בש"פ 5116/09 חדר אבו ראש נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

1.

בית המשפט המחוזי מרכז פסק, ביום 19.4.2009, בערעור שהגיש המבקש על פסק דין של בית משפט לתעבורה, שגזר על המבקש עונש של 18 חודשי פסילה מלנהוג ברכב. בית המשפט המחוזי הקל במידת מה את עונשו של המבקש, בכך שהעמיד את תקופת הפסילה מלנהוג בטרקטור על 11 חודשים בלבד. תקופת הפסילה מלנהוג בכלי רכב אחרים נותרה 18 חודשים.

2.

בבקשה לפניי, שהוגשה ביום 17.6.2009, מתבקשת ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על חומרת העונש. המבקש טוען בה כי לא ידע כיצד עליו לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי ואף היה מיואש עקב תקופת הפסילה הממושכת. לדבריו, בשל הפסילה הוא יושב בבית ללא עבודה וללא הכנסות ומצבו הנפשי קשה. המשיבה מתנגדת לבקשה.

3.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הבקשה הוגשה כשבועיים לאחר תום המועד הקבוע בדין להגשת בקשה לרשות ערעור. הגם שעסקינן בהליך פלילי, בו המבקש אינו נצרך ל"טעם מיוחד" להארכת מועד, נקודת המוצא היא כי יש לקיים את המועדים הקבועים בחוק, בעוד שהארכת מועד הינה היוצא מן הכלל. הארכת מועד תינתן רק בהתקיים טעם ממשי המניח את הדעת (ראו, בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.7.2006).

4.

הנטען בבקשה אינו מבסס טעם ממשי מניח את הדעת לעיכוב בהגשת ההליך. טענת המבקש כי לא ידע כיצד לערער על פסק הדין נטענה בעלמה. אין בטענה כללית מעין זו -

כאשר המבקש היה מיוצג בבית המשפט המחוזי בעת מתן פסק הדין - כדי ליתן הסבר לאיחור. יתרה מכך וזה העיקר בעיני, עיון בבקשה ובפסק הדין דלמטה מעלה כי סיכויי ההליך קלושים. מדובר בערעור "בגלגול שלישי", אשר אינו מעורר שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים.

הבקשה נדחית.