בש"פ 5807/12 פלוני נ. מדינת ישראל

ערר על קביעת מועד מתן החלטה בדבר קיומן של ראיות לכאורה.

1.

כנגד העורר הוגש ביום 17.6.12 כתב אישום המכיל שלושים ושלושה אישומים בעבירות מין שנעשו לכאורה בקטינות דרך רשת האינטרנט. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. ביום 17.6.12 התקיים דיון בעניין פרסום שמו של העורר. בדיון שהתקיים ביום 8.7.12 נדחה הדיון בשאלת הראיות לכאורה לבקשת ההגנה שטענה כי חומר הראיות נמסר לה רק כ-10 ימים לאחר מועד הדיון הקודם. ביום 17.7.12 התקיים דיון בסוגיית הראיות לכאורה. בית המשפט (כב' השופטת ו' מרוז) לאחר שמיעת חלק מטענות הצדדים, ולאור ריבוי הטענות, קבע כי הצדדים יגישו את טיעוניהם בכתב. באת-כוח המשיבה הגישה את טיעוניה בו ביום. בא-כוח העורר הגיש את טיעוניו ביום 22.7.12. ביום 18.7.12 ניתנה החלטת בית המשפט לפיה תינתן החלטה בשאלת קיומן של ראיות לכאורה ביום 2.9.12, זאת נוכח ההיקף הרב של חומר החקירה. בקשה להקדמת מועד מתן ההחלטה

נדחתה ביום 26.7.12 על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט ציין את העובדה שמדובר ב-33 אישומים ובחומר ראיות רב. כן צויין כי אם יתאפשר ליתן החלטה במועד מוקדם יותר תומצא על כך הודעה. על כך הוגש הערר שבפניי.

2.

בא-כוח העורר טוען כי מדובר בפרק זמן לא סביר של כ-45 יום למתן החלטה. הוא הדגיש כי במועד ההחלטה שנקבע יהיה העורר עצור 104 ימים ללא הכרעה בשאלה האם מתקיימות ראיות לכאורה. לטענתו, אם לא תינתן החלטה במועד מוקדם יותר יש לשחרר את העורר עם הגבלות. בא-כוח המדינה מצידו ביקש שלא להביע עמדה וציין כי לא יתנגד להקדמת מועד מתן ההחלטה. עם זאת ציין כי מדובר בחומר חקירה רחב היקף.

3.

"חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 אינו קוצב זמנים למתן החלטה שיפוטית בבקשות בענייני מעצר. הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט" (בש"פ 5121/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 10.6.08)). עם זאת, ברי כי אין מדובר בזמן בלתי מוגבל, ובהתחשב בכך שמדובר בשלילת החירות ממי שמוחזקים כחפים מפשע, יש לעשות כל מאמץ על מנת ליתן החלטות בענייני מעצרים מוקדם ככל הניתן. בענייננו מדובר על החלטה בסוגיית קיומן של ראיות לכאורה לצורך הכרעה בבקשה למעצר עד תום ההליכים. מעצר בתקופת זמן זו עד למתן ההחלטה נקרא מעצר ביניים. אלא שגם לצורך מתן החלטה על מעצר ביניים נדרשת הנמקה מפורשת המבהירה את הטעמים העומדים בבסיס ההחלטה והמבססת "ניצוץ" של ראיה להוכחת אשמתו של הנאשם (ראו בש"פ 127/10 פיניאן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 19.1.10) (להלן: בש"פ פיניאן ); בש"פ 3133/05 אוקסנקרוג נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 29.3.05)). כמו כן, בית משפט זה עמד בעבר על הצורך לתחום את תקופת מעצר הביניים לזמן מוגבל ככל הניתן. כך, דובר בהחלטות שונות על פרק זמן של 10 ימים בלבד (ראו בש"פ 1871/00 אייזן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 19.3.00); בש"פ 5735/05 וליצ'קו נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 20.6.05)). לטעמי, כאשר מדובר בתיק רחב היקף, בעל חומר חקירה רב, אין מנוס לעיתים מהארכת תקופת מעצר הביניים מעבר לכך, הכל בתלות בנסיבות המקרה (ראו גם בש"פ פיניאן , פסקה 14).

4.

באשר למקרה דנן התמקדו הצדדים בפני בשאלת מועד מתן ההחלטה בלבד, ולפיכך אגביל החלטתי לעניין זה. הדיון בסוגיית הראיות לכאורה התקיים בפני בית המשפט המחוזי ביום 17.7.12. עיקרי הטיעון מטעם ההגנה הוגשו ביום 22.7.12. יש להביא בחשבון כי מדובר בכתב אישום, על פניו חמור, המכיל 33 אישומים, וכן בחומר חקירה רב הכולל 9 קלסרים, נוסף על עיקרי הטיעון שהוגשו מטעם שני הצדדים. עם זאת, אין מנוס מקיצור תקופת הזמן שנקצבה למתן ההחלטה, על מנת להגביל את תקופת מעצר הביניים בה נשללת חירותו של העורר מבלי שנקבעה ולו החלטה ראשונית באשר לקיומן של ראיות לכאורה נגדו. במצב דברים זה איני רואה מנוס מהקדמת המועד למתן ההחלטה על ידי בית המשפט המחוזי. לשם כך מתבקש בית המשפט להודיע בימים הקרובים על המועד המוקדם למתן ההחלטה. עותק מההודעה יומצא לבית משפט זה.