פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5735/05
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקש:
אלכסיי וליצ'קו
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל
אביב ב-ב"ש 91810/05 מיום 9.6.2005 שניתן על ידי כבוד השופט נ' אהד
תאריך הישיבה: י"ג סיוון,
תשס"ה (19.6.2005)
בשם המבקש: עו"ד קיריל
רשקובן, עו"ד אלי גרביץ
בשם המשיבה: עו"ד מאיה
חדד
החלטה
1.בפני בית המשפט המחוזי הואשמו ארבעה נאשמים, שהעורר הוא הרביעי שבהם, בכמה עבירות. לעורר מיוחס אישום אחד בלבד (אישום מס' 3). על פי הנטען, בתחילת חודש מרץ 2005, במסעדה בשם "אודיסיאה", פנה המתלונן באותה פרשה לעורר ושאל אותו אודות צלקת שעל פניו. הנאשם 1 אמר לעורר לתת למתלונן מכות והעורר אכן היכה את המתלונן באגרוף בראשו, וגם הנאשם 1 היכהו. כתוצאה מכך נפל המתלונן ארצה ואיבד את הכרתו. לאחר מכן, כך נטען, אמר הנאשם 1 לעורר - "תעמיס עליו עשירייה של ירוקים", והעורר הודיע למתלונן כי הוא "חייב" לו ולנאשם 1 10,000$. הנאשם 1 והעורר הואשמו בסחיטה בכוח ובתקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות.
2.סניגוריהם של שלושת הנאשמים האחרים ביקשו ב-9.6.2005 לדחות את הדיון בבקשת הארכת המעצר, והוא נדחה בהסכמה ל-26.6.2005. סניגורו של העורר שבפני עמד על שמיעת הבקשה בו ביום, וכך היה. בסיום הדיון הודיע בית המשפט כי ההחלטה בעניינו של העורר תינתן ב-26.6.2005. עוד נקבע, כי עד אותו מועד יישאר העורר במעצר.
3.הערר נסוב על כך שבית המשפט קמא דחה את מתן החלטתו ב-17 ימים כשכל חומר החקירה הרלוונטי הוא של כ-30 עמודים בלבד. בא כוח העורר צירף את חומר הראיות הרלוונטי, והסביר כי לטענת העורר (שבאה לידי ביטוי בהודעתו במשטרה) הוא אכן היכה את המתלונן שהיה שיכור ודחף אותו לאחר שהלה הקניט אותו, וכתוצאה מהתקיפה אכן נפל המתלונן. לא נגרמו למתלונן חבלות והוא – העורר – לא סחט אותו.
4.כאמור, הערר נסוב על כך שבית המשפט דחה את מתן החלטתו ב-17 יום. לא היתה מחלוקת לפני כי בית המשפט מוסמך להורות על מעצר ביניים (בש"פ 6190/98 מ"י נ' שושני , פ"ד נב(4) 515). השאלה הנשאלת היא, מהו פרק הזמן הראוי למתן החלטה מכוח סמכות זו שבשיקול דעת. על כך נאמר בבש"פ 1871/00 אייזן נ' מ"י (לא פורסם), כי בדרך כלל, ובלי לנסות לשער מראש את כל המצבים העשויים להתהוות, אין לדחות את מתן ההחלטה, כאשר הנאשם נתון במעצר, לפרק זמן העולה על עשרה ימים. פרק הזמן בענייננו חורג מאמת מידה זו, ואין בהחלטה הנמקה מדוע נקבע פרק הזמן שנקבע.
5.יחד עם זאת, אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה לגבי התקיפה. לגבי הסחיטה, יש ראיה לכאורה בעדות המתלונן וישנן גם ראיות סותרות.
6.חומר הראיות בו עיינתי איננו מורכב. ניתן ליתן החלטה תוך תקופה קצרה יותר, ואני מורה כי ההחלטה תינתן, בנסיבות הענין, עד יום חמישי זה – 23.6.2005. אין באמור כדי למנוע מבית המשפט, אם ימצא לנכון לעשות כן, להחליט על מעצר תוך אפשרות לבחון חלופת מעצר או כל אופציה אחרת שימצא לנכון, ובלבד שההחלטה תינתן במועד האמור. אם לא תינתן החלטה עד 23.6.2005 בשעה 24:00 – ישוחרר העורר בערבות עצמית וערבות צד ג', של 100,000 ש"ח כל אחד, בלי למנוע מבעד המדינה לבקש אחרת במסגרת עיון חוזר.
7.החלטה זו יש להעביר בדחיפות לכבוד השופטת נ' אהד.
ניתנה היום, י"ג סיון, תשס"ה
(20.6.2005).
ש
ו פ ט ת