בש"פ 5164/08 מדינת ישראל נ. פלוני

בפניי בקשה מטעם המדינה להורות על הארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו-1996.

1.נגד המשיב, תושב רהט יליד 1975, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התעללות בקטין; תקיפת בת זוג; תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש; ועבירות של איומים. יצויין, כי המשיב נשוי לשתי נשים, כאשר המתלוננת היא אשתו השניה.

על-פי עובדות כתב האישום, מנע המשיב במשך כשבוע בעד המתלוננת מלקחת את בנם הקטין בן החמש, הסובל מאי-ספיקת כליות, לחדר המיון, חרף הפנייה שניתנה לו בעקבות בדיקתו במרפאה ברהט, ואף איים על המתלוננת בסכין כי יהרגה במטרה למנוע ממנה מלעשות כן. לאחר שבוע, לנוכח מצבו של הקטין וחרף התנגדותו של המשיב, לקחה המתלוננת את הקטין לקופת החולים והוא הועבר באמבולנס לבית החולים, שם אושפז במשך שבוע ימים. במהלך האשפוז, מנע המשיב בעד המתלוננת מללוות את הקטין ולשהות במחיצתו, זולת ביקור קצר לאחר שלושה ימי אשפוז, אשר לאחריו החזירה מיידית לרהט.

בנוסף, מואשם המשיב כי במהלך השנים 2001-2007 תקף פעמים רבות את בנותיו הקטינות, תוך שימוש בחגורה, בצינור גומי ובידיו. כן מואשם המשיב כי מנע מאחת הקטינות קבלת טיפול רפואי. עוד מואשם המשיב כי בין השנים 1997-2007 תקף פעמים רבות את המתלוננת תוך גרימת חבלות של ממש, לרבות באמצעות סטירות, בעיטות, אגרופים וחניקה, ואף גירשה בכוח מביתם.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המדינה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בטענה כי בידיה ראיות לכאורה טובות להוכחת אשמתו, וכי קמה עילת מעצר לנוכח מעשי האלימות האכזריים שביצע, לכאורה, בבני משפחתו. עוד טענה המדינה כי שחרורו של המשיב מקים יסוד סביר לחשש שהוא יסכן את בטחון הציבור, כמו גם לחשש משיבוש הליכי המשפט. בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' צלקובניק), לאחר קבלת תסקיר מעצר ותסקיר מעצר משלים, הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

3.

כעת, משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב לא בא על סיומו, מבקשת המדינה כי מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים. את הצורך בהארכת המעצר מנמקת המדינה במסוכנותו המוחשית של המשיב, הנגזרת מחומרת המעשים המיוחסים לו ומנסיבות ביצועם. לטענת המדינה, מסוכנותו של המשיב מחייבת את המשך מעצרו, ולא ניתן לאיינה בחלופת מעצר. עוד טוענת המדינה כי לנוכח העובדה שעדי התביעה טרם העידו כולם, קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי המשפט ולהשפעה על העדים אם ישוחרר המשיב ממעצרו.

4.

מנגד, בא כוח המשיב טוען כי אין הצדקה להארכת המעצר, והוא מפנה לעניין זה להמלצת שירות המבחן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר שהיא מחוץ למקום מגוריו, בצירוף פיקוח ערבים ואיזוק אלקטרוני. עוד טוען בא כוח המשיב כי הטענה בדבר חשש לשיבוש הליכי המשפט אינה מבוססת, שכן הוחלט שילדיו של המתלונן לא יעידו, ואילו העדה היחידה אשר טרם העידה היא המתלוננת, אשר לטענתו, בחרה כבר פעמיים שלא להתייצב בבית המשפט. בא כוח המשיב מוסיף וטוען כי הנטען בכתב האישום בדבר מניעת טיפול מהקטין אינו נכון, וכי סירובו של המשיב נגע לעריכת בדיקות שהן במסגרת מחקר בלבד.

4.

לאחר שעיינתי בערר ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי ושמעתי את טיעוני הצדדים, מצאתי כי דין הערר להידחות. העבירות המיוחסות לעורר הן מדרגת חומרה גבוהה. מושא תקיפותיו של העורר, על-פי הנטען, היו לא אחרים מאשר אשתו וילדיו, עצמו ובשרו. כפי שנאמר על-ידי בית משפט זה לא אחת, עבירות של אלימות במשפחה נעברות, לרוב, תוך התפרצות זעם בלתי נשלטת, ולפיכך על דרך הכלל אין בחלופת מעצר כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהנאשמים בעבירות אלו (בש"פ 5273/99 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 18.8.1999); בש"פ 8449/07 אבו גודה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 16.10.2007), (להלן: עניין אבו גודה )). זאת ועוד. לנוכח התפשטותה של תופעת האלימות המופנית כנגד נשים על-ידי בעליהן, בבוא בית המשפט לבחון את אפשרות שחרורו של אדם המואשם בביצוע עבירות ממין זה, על בחינתו להיות קפדנית ודקדקנית. עמדתי על הדברים לא מכבר באחת הפרשות, בצייני כי:

"אלימות נגד נשים הפכה זה מכבר ל"מכת מדינה", ומספר הגברים הנוהגים באלימות כלפי נשותיהם הולך וגובר. על בית המשפט לומר את דברו במלחמה נגד תופעה מסוכנת זו, ולבחון בקפדנות יתרה כל מקרה, לפני שהוא מחליט על שחרורו של אדם המואשם בביצוע מעשים אלימים נגד אשתו, לבל ישמש השחרור הצעד הראשון בדרך לביצוע מעשה האלימות הבא." (בש"פ 1360/07 מדינת ישראל נ' טומבק (לא פורסמה, 6.3.07)).

במקרה דנן, העובדות המתוארות בכתב האישום מגוללות מסכת קשה של התעללות המשיב באשתו ובילדיו, הן פיזית, הן נפשית, והן מצביעות לכאורה, לטעמי, על אטימות רבתי של המשיב כלפי שלומם של הסובבים אותו, שלא לומר אכזריות. אמנם, בתסקיר המעצר בעניינו של המשיב צוין כי בחלופת המעצר המוצעת "יש כדי לצמצם את רמת הסיכון". יחד עם זאת, באותו תסקיר עצמו נאמר כי "במקרה זה קיימת רמת סיכון גבוהה לחזרה להתנהגות פורצת גבולות". בהקשר זה, מקובלת עלי עמדתו של בית משפט קמא, לפיה אין די ב"צמצום הסיכון" במקרה זה, וכי ישנו צורך מובהק בפיקוח הדוק על המשיב, לנוכח התנהגותו "פורצת הגבולות" והסבירות כי ישוב וינהג באופן דומה.

למעלה מן האמור, יש להוסיף כי בתיקים העוסקים באלימות במשפחה קיים חשש מובנה לשיבוש הליכי משפט (ראו, למשל: בש"פ 11378/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.12.05); עניין אבו גודה ), חשש הנכון בענייננו לנוכח העובדה כי המתלוננת עצמה טרם מסרה את עדותה בבית המשפט, ומסיבה שלא הובררה נמנעה פעמיים מלהתייצב לדיון שנקבע.

על יסוד האמור, באתי לכלל מסקנה כי אין בכוחה של חלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב, כמו גם את החשש משיבוש הליכי המשפט, ועל כן דינה של בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים להתקבל.

6.

בסוף דבריי, אבקש לציין כי המועד הקבוע לסיום פרשת התביעה נקבע ליום 8.7.2008. לנוכח מצבו הרפואי של בא כוח המשיב ולבקשתו, מוצאת אני לנכון להפנות הצדדים לבית המשפט המחוזי בבקשה כי ייקבעו מועדים נוספים לשמיעת התיק בסמיכות לתאריך האמור, למען תתאפשר התקדמות בעניינו של המשיב באופן יעיל.

7.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך החל מיום

20.6.08 בתשעים

ימים או עד למתן פסק דין ב ת.פ. 8267/07

בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, הכל לפי המועד המוקדם מביניהם.