בש"פ 5118/07 מדינת ישראל נ. יוחנן ברקאי

1.

המדינה מבקשת זו הפעם השביעית להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים לצורך ניהול משפטו.

2.

למשיב מיוחסת עבירת רצח בכוונה תחילה של המנוח, שעבד לצידו כשומר, וזאת על רקע פיטוריו ממקום עבודתם המשותף. על פי כתב האישום, המשיב הועסק בחברת אבטחה, ושימש שומר לילה חמוש בפנימייה בנתניה. כמה חודשים לאחר מכן, החל גם המנוח לעבוד כשומר בפנימייה. זמן לא רב לאחר שהשניים החלו לעבוד יחדיו, פוטר המשיב מעבודתו, ונשקו נלקח ממנו. לאחר מכן, המשיב החל להטריד את המנוח, ולאחר זמן החליט להמיתו. בתחילת פברואר 2005, החל המשיב לעבוד כמאבטח בחברה אחרת, וקיבל לצורך תפקידו אקדח ומחסניות. ביום 20.3.05, בעת שהמנוח עשה את דרכו למקום השמירה, ירה המשיב באקדחו לעבר עורפו של המנוח והרגו.

3.

המשיב נעצר עד תום ההליכים, לאחר שנמצא כי ישנן ראיות לכאורה וחזקת מסוכנות קשה מפניו, וכן קיים חשש ממשי להימלטותו מן הדין. מאחר שהמשפט לא הסתיים בתוך תשעה חודשים, ניתנו מאז מספר הארכות מעצר. ביום 29.10.06 הסתיימה פרשת הראיות. ביום 28.11.06 הוגשו סיכומי המדינה, וביום 31.12.06 הוגשו סיכומי ההגנה. בעלי הדין ממתינים עתה למתן הכרעת הדין.

4.

המדינה מבקשת הארכת מעצר נוספת במסגרת המתנה למתן פסק הדין. היא טוענת כי מסוכנות המשיב, והחשש המובנה להימלטותו מן הדין נוכח העונש הכבד לו הוא צפוי באם יורשע, מצדיקים את המשך מעצרו.

5.

ב"כ המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, במהלך המשפט נתן את הסכמתו להארכות מעצר, אולם עתה, מדובר בחלוף זמן של כחצי שנה מאז הוגשו סיכומי טענות הצדדים, ובנסיבות אלה, אין הצדקה להארכה נוספת של המעצר לצורך המתנה לפסק דין. לדבריו, על ההרכב הדן בעניין זה מוטל נטל כבד של תיקים נוספים, ועלול לחלוף עוד זמן רב עד למתן פסק הדין לאחר סיום המשפט. לאור זאת, ומאחר שמדובר בבקשה שביעית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, יש לבחון חלופה לצורך שחרורו.

6.

חרף טענותיו כבדות המשקל של ב"כ המשיב, לא אוכל לקבלן. נוכח המסוכנות החריגה הנשקפת מהמשיב, ולאור החשש הממשי להימלטותו לאחר סיום המשפט ובטרם מתן פסק הדין, לא אוכל להימנע מקבלת בקשת המדינה, ולהאריך את מעצר המשיב לצורך סיום המשפט.

אין צריך לומר, כי בקשה שביעית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים היא עניין חריג גם במערכת עמוסה לעייפה, המתקשה להתמודד עם מטלותיה הרבות בגידרי לוחות הזמנים שהוקצו לה בחוק. אין חולק אף על העקרון כי לאחר חלוף תשעת חודשי מעצר של נאשם לצורך ניהול משפטו, וככל שחולף הזמן בטרם נסתיים המשפט, נעה נקודת האיזון בשיקלול הערכי לטובת הנאשם וכנגד שיקולים שבאינטרס הציבורי התומכים בהארכת המעצר. אולם גם כלל זה סייגיו בצידו. מקום שהעבירה המיוחסת לנאשם היא חמורה ביותר, והמסוכנות המשתקפת ממנו היא חריגה בעוצמתה, וכאשר ישנה סכנה ממשית להימלטות הנאשם מן הדין באם ישוחרר, עשוי אינטרס הציבור לגבור על אינטרס הפרט, ולהצדיק הארכת מעצר נוספת לצורך ניהול המשפט. כבר נפסק לא אחת, כי במסגרת שיקול הדעת הנתון לבית המשפט העליון על פי סעיף 62 לחוק המעצרים, מימד הזמן החולף הוא רק אחד השיקולים שיש לקחתם בחשבון. בצידו, פועלים שיקולים נוספים, ובהם שיקולים שנועדו להגן על ביטחון הציבור ועל תקינות ההליך השיפוטי מפני שיבוש. אכן,

"השפעת מעבר הזמן על שיקלול האינטרסים הנוגדים לצורך הכרעה בסוגיית המעצר אינה מאיינת את משקלו של האינטרס הציבורי הניצב כמשקל שכנגד לזכותו של נאשם לחירות. משקלו של אינטרס הכלל הכרוך בשחרור נאשם מסוכן צריך להימדד בזהירות, באחריות ובקפידה על פי הנסיבות המיוחדות של העניין העומד לדיון ועליו להיבחן כנגד עוצמתה הגוברת של זכות הנאשם להשתחרר ממעצרו ככל שהזמן חולף. בתנועת המטוטלת המושפעת ממעבר הזמן, יש לייחס את המשקל הראוי לערכים הנוגדים בהתאם לטיבם במקרה הנתון, תוך ייחוס ערך יחסי - ולא מוחלט - גם ליסוד הזמן החולף, בשים לב לכלל הנתונים הרלבנטיים להליך" (בש"פ 644/07 מדינת ישראל נ' מרואן נאצר ואח' , מיום 20.2.07).

שיקול הדעת השיפוטי בהארכת מעצר מוחל, איפוא, ממקרה למקרה, על-פי נסיבותיו, תוך הערכה של מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ובכפוף לעקרונות היסוד בדבר זכויות הנאשם כערך-על מצד אחד, והאינטרס הציבורי שביסוד ההליך הפלילי, מנגד.

7.

במקרה זה, הצורך להגן על ביטחון הציבור ולהבטיח את תקינותו של ההליך השיפוטי מפני פגיעה אפשרית העלולה להתרחש באם המשיב ישוחרר מן המעצר בטרם יינתן פסק הדין בעניינו, גובר על זכותו לחירות בטרם הוכרע דינו, גם חרף התקופה הארוכה שעברה מאז החל משפטו. אמנם, ככל שהזמן חולף, הולכת ומתעצמת זכותו של המשיב לצאת לחופשי, אך עדיין, בהתחשב במכלול השיקולים, ובהינתן מסוכנותו החריגה, והחשש הכבד להימלטותו, גובר האינטרס הציבורי המצדיק את המשך מעצרו.

8.

יש להניח כי הערכאה הדנה בעניינו של המשיב מודעת לחלוף הזמן, ומעמסה כבדה היא המונעת את סיומו של המשפט. יש לקוות כי במהלך ההארכה הקרובה המשפט יבוא לידי סיום.

9.

אני מקבלת את בקשת המדינה, ומאריכה את מעצרו של המשיב למשך 90 יום, מיום 20.6.07 או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.