בש"פ 5159-23 בש"פ 5159-23

1.בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 3.7.2023 (מ"ת 5321-02-23, השופט נ' אבו טהה). בית המשפט המחוזי הורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

2.ביום 2.2.2023 הוגש כתב אישום נגד שני העוררים, שהם אחים, ושלושה אחרים (להלן: האחרים, ולהלן יחד: הנאשמים) לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. כתב האישום נסב על שוד כספים ודברי ערך שהוחזקו בכספת בביתם של המתלוננים בעיר אילת (להלן: הבית), תוך שימוש באלימות ובאיומים כלפי בני הבית, אחד מהם קטין. הכספת הכילה מטבעות זרים, תכשיטים ושעונים, בשווי כולל של כ-500,000 שקלים. על-פי המתואר בכתב האישום, האחרים הם אלו שהגיעו לבית המתלוננים ונטלו משם את תכולת הכספת, בעוד העורר 1 היה בקשר טלפוני עמם ועם העורר 2. בהמשך לכך, העורר 2 אסף את האחרים ברכבו עם הרכוש הגנוב, והביאם לביתו בדימונה, שם המתין להם העורר 1. בשעות הערב של אותו יום הנאשמים סיכמו עם בנו החורג של העורר 2 כי בתמורה לסך של 14,800 שקלים זה יגיע לאילת, יחליף את לוחיות הזיהוי של הרכב וימלט אותו מהמקום. כתוצאה מאירוע השוד האלים, אב המשפחה פונה לטיפול רפואי וסבל מכאבים.

3.בגין מעשים אלה כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, שינוי זהות של רכב או של חלק של רכב, כליאת שווא, הדחה בחקירה, שיבוש מהלכי משפט וניסיון לשיבוש מהלכי משפט.

4.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים. דיון בבקשה התקיים ביום 19.4.2023, ובו הסכימו באי-כוח הנאשמים לקיומן של ראיות לכאורה ועילות מעצר בעניינם. בית המשפט המחוזי הורה על עריכת תסקירי שירות מבחן ביחס לכל אחד מהנאשמים. המשך הדברים יתמקד בעניינם של העוררים.

5.ביום 12.6.2023 התקבלו תסקירי שירות המבחן בעניינם של העוררים, אשר בחנו את אפשרות השמתם בחלופה של מעצר בית מלא בפיקוחם של בני משפחה. תסקירים אלה מצאו שלא להמליץ על העברת העוררים לחלופת המעצר האמורה, בעיקרו של דבר נוכח רמת מסוכנותם והקושי לתת בהם אמון. בתסקירים הוזכר כי לעורר 1 שתי הרשעות קודמות מהשנים 2000 ו-2002, אחת מהן בגין עבירות רכוש, וכי לעורר 2 שלוש הרשעות קודמות, כאשר האחרונה מביניהן, משנת 2009, היא הרשעה בעבירות רכוש שבגינן הוא נידון ל-17 חודשי מאסר בפועל.

6.ביום 19.6.2023 התקיים דיון בבקשה למעצרם של העוררים עד תום ההליכים. בא-כוחם הדגיש כי לעוררים מיוחס חלק מינורי מהמתואר בכתב האישום, וכי יש לבחון את עניינם באופן שונה מאשר את עניינם של האחרים. לפיכך, בא-כוחם עתר לשחרר אותם לחלופת המעצר שנבחנה על-ידי שירות המבחן, ולחלופין, להורות על מעצרם בפיקוח אלקטרוני באותו מקום. המדינה התנגדה לשתי החלופות האמורות, בהדגישה שלנאשמים מיוחסות עבירות מכוח דיני השותפות, ועל כן אין לתת משקל לחלקו האופרטיבי של כל אחד מהם במעשים המתוארים בכתב האישום.

7.בהחלטה הנזכרת בפתח הדברים הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של הנאשמים – לרבות העוררים – עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בית המשפט המחוזי הדגיש כי מסכת המעשים המתוארת בכתב האישום היא קשה וחמורה ומלמדת על מסוכנות ברורה ומובהקת מצד כל השותפים, וכי מסוכנותם גוברת על רקע עברם הפלילי. בית המשפט המחוזי הטעים עוד כי לא הוצגו טעמים מיוחדים וכבדי משקל המצדיקים סטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן.

8.הערר שבפני מכוון כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי, ובו טוענים העוררים כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהורה על מעצרם מאחורי סורג ובריח. העוררים מדגישים כי בית המשפט המחוזי שגה בהתעלמו מחלקם היחסי המצומצם במעשים המתוארים, נוכח העובדה שלא הם ביצעו את מעשי האלימות שאירעו במהלך השוד עצמו, ושעל רקעם מתעצמת מסוכנותם של האחרים. העוררים מוסיפים כי בית המשפט המחוזי נתן משקל יתר לעברם הפלילי, ובקשר לכך טוענים כי העורר 1 מעולם לא ריצה עונש מאסר וכי חלף זמן מאז הרשעותיהם הקודמות. העוררים סבורים כי התסקירים שנערכו בעניינם הם מגמתיים, וכי ניתן ללמוד זאת, בין השאר, מהעובדה שנוסחיהם זהים בחלקים נרחבים על אף ההבדלים בין העוררים. העוררים מציינים כי שירות המבחן מצא את המפקחים המוצעים ואת מקומות החלופה המוצעים כמתאימים, וכי הם לא שללו את האפשרות להעבירם למעצר בפיקוח אלקטרוני (אלא רק את האפשרות של חלופת מעצר "אנושית"). לבסוף, העוררים מדגישים את התקופה הממושכת שבה הם שוהים במעצר, ואת נסיבותיהם האישיות, לרבות היותם נשואים והורים לילדים השומרים על רצף תעסוקתי במשך שנים ארוכות.

9.הדיון בערר התקיים ביום 12.7.2023. בדיון טען בא-כוחם של העוררים שהיה מקום במקרה זה לייחס יותר משקל הן לחלקם המצומצם יחסית של העוררים במעשים, בהשוואה לנאשמים האחרים, והן לעברם הפלילי המצומצם והישן (שנמחק ברובו). עוד צוין כי ככל שהדבר נדרש יבקשו העוררים להציג אפשרויות לפיקוח אלקטרוני גם במקום נוסף, מעבר לאלו שנבחנו בתסקירי המעצר שהוגשו. באת-כוח המדינה טענה, מנגד, כי העוררים היו חלק בלתי נפרד מן התוכנית העבריינית, וממילא נשקפת מהם מסוכנות ממשית שלא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר או מעצר בפיקוח אלקטרוני.

10.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבורה שדין הערר להתקבל, במובן זה שיש לחזור ולבחון את האפשרות להעברתם של העוררים למעצר בפיקוח אלקטרוני.

11.אכן, כתב האישום מייחס לעוררים ולאחרים עבירות חמורות. עם זאת, על-פי המתואר בכתב האישום, חלקם של העוררים במעשים היה מצומצם באופן משמעותי מזה של שותפיהם לביצוע העבירות. בקשר לכך יש מקום להדגיש, כי האלימות הקשה כלפי בני המשפחה המתגוררים בבית שבו בוצע השוד הופעלה כאשר העוררים לא היו נוכחים במקום. נתון זה הוא רלוונטי לדיון בשלב המעצר, שכן במסגרת בחינת מסוכנותם של נאשמים שלהם מיוחס ביצוע בצוותא של עבירות, יש לבחון את מידת הדומיננטיות של כל אחד מהם בביצוע הלכאורי של העבירות, הן בשלב התכנון והן בשלב הוצאת התכנית העבריינית אל הפועל (ראו והשוו: בש"פ 2486/09 חסארמה נ' מדינת ישראל, פסקה י' (1.4.2009)). מובן כי הדברים נאמרים בשלב זה לצורך הליך המעצר בלבד, ומבלי לקבוע מסמרות באשר לחלקו המדויק של כל אחד מהשותפים בביצוע העבירות. לכך מצטרפת העובדה כי עברם הפלילי של העוררים – אף שאיני מקלה בו ראש – אינו מכביד במיוחד. יש מקום להוסיף עוד, כי העוררים נתונים במעצר מאחורי סורג ובריח מזה כחצי שנה, תקופה שאינה מבוטלת.

12.לא נעלם מעיניי כי תסקירי שירות המבחן לא המליצו על שחרורם של העוררים לחלופות המעצר שהוצעו בשלב הדיון בבית המשפט המחוזי. אולם, עיון בתסקירים אלה מעלה שהמלצותיו השליליות של שירות המבחן נשענו בעניינם של שני העוררים בעיקר על הפער שבין התדמית החיובית והמתפקדת שלהם לבין העבירות המיוחסות להם בכתב האישום. עוד עולה מהתסקירים כי שירות המבחן התרשם שהמפקחים המוצעים בעניינם של שני העוררים הם אחראים ורציניים, אשר מבינים את משמעות תפקידם כערבים, מתנהלים באופן תקין ומגנים את ביצוע העבירות. שירות המבחן אמנם ציין כי הם יתקשו להוות דמויות סמכותיות ומציבות גבולות ביחס לעוררים, אך דומה שדברים אלו נאמרו בכלליות ביחס לכל אותם מפקחים, מבלי להבחין בין העוררים ובין המפקחים לבין עצמם. בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש מקום להתרשמות עצמאית ובלתי תלויה של בית המשפט מהמפקחים המוצעים.

13.לנוכח האמור, באתי לכלל מסקנה כי יש הצדקה לבחון את ההיתכנות למעצרם של העוררים בפיקוח אלקטרוני ובפיקוח אנושי, תוך הפקדת ערבויות מתאימות. לצורך כך, בית המשפט המחוזי יקיים דיון שבו ייחקרו המפקחים המוצעים וייבחנו מקומות המעצר המוצעים לגופם. לצורך כך יוכל בית המשפט המחוזי ליתן הוראות מתאימות בדבר בחינת ההיתכנות לפיקוח אלקטרוני. הסתייגויותיו של שירות המבחן מהקרבה הגיאוגרפית של המקומות שהוצעו לעיר מוצאם של העוררים – תובא אף היא בחשבון. לאחר קיום דיון, יורה בית המשפט המחוזי כחוכמתו. עד למתן החלטה אחרת על-ידי בית המשפט המחוזי, יוותרו העוררים במעצר.

14.סוף דבר: הערר מתקבל בחלקו כאמור בפסקה 13 לעיל.