פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5126/21
לפני:
כבוד הרשמת שרית עבדיאן
המבקש:
שפדיה סימנדוייב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה להארכת מועד
לנקיטת הליך מיום 25.7.2021
החלטה
לפניי בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 25.6.2019 בעפ"ג 38392-02-19. בגדר פסק הדין קיבל בית המשפט המחוזי באופן חלקי ערעור שהגיש המבקש על חומרת העונש שנגזר עליו בבית משפט השלום, והפחית את עונשו של המבקש כך שיעמוד על תקופה של 40 חודשי מאסר בפועל.
המבקש עותר להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור בטענה כי בתקופה שבה ניתן פסק הדין הוא התמודד עם בעיות קשות בנוגע לתנאי מאסרו וכן במישור האישי והמשפחתי.
כידוע, סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 מקנה לבית המשפט סמכות להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי. בפסיקה נקבע כי אמת המידה לבחינת בקשה להארכת מועד בפלילים היא "טעם ממשי המניח את הדעת". בהקשר זה ישקול בית משפט, בין היתר, את משך האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו, למשל: בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל , פיסקה 3 (25.7.2006); בש"פ 2311/20 בן לולו נ' מדינת ישראל , פיסקה 4 (30.3.2020)). ויודגש, גם בדין הפלילי הכלל הוא שהארכת מועד לא תינתן כדבר שבשגרה.
בענייננו, פסק הדין ניתן כאמור עוד ביום 25.6.2019, והבקשה שלפניי הוגשה ביום 25.7.2021, היינו למעלה משנתיים לאחר מתן פסק הדין. לא מצאתי בנימוקי הבקשה "טעם ממשי המניח את הדעת" המצדיק להיעתר לה. האיחור בהגשת ההליך הוא ניכר, וחרף ההבנה לקשייו של המבקש, אני סבורה כי ההסבר אשר ניתן על-ידיו (שהנו כללי ולקוני) אינו מניח הצדקה מבוררת לאיחור. לא למותר לציין כי המבקש היה מיוצג בהליך בבית המשפט המחוזי וכי המבקש יכול היה, לכל הפחות, להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור בתוך המועד או במועד סמוך יותר למתן פסק הדין.
בנוסף, אף סיכוייה הלכאוריים של בקשת רשות הערעור אינם תומכים במתן הארכת המועד המבוקשת. כאמור לעיל, עסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" המופנית נגד חומרת העונש, אשר בית משפט נעתר אליה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו למשל: רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (24.3.1997)).
אשר על כן, הבקשה להארכת מועד נדחית.
ניתנה
היום, י"ז באב התשפ"א (26.7.2021).
שרית עבדיאן
ר ש מ ת