בש"פ 5159/00 אליהו טייב נ. מדינת ישראל

העורר מואשם ביחד עם שלושה מבני משפחתו בבית-המשפט המחוזי בנצרת בעבירות מין במשפחה. על-פי האמור בכתב-האישום, אנס העורר את אחייניתו, ילדה כבת 12, על-ידי החדרת ידו לאיבר-מינה, שעה שביקרה יחד עם משפחתה בביתו. העורר נעצר עד לתום ההליכים, לאחר שבית-המשפט המחוזי מצא, כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות לאשמה שיוחסה לו.

בערר שהגיש על החלטה זו טען העורר, כי התשתית הראייתית שהציגה התביעה אינה מספיקה למעצר, שכן בעדות הילדה, שנגבתה על-ידי חוקרת-הנוער, קיימות פרכות שלא הובררו דיין, וכי על-כל-פנים מדובר במעשה יחיד, כשהעורר לא ידע שאותה ילדה היא גם קורבן לעבירות מין שנעשו בה על-ידי אביה, אחיה ובן-דודה. עוד טען העורר, כי הוא אדם חולה, ללא עבר פלילי, שחי חיי משפחה. העורר הטעים, כי בית-המשפט שגה בסוברו שיש לראות בדבריו, לפיהם נגע באיבר-מינה של הילדה כהודאה חלקית, שכן עשה כן כאשר הלביש אותה, והנגיעה הייתה שלא במתכוון.

טענות אלה אינן נראות לי. לא מצאתי בפרכות, אותן פירטה באת-כוחו של העורר בהודעת הערר שהגישה, עילה המפחיתה את משקלה הלכאורי של העדות שנגבתה מהילדה. אף בדברי העורר יש לראות תמיכה מסויימת בעדותה של הילדה. מובן הוא, כי אם הסברו של העורר יתקבל, ועדות הילדה תידחה, יזוכה העורר בדינו. אלא שבשלב הנוכחי, עדות הילדה, בצירוף דבריו של העורר, הן ראיות בעלות עוצמה המספקת למעצר.

העורר הוא יליד 1966. עבירות המין המיוחסות לו נעשו כלפי ילדה בת 12, בת-משפחתו. אלו נסיבות המעלות חזקת מסוכנות בדרגה גבוהה, אשר לא הופרכה על-ידי העורר. בכך שהעורר, מחוץ להתנהגותו האמורה, מתפקד כרגיל, אין כדי להשליך על מסוכנותו. על-פי-רוב, עברייני מין במשפחה מתנהגים כהלכה בשאר תחומי החיים.

אשר-על-כן, מוצדק היה לעצור את העורר עד לתום ההליכים, ואני דוחה את הערר.