בש"פ 5117/06 דוד שוסטר נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' צבן), לפיה יש לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ההגנה אינה חולקת על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר, אלא שלטענתה, עוצמת הראיות בעניינו של העורר נמוכה, ומצדיקה את שחרורו לחלופת מעצר. זאת, בפרט נוכח העובדה שלגבי שני שותפיו של העורר לעבירה נקבע כי עוצמת הראיות בעניינם נמוכה, ומצדיקה את שחרורם בחלופה.

2.העורר, ושני השותפים הנוספים (להלן: פרלמן ורפסון) , הואשמו בקשירת קשר לביצוע פשע, וביבוא סם מסוכן. על פי כתב האישום, לעורר יש מכר ישראלי המרצה עונש מאסר בארגנטינה. בשיחה טלפונית שהתקיימה בינואר 2006, הציע אותו מכר לעורר לייבא לישראל 2 ק"ג קוקאין שיירכש ממכר משותף, ראול גרסיה (להלן – ראול ). העורר רצה לשתף בעסקה את חבריו הקרובים, פרלמן ורפסון. מפרלמן ביקש שישתתף במימון ובהוצאה לפועל של העסקה, ומרפסון, שהינו "איש קבלה", ביקש שיבדוק בספרי הקודש את המועד המתאים לביצוע העסקה. באפריל 2006 התקדם המשא ומתן בין העורר, המכר וראול. נקבע מחיר לסם, ונקבע כי ראול יעביר לבלדר מזוודה אשר בדפנותיה יוסתרו 2 ק"ג קוקאין. העורר עידכן את פרלמן ורפסון, והציע כי השלושה יטוסו להביא את הסם. רפסון סירב, מאחר שמצא כי הזמן אינו מתאים, ועל כן פנה העורר לאחר, גרינבאום, והציע לו לשמש הבלדר. ראול ביקש מהעורר מקדמה בסך 5,000$, והעורר פנה בעניין זה לפרלמן, שנתן לו 4,800$, וביום 1.5.06, שלח העורר את סכום המקדמה כנדרש. בשלב זה, הציע רפסון לשנות את מקום ביצוע העסקה לברזיל, ראול הסכים, ואז פעלו העורר ופרלמן להזמנת כרטיסי טיסה עבורם ועבור גרינבאום, אך נוכח לוח הזמנים הקצר הושג כרטיס טיסה רק עבור העורר ליום 10.5.06. ביום 16.5.06, חזר העורר לישראל עם מזוודה, שבדפנותיה 582.2 גרם קוקאין.

3.עניינם של פרלמן ורפסון נדון בנפרד, ונמצא כי קיימות ראיות לכאורה לגביהם, אך מטעמים הנעוצים בעוצמת הראיות נקבעה בעניינם חלופת מעצר. סניגורו של העורר לא חלק בפני בית המשפט קמא על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אלא שטען שתמונת הראיות אינה ברורה, וניתן ליתן לה פרשנות שיש בה כדי להוביל גם עורר זה לחלופת מעצר.

4.בית המשפט המחוזי ציין, כי חלק מהראיות בעניינו של העורר הן ראיות נסיבתיות – האזנות סתר שתחילתן בינואר 2006 וסופן ביום מעצרו ב-16.5.06, אולם, בשונה מעניינם של פרלמן ורפסון, קיימות בעניינו של העורר גם ראיות ישירות.

לגבי הראיות הנסיבתיות : העורר ניהל בעצמו שיחות רבות עם המכר ועם ראול, שהוקלטו במשך מספר חודשים. במהלכן, התנהל משא-ומתן על עסקה או עסקאות, אולם המילה "סם" לא הוזכרה. במקביל לכך, הוקלטו שיחות טלפון רבות בין שלושת הנאשמים בישראל, ואלו נסבו על נסיעה לחו"ל לצורך ייבוא של דבר מה. חלק מהשיחות נעשו בקודים או ברמזים. פרשנות המדינה לשיחות אלה, לפיה עניינן בעסקת ייבוא סם, הינה אפשרית והגיונית, אם כי לא ניתן בשלב זה, לשלול פרשנות אחרת, אף שזו אפשרות דחוקה. בעניינו של העורר, מצויות גם ראיות נוספות. העורר העביר לראול 5,000$ ביום 30.4.06. ביום 10.5.06, טס העורר לברזיל, ועל פי גרסתו שלו, נפגש עם אותו ראול וקיבל ממנו מזוודה. העורר שב לישראל, וזמן קצר לאחר נחיתתו נתפס עם המזוודה ובדפנותיה הכפולות נמצא קוקאין במשקל 582 גרם. גרסת העורר הינה, כי ביצע עסקת יהלומים ולא סמים וכלל לא ידע על הסם. אלא, שכנגד גרסה זו, מצויות אמרותיהם של גרינבאום וריפסון. גרינבאום העיד, כי העורר ביקש ממנו להתלוות אליו לאותה נסיעה לחו"ל, וכי הוא "הסביר לי שצריך להביא משם קריסטל שזה סוג של סם אבל לא ממש סם. הוא הסביר לי שזה לא סם שאסור, אלא זה חומר טוב שפרופסורים לוקחים את זה, ואני הבנתי שזה לא מאה אחוז כשר " (אמרה מיום 17.5.06, שורות 26-28). בעימות בין השניים, שינה גרינבאום את גרסתו, אולם בית המשפט ציין כי אין בכך, בשלב זה, כדי לפגוע באמרה. בנוסף לכך, באמרתו מיום 22.5.06, העיד רפסון כי ידע שהעורר נסע לחו"ל לראות איך עושים כסף בתחום "סמים כנראה. אפילו כמדומני הוא לא דיבר על זה מפורשות איתי ואף פעם, אבל אני הבנתי, חששתי יותר נכון" (שורות 8-9). מכלול ראיות אלו, כך על פי קביעת בית המשפט קמא, מהווה תשתית ראיות לכאורה בעלת עוצמה בעניינו של העורר. לאור זאת קבע כי דין העורר להיעצר עד תום ההליכים.

5.בערר לפני, חוזר הסניגור על טיעוניו שהועלו בערכאה קמא, לפיהן עוצמת הראיות לכאורה להוכחת אשמת העורר הינה נמוכה, והיא דומה (אף שאינה זהה) לעוצמת הראיות כנגד שני השותפים האחרים, ששוחררו לחלופת מעצר. עוד הוא טוען, כי יתר הגורמים שהביאו לשחרורם של שני השותפים האחרים לחלופת מעצר –הנסיבות האישיות והמשפחתיות, וקיומן של חלופות מעצר הולמות – מצויים גם בעניינו. על כן, מבקש הוא את שחרור העורר לחלופת מעצר, בתנאים שיקבע בית המשפט.

באשר לעוצמת הראיות לכאורה, העורר אינו כופר בכך שסם מסוג קוקאין במשקל 582 גרם לערך, נמצא במזוודתו, והוא גם אינו כופר בביצוע עסקה עם ראול. אלא, שלטענתו, לא מתקיים בו היסוד הנפשי הנדרש להרשעה, קרי: מודעות להימצאות הסם בכליו, או כוונה מצידו לבצע עיסקת סם. גרסתו היא, כי נפל קורבן לאחרים שניצלו אותו, וכי במסגרת עסקים אחרים שניהלו, העבירו באמצעותו סם בלא ידיעתו. לטענתו, גרסתו מסבירה את העברת הכסף לראול, ואת שיחות הטלפון שהוקלטו, ואפשרות זו אינה נשללת בראיות התביעה. מכל מקום, משנקבע בהחלטה ביחס לנאשמים האחרים, כי השיחות שהוקלטו בהאזנות הסתר ניתנות לפרשנות אחרת מזו שלה טוענת המדינה, ממילא טיבה של העיסקה בה דובר, מטרת נסיעתו של העורר לחו"ל, ומטרת המימון הכספי שניתן על ידי פרלמן, אינן ברורות. אי בהירות זו שהוחלה ביחס לנאשמים האחרים, יפה גם באשר לעורר, כך על פי טענתו. זאת ועוד, היעדר איזכור מפורש של סם, בכל האזנות הסתר הרבות, מעלה אף הוא תהייה, ופוגם בעוצמת הראיות המפלילות. כך קיימות גם תמיהות נוספות בגרסת המדינה, ובכללן הפער הבלתי מוסבר בין כמות הסם שעל פי הטענה נקשר קשר לרכישתו ולייבואו (2 ק"ג), לבין הכמות שנתפסה בפועל. פער זה מצביע על כך שפרשנות התביעה את האזנות הסתר שגויה. כמו כן, טוען הסניגור כי היה מקום לייחס משקל נכבד יותר לחזרתו של גרינבאום מעדותו במעמד העימות עם העורר, וכי עלו גם תמיהות נוספות השוחקות את ראיות התביעה. עוד מציין הסניגור כי לעורר אין עבר פלילי כלשהו, ומבחינה זו נתוניו זהים לאלה של שני השותפים ששוחררו. הוא עתר להחיל על העורר חלופת מעצר.

6.המדינה חולקת על עמדת ההגנה. לדבריה, ענייננו של העורר שונה בתכלית מזה של יתר הנאשמים. בעוד שהראיות לגביהם הן נסיבתיות, ומורכבות בעיקרן משיחות טלפון, בעניינו של העורר נמצאה ברשותו מזוודה ובה סמים בכמות גדולה. זוהי ראייה ישירה שמשקלה רב מאד, המייחדת את עניינו של העורר מעניינם של השותפים האחרים.

אשר לעילת מעצר, טוענת המדינה כי בנוסף למסוכנות טבועה הנילווית לעבירות סחר סמים מסוכנים, קיים במקרה זה גם חשש להימלטות העורר מן הארץ אם ישוחרר. חשש זה מוחמר לאור קשריו של העורר עם גורמים שונים בחו"ל שהיו חוליות מקשרות בעיסקות הסמים. כמו כן, קיים חשש ששחרורו עלול להביא לביצוע עבירות סמים נוספות, ובנסיבות אלה אינטרס הציבור מחייב את הרחקתו מן הציבור כדי לגונן עליו מפני פגיעה.

7.דין הערר להידחות. העורר נתפס בשדה התעופה בן גוריון ביום 16.5.06 כשברשותו, בתוך מזוודה שנשא עמו, סם מסוג קוקאין בכמות ניכרת של 582 גרם. עובדה זו יוצרת חזקה עובדתית כבדת משקל כי הוא אחראי לעבירת סחר בסמים, וכי מתקיים בעניינו לא רק היסוד העובדתי אלא גם היסוד הנפשי הנדרש לצורך גיבוש האחריות בעבירה. העורר טוען כיום כי היסוד הנפשי לא נתקיים, וכי לא ידע על קיום הסמים במזוודה, אלא סבר כי מדובר בעיסקת יהלומים, וכי נפל קרבן למזימה של אחרים שניצלוהו לרעה. לטענה זו לא ניתן ביסוס כלשהו בחומר הראיות. אמנם השיחות המוקלטות הרבות שניהל והמעורבים בעיסקה לא כללו התייחסות מפורשת לסמים. אולם הדיבור בקודים וברמזים, לאורך זמן רב, ולאורך שיחות רבות מתיישב היטב עם תכנון מדוקדק של עיסקת סמים, ואינו סותר אותה: בודאי אין בשיחות אלה כדי להוות ראיות נוגדות משכנעות שיש בהן כדי לשלול את החזקה העובדתית בדבר מעורבות העורר בעיסקת הסמים לאור הראייה החפצית שנמצאה ברשותו בשדה התעופה. אהין אף לומר כי בתשתית הראיות הכוללת לגבי כל השותפים, ובהינתן החוליה המקשרת ביניהם באמצעות מזוודת הסם שנמצאה ברשות העורר תמהני אם קביעת בית המשפט קמא לפיה עוצמת הראיות בעניינם של השותפים האחרים אינה גדולה, היא אכן קביעה המתחייבת מטיב חומר הראיות הקיים. אולם גם אם כך הדבר, אין בכך כדי להשליך על העורר, שהקשר שלו לעבירת הסחר בסם הוא מוצק על פי כל אמת מידה ראייתית.

8.עילת מעצר בעבירות סחר בסמים הינה עילה מובנית מעצם טיבה של העבירה, ובמיוחד כך מקום שהסחר מתבצע באמצעות קשרים בינלאומיים והתפרשותו רחבה. הסכנה בהחלת חלופת מעצר בסוג זה של עבירות אינה מתמצית רק בחשש מפני המשך ביצוע עבירות סמים המסכנות חיי אדם, אלא היא מתרחבת לחשש מפני הימלטות מאימת הדין, מעצם קיומם של קשרים הדוקים של העורר עם גורמים בחו"ל, העשויים לסייע לו במציאת מחסה מפני רשויות אכיפת החוק בישראל. לא נעלם מעיני כי לעורר אין עבר פלילי קודם, וזו לו הסתבכות ראשונה עם החוק. אולם נוכח טיבה והשלכתה של העבירה, והסיכונים המתלווים לשחרור העורר בחלופה, הנסיבה האישית הנוגעת לעברו הנקי מאבדת ממשקלה הסגולי.

על רקע כל האמור, אין מקום לחלופת מעצר, ודין ערר זה להידחות.