם בחטיפת אקדח מאיש חוק ושימוש בו כלפיו, ספק אם יכבד צו בית משפט ותנאי שחרור שיוטלו עליו" (בש"פ 5113/06).

במצב דברים זה לא ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב בחלופת מעצר. לפיכך, איני רואה מנוס מהארכת מעצרו של המשיב בשלב זה. מובן מאליו כי אם יתמשכו ההליכים נגד המשיב יבחן בית משפט זה שוב האם אין בחלוף הזמן להסיט את המשקל לטובת שחרורו של המשיב וזאת על אף המסוכנות הנשקפת ממנו (ראו בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין , תק-על 2003(2) 2). לפיכך ראוי כי כל הנוגעים בדבר יעשו את מירב המאמצים על מנת לקדם את ההליכים בתיק זה ולסיימם בקרוב.

7.

כאמור, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים החל מיום 18.2.07 או עד למתן פסק דין בת"פ 1065/06 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.