בש"פ 7334/14 דוד שוסטר נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כ' מוסק ) במ"ת 31198-08-14 מיום 7.10.14, במסגרתה נעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו במסגרת ת"פ 31156-08-14. בערר זה נטען כי אין בענייננו ראיות לכאורה, ולחלופין כי גם אם ישנן ראיות כאלה משקלן לא רב, ולכן יש מקום לחלופה.

רקע והליכים

ב.

ב-21.8.14 הוגש כנגד העורר ומשה גולדשטיין (להלן משה ), כתב אישום, המייחס להם עבירות של סחר בסם מסוכן על פי הסעיפים 19א+13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג-1973 (להלן הפקודה ), בצירוף עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן החוק ); ניסיון ליבוא סם מסוכן על פי סעיפים 19א+13 לפקודה בצירוף סעיפים 25 ו-29 לחוק; וקשירת קשר לפשע על פי סעיף 499(א)(1) לחוק. על פי כתב האישום ניהלו העורר ומשה, יחד עם אחרים הנמצאים בברזיל וזהותם אינה ידועה, רשת בין לאומית להעברת סמים מסוכנים מדרום אמריקה לאוסטרליה. עוד צוין כי במסגרת תכניתם, גייס משה חבר ילדות בשם שמעון בניטה (להלן בניטה ) כבלדר סמים, וכי מרגע שגויס ועד שנתפס על ידי משטרת ברזיל כשבמזוודותיו 5.819 קילוגרמים של סם מסוכן מסוג קוקאין, פעלו העורר ומשה במשותף לשם הוצאה לפועל של מבצע הברחת הסמים על ידיו; בין היתר רכשו את כרטיסי הטיסה, הסדירו את האשרה ושילמו בעבורה, קישרו בין בניטה לאיש הקשר בברזיל שסיפק את הסמים ועוד.

ג.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצר משה והעורר עד תום ההליכים המשפטיים. בבקשה נטען על ידי המשיבה כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים; בין אלה, האזנות סתר לשיחות שנוהלו על ידי משה והעורר, הודאת משה בפני אביו ישראל גולדשטיין (להלן ישראל ), הפללת העורר על-ידי ישראל, ותפיסת בניטה עם הסם המסוכן בברזיל. נטען כי כנגד המשיבים קמה עילת מעצר סטטוטורית לענין עבירות סמים חמורות מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996. ביחס לעורר בלבד ציינה המשיבה, כי הורשע בעבר בבית המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 2089/06 בעבירות של יבוא סם מסוכן, ובגינן נדון לתקופה של 45 חודשי מאסר וכן מאסר על תנאי. הוסף כי נסיבות ביצוע העבירה, ובפרט סוג הסם וכמותו, מעידות על נגישות העורר לסמים ועל מסוכנותו לציבור, ולפיכך, אין חלופה ראויה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים.

ד.

בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע, כי נוכח הראיות שבתיק החקירה ניתן ללמוד על חלקם של משה והעורר בפרשת הסחר בסמים ועל מסוכנותם,

ולפיכך יש לקבל את בקשת המשיבה למעצר עד תום ההליכים. נאמר כי התשתית הראייתית, המבוססת בעיקרה על האזנות סתר, תומכת בעובדות המתוארות בכתב האישום; ההאזנות מתעדות את הסידורים שנעשו בין העורר למשה ביחס לנסיעתו של בניטה, וכן את העדכונים השוטפים ביניהם, בכל הנוגע להתקדמותו. עוד ציין בית המשפט כי להאזנות סתר אלה מתוספות ראיות נוספות, התורמות לחיזוק הנטען בכתב האישום. בין אלה הצביע בית המשפט על ההודעה שמסר למשטרה ישראל, בה חזר מספר פעמים על כך שבנו סיפר לו כי הוא והעורר שלחו אדם לברזיל והלה אמור לקחת משם סחורה לאוסטרליה, ושהוא חושב שמדובר בקוקאין. כך צוינה ההודעה מטעם סוכן הנסיעות, מנדי מרילוס (להלן מנדי ), שטיפל בהנפקת האשרה וכרטיסי הטיסה של בניטה, אשר מסר כי משה והעורר ביקשו ממנו להכין כרטיסי טיסה בעבור בניטה במסלול ברזיל - צ'ילה - אוסטרליה, וכן שיסדיר את האשרה הנדרשת לשם השלמת מסלול הנסיעה הנזכר. בנוסף, מסר מנדי כי משה שילם לו בעבור הכרטיס סך של 4,000$ והעורר העביר סכום זהה במזומן לבן דודו, אשר לו משרד נסיעות בחו"ל. עוד איזכר בית המשפט את הודעתו של הלל גולדשטיין, אחיו של משה (להלן הלל ), שהיה עמו שעה שהגיעה אליו שיחת הטלפון בדבר מעצרו של בניטה. לבסוף, ציין בית המשפט את חוות דעת המומחה אשר בדק את החומר שנמצא במזוודותיו של בניטה ואישר, במסמך רשמי של משטרת ברזיל, כי אכן מדובר בחומר מסוג קוקאין. נוכח כל הראיות הללו ועוד, קבע בית המשפט כי ישנן ראיות לכאורה למפורט בכתב האישום, ועל כן קמה עילת המעצר הקבועה בחוק. עוד ציין בית המשפט את ההלכה לפיה במקרים של עסקאות סמים בינלאומיות הכלל הוא, כי המעורבים ייעצרו עד תום ההליכים וישוחררו לחלופת מעצר במקרים חריגים בלבד, בפרט כאשר הם מהוים גורם מרכזי בעסקת הסמים. יצוין כי גם משה נעצר עד תום ההליכים ועררו נדחה בבית משפט זה (בש"פ 7147/14 גולדשטיין נ' מדינת ישראל , החלטת השופט זילברטל מהיום).

הערר

ה.

כלפי החלטה זו של בית המשפט המחוזי מוגש הערר הנוכחי. העורר טוען, כי אין תשתית ראייתית לכאורית המספיקה לשם הוכחת כתב האישום. לחלופין, טוען העורר כי גם אם ישנן ראיות לכאורה בעניינו, משקלן אינו רב והוא מצדיק שחרור בתנאים מגבילים. ביחס לטענתו בדבר העדר ראיות לכאורה, טוען העורר תחילה, כי לא הונחה בפני בית המשפט "חוות דעת סם" סופית, אלא העתק של חוות דעת ראשונית בלבד, בה צוין רק משקל הברוטו של הסם (הכולל את דופן המזוודה), והחתום עליה אינו נכלל ברשימת עדי התביעה. שנית, טוען העורר כי מדינת ישראל אינה חתומה על הסכם הסגרה עם ברזיל, ולכן לא ברור האם משטרת ברזיל תיאות לשתף פעולה עם רשויות האכיפה בישראל, ובפרט האם תשלח נציגים להעיד ולמסור את החומר החשוד כסם. שלישית, נטען ביחס לבניטה, כי אין כל הוכחה לכך שהלה נעצר ולא ברור האם נחקר, ואם כן, מה מסר בחקירתו. לטענת העורר גם לא הצליחה המשיבה לשים ידה על אותם חומרים מסוכנים שנמצאו במזוודותיו של בניטה, כך שבענייננו "לא רק שיש ניתוק בשרשרת הסם, אלא שאין שרשרת סם בכלל".

ו.

עוד טוען העורר ביחס למשקל הראיות נגדו, כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי הודעותיהם של ישראל ושל הלל מסבכות אותו; זאת כיון שבחקירתו של ישראל היה זה החוקר אשר אזכר לראשונה את שמו של העורר, בעוד שישראל הזכיר רק את בנו ועוד אדם; ובחקירתו של הלל ציין הלה מפורשות כי גילה את מעורבות העורר בפרשה רק משיחה שניהל עם משה. לבסוף, טוען העורר כי הראיה המרכזית הקיימת נגדו היא האזנות הסתר, ולאלה ניתן לתת פרשנות אחרת מזו אשר העניקו המשיבה ובית המשפט, זאת בין היתר שכן לא נשמעת בהן אף לא מילה הקשורה בסמים.

הדיון

ז.

בא כוח העורר טען כל הניתן והטעים, בין השאר, כי אין אינדיקציה לכך שבניטה אכן נעצר על החזקת סמים, ולא הוצגו הודעותיו למשטרה בברזיל או אף תקציר עיקרי דבריו. כן, ציין בא כוח העורר, כי תמלילי השיחות בין העורר למשה אינם מצביעים בהכרח על סחר בסמים. עוד הוטעם, כי אין לדעת מתי יתנהל ההליך העיקרי, שכן חומר החקירה טרם הגיע מברזיל, וכי ככל שיתנהל, הוא צפוי להימשך זמן רב. נוכח כל זאת, טען כי יש מקום להורות על שחרור העורר, לפחות לחלופת מעצר.

ח.

באת כוח המדינה טענה כי לדידה יש די ראיות לכאורה המצדיקות השארת העורר במעצר עד תום ההליכים. נטען, כי מהאזנות הסתר עולה תמונה ברורה לפיה פעלו העורר ומשה יחדיו לשם ארגון נסיעתו של בניטה לדרום אמריקה. נאמר כי היתממות העורר בחקירתו, בה טען כי מעורבותו הייתה רק בעזרה לחבר שנקלע לצרה, אינה תואמת את חומר הראיות, ממנו עולה כי העורר הוציא כספים רבים לצורך נסיעתו של בניטה והתעניין בצורה סדירה ואינטנסיבית בשלבי התקדמות הנסיעה. שנית, נטען כי אין כל קושי באשר לקבילותה של חוות הדעת שנשלחה מברזיל, וכי העדר שמו של עורך חוות הדעת מרשימת העדים הוא קושי טכני שניתן לפתרו על ידי תיקון כתב האישום. עוד צוין כי חוות הדעת אף מזכירה את שמו של בניטה מפורשות, ולכן אין ספק כי החומר נשוא חוות הדעת, הוא הנמצא במזוודותיו. לבסוף, נטען כי אף שאין הסכם הסגרה עם ברזיל, עסקינן באמנה בינלאומית שעניינה הסגרה בענייני סמים, ובין ישראל וברזיל מתקיימות הסגרות למכביר. לבסוף טענה, כי אף אם לא יגיע כלל חומר חקירה מברזיל, די בחומר המצוי בישראל לשם הרשעת העורר, ולכן יש להשאירו במעצר עד תום ההליכים.

הכרעה

ט.

לאחר עיון בחומר הראיות סבורני, כי אין להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים שבכתב האישום. הראיות המרכזיות בחומר החקירה הן השיחות בין העורר למשה, העוסקות בפרטי נסיעתו של בניטה. אלה, יחד עם הראיה בדבר הסמים המסוכנים שנמצאו במזוודותיו של בניטה, ויחד עם הנסיונות החלקיים – והלא מוצלחים על פניהם – מצד העורר להסביר את תוכן השיחות המוקלטות בחקירותיו במשטרה, יוצרות תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האישומים שבכתב האישום. מעיון בחומר במכלולו אי אפשר שלא להתרשם במובהק ממעורבות העורר, גם אם ניתן להתווכח עם ה"ראייתיות" בקטע זה או אחר; יש להידרש למכלול. בית המשפט המחוזי מנה ראיות רלבנטיות שונות, ומצדי אגע רק במקצת מן הראיות.

י.

ראשית, עיון בתמלול השיחות המוקלטות מלמד כי הן העורר הן משה היו מעורבים בצורה אינטנסיבית בנסיעתו של בניטה; הן בשלב שלפני הנסיעה – על ידי ארגונה והוצאתה לפועל, הן במהלכה – על ידי התעדכנות שוטפת בשלבי התקדמותה. כך, למשל בשיחה מספר 84 (מיום 17.7.14, שעה 13:01) מתועדים חילופי דברים בין משה ובין מנדי, במסגרתם מבקש משה ממנדי להסדיר כרטיסי טיסה בעבור בניטה; מתוכן השיחה ניתן ללמוד כי מדובר באותה נסיעה בה נתפס בניטה עם הסמים במזוודותיו. דקות לאחר מכן, בשיחה מספר 105 (מאותו יום 17.7.14, שעה 13:36) מדווח משה לעורר על רכישת הכרטיסים, והעורר מתרעם על משה על כך שמיהר לקנות את כרטיסי הטיסה מבלי להיועץ עמו קודם לכן. מעיון בשיחות ניתן ללמוד כי משה והעורר עודכנו על תפיסתו של בניטה בברזיל, וכי זו הסעירה את שניהם, והובילה לקיומן של שיחות תכופות. כך, בשיחה מספר 801 (מיום 23.7.14, שעה 17:11) ניתן ללמוד כי בחור בשם פנחס, המציג עצמו בשיחה כ"חבר של שמעון", מדווח למשה על תפיסתו של בניטה. שש דקות לאחר מכן מתקשר משה, בשיחה מספר 803 (שעה 17:17) לעדכן את העורר בדבר התפיסה. עדכון זה כאמור מוליד שיחות תכופות של השניים מהן ניכר כי דבר תפיסתו של בניטה מעלה בקרבם חששות רבים ביחס לעתיד לבוא. כך למשל, בשיחה 128 (23.7.14, שעה 19:32) מדברים משה והעורר על הוצאת כרטיסי הסים מהמכשירים הניידים שלהם וכיבוים. בשיחה מספר 52 (23.7.14, שעה 20:29) דנים משה והעורר בשאלה האם נוכח כל מה שאירע, עדיף להם להישאר בארץ או שמא לטוס למקום אחר.

יא.

שנית, בחקירת העורר במשטרה ביום 14.8.14 מתעקש הוא כי מעורבותו בנסיעתו של בניטה הייתה אך ורק במתן עזרה למשה לנסיעת חברו. כאשר מעמת החוקר את העורר עם העובדה שמעורבותו בנסיעת אותו חבר הייתה אינטנסיבית, העורר מתעקש כי רק עזר לחבר, וציין שכך הוא פועל כאשר מבקשים ממנו עזרה. כאשר ממשיך החוקר ולוחץ על העורר לגבי אמירות שונות בהקלטות ביחס לתפיסתו של אותו חבר בברזיל, הוא מציין כי אין מדובר בענייני סמים, אלא בענייני כספים והוא מסרב להרחיב – לדבריו כדי שלא לסבך את חבריו בענייני מס. בהמשך חקירותיו ממשיך העורר להתעקש כי כל מעורבותו הייתה עזרה בלבד, תוך שזירת אמירות לא מוסברות דיין בדבר העברות כספים; העורר לא סיפק הסבר סביר למעורבותו האינטנסיבית בנסיעת בניטה. בית המשפט המחוזי הפנה להודעות עדים שונים המחזקת את תמונת הראיות, לרבות ישראל אביו של משה (המזכיר מפורשות קוקאין), הלל אחיו של משה, וכן פנחס זוהר שקיבל מבניטה את ההודעה כי נעצר, והודיע על כך למשה, אשר הודיע מצידו לעורר. העימות בין משה לעורר ביום 17.8.14 בו היו שתיקות רבות מחזק את המארג.

יב.

נוכח זאת, נראה שדי באלה לקבוע, כי ישנן ראיות לכאורה שדי בהן בשלב הנוכחי בהליך המעצר. ביחס לטענות העורר בדבר הבעייתיות הקיימת בראיות הנוספות הקיימות כנגדו בתיק החקירה, כגון שרשרת הסם, לא זה השלב להידרש לכך.

יג.

אשר לטענתו החלופית של העורר בדבר משקל הראיות לעניין הצדקתה של חלופת מעצר, חוששני כי תמלילי השיחות הרבות, יחד עם הידיעה בדבר תפיסת בניטה עם סמים בברזיל והעדר הסבר סביר מטעמו של העורר לראיות השונות המצביעות על מעורבותו, משקלם אינם מבוטל. לכך יש להוסיף את החזקה הסטטוטורית הקמה כנגד העורר בעבירת סחר בסמים. ועל כל אלה, לעורר עבר בפרשה דומה של סחר בינלאומי בסמים

- קוקאין מברזיל – בגינה ריצה עונש מאסר ארוך. כידוע מעבר לנטיה שלא לשחרר לחלופה בסחר בסמים למעט חריגים, ישנה הקפדה מיוחדת בהקשר זה בעבירות סמים בינלאומיות. אמרה השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 5117/06 (2006) בעניינו הקודם של העורר עצמו: "עילת מעצר בעבירות סחר בסמים הינה עילה מובנית מעצם טיבה של העבירה, ובמיוחד כך מקום שהסחר מתבצע באמצעות קשרים בינלאומיים והתפרשותו רחבה. הסכנה בהחלת חלופת מעצר בסוג זה של עבירות אינה מתמצית רק בחשש מפני המשך ביצוע עבירות סמים המסכנות חיי אדם, אלא היא מתרחבת לחשש מפני הימלטות מאימת הדין, מעצם קיומם של קשרים הדוקים של העורר עם גורמים בחו"ל, העשויים לסייע לו במציאת מחסה מפני רשויות אכיפת החוק בישראל". חוששני כי כאז כן עתה; ראו גם בש"פ 5246/13 הרוש נ' מדינת ישראל (2013); בש"פ 1445/14 ווקנין נ' מדינת ישראל (2014); בש"פ 4608/14 בגייב נ' מדינת ישראל ו-בש"פ 4619/14 דנפירי נ' מדינת ישראל (2014).

יד.

איני נעתר איפוא לערר.