בש"פ 5121/08 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בפניי ערר המופנה נגד החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ת' שרון-נתנאל), לפיה נדחה עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט ש' שר) שקבע את המועד למתן החלטה בבקשה למעצרו עד תום ההליכים של העורר, קטין יליד ספטמבר 1990, ולבחינת חלופת מעצר, למחר, 11.6.08.

הערר שבפניי עניינו אך במועד מתן ההחלטה, כאמור. כאמור, בא כוח העורר ביקש מבית המשפט המחוזי בחיפה להורות לבית משפט השלום ליתן החלטתו בבקשת העורר לשחררו לחלופת מעצר עוד באותו יום. משנדחה הערר פנה בא כוח העורר לבית משפט זה בערב חג השבועות. הבקשה הוגשה בשעות הצהריים של ערב החג.

מבלי לפרט את השתלשלות העניינים בהליך המעצר במלואה, עליה עמד בא כוח העורר בטיעונו בפניי, אציין רק כי העניין הובא בפני בית משפט השלום ובפני בית המשפט המחוזי מספר פעמים, בין היתר במסגרת בקשה לעיון חוזר שנדחתה על ידי בית משפט השלום (כבוד השופטת ג' בסול) מהטעם שעל השופט שדן בבקשה המקורית לדון גם בבקשה לעיון חוזר, וערר על החלטה זו שנתקבל על ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' אלרון), אשר החזיר את העניין לבית משפט השלום. כל אותה העת נותר העורר, שנעצר ביום 3.6.08, במעצר. יצוין, כי בקשת המדינה למעצרו עד תום ההליכים של העורר הוגשה ביום 5.6.08. ההחלטה עליה משיג בא כוח העורר ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 8.6.08.

2.

בטיעונו בפניי חוזר בא כוח העורר ומדגיש את העובדה שמדובר בקטין. אמנם, לעורר עבר פלילי אולם מדובר בעבירות שבוצעו לפני מספר שנים כשהיה ילד. לטעמו, נכון היה ליתן החלטה בעניינו של העורר לאלתר ולא להשאירו במעצר משך מספר ימים, ובכללם שבת וחג.

3.

באת כוח המדינה טוענת כי למעשה בערר מתבקש בית משפט זה לקבוע את סדרי עבודתו של בית משפט השלום. מדובר בשבעה הליכים להם נדרשו עד הערכאות השונות בעניין. הדיון בפני בית משפט קמא נשמע ביום 8.6.08 ולמעשה בית המשפט נטל לעצמו יום עבודה אחד בלבד למתן החלטה. היא מבהירה כי בעוד כארבעה חודשים ימלאו לעורר 18 שנים ומציינת כי הוא הורשע בעבר בעבירות אלימות ורכוש ותלוי ועומד נגדו עונש מאסר על-תנאי בן חמישה חודשים. מדבריה עלה כי יש לאפשר בדיקה מעמיקה של החלופה המוצעת, על רקע אמירות של בית המשפט בתיק הפלילי בו הורשע בעבר העורר, בנוגע למשפחה בה גדל, ובשים לב לכך שהחלופה המוצעת הינה אצל בת משפחה.

4.

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 אינו קוצב זמנים למתן החלטה שיפוטית בבקשות בענייני מעצר. הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. יחד עם זאת, ברי כי כאשר בענייני מעצר עסקינן, ובמי שחזקת החפות נתונה להם, לא כל שכן כאשר מדובר בעצור קטין, יש לעשות כל שניתן על מנת שהחלטות בבקשות בעניינים אלה תינתנה ללא דיחוי.

במקרה דנן התנהלו ההליכים תוך פרקי זמן קצרים ביותר. בית משפט השלום קיים את הדיון, שמע את טיעוני הצדדים וביקש לשקול הנושא וליתן החלטה יומיים למחרת החג. בא כוח העורר אץ מייד לבית המשפט המחוזי בערר וזה קבע, ובדין קבע כן, כי בנסיבות העניין, כאשר איתרע מזלו של העורר ומדובר בערב חג השבועות, לא ניתן לקבוע כי דחיית מתן ההחלטה "הינה כה בלתי סבירה עד שיש להתערב בה". אכן, התמונה שפרש בא כוח העורר מעוררת אי-נחת שכן היה עליו להתרוצץ הלוך ושוב בין הערכאות, כאשר נראה כי לפחות את ההשתלשלות בנוגע לבקשה לעיון חוזר והערר עליה, שבסופו של דבר התקבל, ניתן היה לחסוך. ואולם, בכל אלה אין כדי להוביל למסקנה כי לא היה מקום לכך שבית משפט השלום, בהחלטה נשוא הערר שבפניי, יבקש לבחון את החלופה וליתן החלטה במועד שקבע. ברי, כי לאחר שטיעוני הצדדים נפרשו בפניו, יש בידי בית המשפט הדן בבקשה, תמונה לכאורית של מצב הדברים והחלטתו לגבי מועד מתן ההחלטה מביאה בחשבון גם את תמונה לכאורית זו ואת מכלול הנסיבות שהובאו בפניו. כך גם קורה שבית המשפט נותן החלטה בבקשה ודוחה את מתן הנימוקים לשלב מאוחר יותר וזאת מתוך הערכתו את מצב הדברים לאחר דיון.

כאשר מדובר בקטין על סף הבגירות שלו עבר פלילי, גם אם לא מהעת האחרונה, ובשים לב למיוחס לעורר בכתב האישום, נראה כי אכן היה מקום לבחון החלופה, גם אם הדבר מצריך זמן קצר נוסף. בסופו של יום, מועד מתן ההחלטה נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ולא מצאתי כי בנסיבות המקרה הנוכחי יש הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שהותיר על כנה את החלטת בית משפט השלום.

אבהיר, כי לא התעלמתי מהתחושה הקשה שביטא בא כוח העורר ומהניסיון הבלתי נלאה להביא לשחרורו של מרשו, אך בשים לב לכך שההחלטה אמורה להינתן מחר, לא ראיתי, מכל הטעמים שפורטו, להיעתר לבקשתו ולהורות על מתן ההחלטה עוד היום.

סוף דבר, הערר נדחה.