בש"פ 1441/01 מדינת ישראל נ. פלוני

1.המדינה מבקשת להאריך את מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996. ואלה עיקרי העובדות הצריכות לענייננו:

ביום 28.5.2000 הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום נגד המשיבים ונגד שני נאשמים נוספים, שהאחד מהם קטין. כתב האישום חשף פרשה חמורה ביותר של גילוי עריות וביצוע עבירות מין כלפי שלוש אחיות

קטינות, בנות משפחתם של הנאשמים. על פי הנטען בכתב האישום ביצע המשיב 1, שהוא אביהן של הקטינות, מעשים מגונים, מעשי אינוס ומעשי סדום בשלוש בנותיו משך תקופה ארוכה מאוד. מעשים אלה בוצעו, על פי הנטען, בקטינה ח' מאז היותה בת תשע שנים ועד היותה בת שתים עשרה וחצי שנים. כן הואשם בביצוע מעשים מיניים קשים בבתו ש', ילידת 1987. עוד מיוחסים למשיב 1 מעשים מיניים שבוצעו מאז חודש ספטמבר 1999 ועד סמוך להגשת כתב האישום, בבתו הקטינה ר', ילידת 1992. בשל כל המעשים הנ"ל יוחסו למשיב עבירות של אינוס בן משפחה, מעשים מגונים בבן משפחה, מעשה סדום בבן משפחה ועבירה של ניסיון לביצוע מעשה סדום

בבן משפחה.

2.המשיב 2 הינו אחיו של המשיב 1 ודודן של הקטינות. על פי הנטען בכתב האישום, זמן מה לפני הגשת כתב האישום, בעת שהקטינה ח' ובני משפחתה ביקרו בביתו, ביצע בה מעשה אינוס בהחדרת אצבעותיו לתוך אבר מינה.

ביחד עם המשיבים הועמדו לדין באותו כתב אישום

אחיהן של המתלוננות שהואשם בסדרה ארוכה של מעשי סדום, מעשי אינוס ומעשים מגונים שביצע משך תקופה ארוכה מאוד באחותו הקטינה ח'; וכן נאשם נוסף הוא בן דודן של המתלוננות, המואשם אף הוא בביצוע מעשים מגונים בקטינה ח'.

3.עם הגשת כתב האישום הסכים בא-כוח המשיב 1 כי יש בתיק החקירה ראיות לכאורה נגדו והמשיב 1 נעצר בהסכמה עד לתום ההליכים. באשר למשיב 2 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה נגדו וכי הוא אף הודה באופן חלקי במעשה,

והורה על מעצרו. עררו על המעצר נדחה בבית משפט זה (החלטת השופטת דורנר בבש"פ 5159/00). שני הנאשמים האחרים שוחררו בתנאים של חלופה למעצר. בבית המשפט המחוזי כפרו כל הנאשמים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום והוחל בשמיעת ההוכחות. המשיב 1 ובנו, אשר הודו במשטרה, טענו כנגד קבילות הודאותיהם והמשפט החל בעדויות השוטרים שגבו את הודעות המשיבים והנאשמים הנוספים. למרבה הצער התנהל המשפט בעצלתיים ועד כה, במשך תשעה חודשים, התקיימו שני מועדי שמיעה בלבד וישיבת הוכחות שלישית התקיימה רק לאחר תום תשעה חודשים של מעצר, בשבוע זה.

בנימוקי בקשתה עמדה המדינה על החומרה המיוחדת שבפרשה זו, על הניצול המחפיר של הקטינות ועל המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיבים. עוד ציינה המדינה כי קיים חשש ממשי ששחרורם של המשיבים יביא לשיבוש הליכי משפט. בפניי טענו סניגוריהם של המשיבים והעלו טענות קשות נגד התמשכות המשפט עד היום והתמשכותו הצפויה, על פי טענתם, עוד זמן ניכר.

4.ביום 20.2.01 דנתי בבקשה זו ובעת הדיון נמסר לי על ידי הצדדים כי למרות פניית הפרקליטות בבקשה לקבוע תאריכים נוספים לשמיעה, החליט בית המשפט המחוזי כי תאריכים נוספים ייקבעו רק בישיבה הבאה שנקבעה ל- 18.3.01. מטעם זה החלטתי כי מן

הראוי לאפשר לבית המשפט המחוזי לקבוע תאריכים נוספים לשמיעת הוכחות בטרם אחליט בבקשה לגופה ולפיכך דחיתי את המשך הדיון עד לאחר הישיבה שהיתה, כאמור, קבועה ליום 18.3.01.

היום התייצבו בפניי הפרקליטים להמשך הדיון והודיעוני כי בישיבה שהתקיימה במועד האמור, קבע ההרכב שלושה מועדים נוספים לשמיעת הוכחות בתאריכים 30.4.01, 2.5.01 ו- 15.5.01. הסניגורים ציינו כי להערכתם לא ניתן יהיה לסיים את המשפט במועדים שנקבעו ואף לא בתוך החודשיים הקרובים של הארכת המעצר המבוקשת. הם הוסיפו כי בישיבה האחרונה העידה עדה אחת שטרם נחקרה בחקירה נגדית . הישיבה התקיימה עד לשעה 13:30 ועדותה

של עדה נוספת שהוזמנה למועד זה נדחתה למועד אחר. להערכתם יש צורך בישיבות נוספות אשר קיים קושי לקבוע אותן בשל יומנו העמוס של בית המשפט, יומנם העמוס של הפרקליטים וכן נסיעתו הצפויה לתקופת השתלמות של אחד משופטי ההרכב. לגופה של הבקשה הציעו באי-כוח המשיבים חלופות מעצר. באת-כוח המשיב 2 הדגישה את חלקו הקטן של המשיב 2 במסכת העבירות ואת מצבו הנפשי הקשה, והציעה חלופת מעצר בבית אביו.

5.שקלתי את טענות הצדדים ונוכח מסוכנותם של המשיבים החלטתי להעתר לבקשת המדינה. האישומים שהמשיבים הואשמו בהם חושפים פרשה מזעזעת של גילוי עריות ועבירות מין חמורות ביותר שבוצעו כלפי קטינות במשפחה. מסוכנותם של המשיבים גלויה על פני הדברים, אף כי ללא ספק יש להבחין מבחינת היקף המעשים וסוג האישומים

המיוחסים להם בין המשיב 1 למשיב 2. אשר למשיב 2, מיוחסת לו עבירה אחת בלבד, אך ביחס אליו כבר נאמר מפי השופטת דורנר בהחלטתה לדחות את עררו כי:

"עבירות המין המיוחסות לו נעשו כלפי ילדה בת 12, בת-משפחתו. אלו נסיבות המעלות חזקת מסוכנות בדרגה גבוהה, אשר לא הופרכה על-ידי העורר. בכך שהעורר, מחוץ להתנהגותו האמורה, מתפקד כרגיל, אין כדי להשליך על מסוכנותו. על פי רוב, עברייני מין במשפחה מתנהגים כהלכה בשאר תחומי החיים".

(בש"פ 5159/00 הנ"ל).

על דברים אלה יש להוסיף כי החשש לשיבוש הליכים כאשר מתלוננות הינן בנות משפחה וכאשר מדובר בנערה צעירה שעליה להעיד נגד אביה, דודה ואחיה, ולהיחקר על עדותה בבית המשפט, הוא חשש ממשי ורציני. כבר אמרנו בפסיקתנו כי כאשר מדובר במערכת של יחסי תלות, ביחסים של קטינה שהייתה נתונה לניצול בעבירות מין, ובמיוחד כשמדובר באדם שהיא קשורה אליו נפשית, החשש להשפעה על עדים או לשיבוש הליכי משפט הוא חשש המובנה במערכת היחסים והוא אינו טעון הוכחה נפרדת [ראו: בש"פ 665/97 מדינת-ישראל נ' פלוני (לא פורסם)]. מטעמים אלה סבורה אני כי יש לאפשר את המשך בירור המשפט כאשר המשיבים במעצר.

בשולי החלטתי אוסיף עוד כי לא נחה דעתי מקצב שמיעת ההוכחות בפרשה זו.

מתקשה אני להשלים עם מצב בו מתברר משפט בפרשה כה חמורה כשנאשמים נתונים במעצר במשך תשעה חודשים ומתקיימות שתי ישיבות הוכחות בלבד. איני סבורה כי יש טעם ממשי כלשהו שיכול להצדיק הימנעות מקביעת מספר מספיק של מועדים לשמיעת הוכחות, הגם שמודעת אני לעומס הרב המוטל על שופטי ההרכב. עוד מתקשה אני לקבל את הטענה כי אפשר שיציאתו הצפויה של שופט להשתלמות בטרם יסתיים משפטם של נאשמים הנתונים במעצר, תביא לדחיית השמיעה של משפטם במספר חודשים [ראו לעניין זה: דברי השופט חשין בבש"פ 7112/00 מדינת-ישראל נ' אלגרושי (טרם פורסם)]. מכל מקום כאמור, בשלב זה של ההליכים איני רואה כי יש לשחרר את המשיבים ממעצר ולסכן הן את הנערה שהיתה קורבנם והן את תקינות הליכי המשפט. כפי שציינתי בהחלטתי הקודמת בפרשה זו, יש לעשות כל מאמץ להאיץ את שמיעת המשפט. יש לעשות כן אף אם הדבר כרוך בישיבות בימים ובשעות בלתי מקובלות,

ועל עורכי הדין לתרום את חלקם ולשתף פעולה בעניין זה. חזקה על שופטי ההרכב כי כך יעשו בעניין שלפנינו, ועל אחת כמה וכמה כך אם יש בדעת אחד משופטי ההרכב לממש בקרוב את הזכות, שאין חולק עליה, להשתלמות.

אשר על כן, נעתרת אני לבקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב- 90 ימים החל מיום 28.2.01 או עד למתן פסק-דין בעניינם, לפי המוקדם.

העתק מהחלטתי זו יועבר לנשיא בית המשפט המחוזי בנצרת.