בש"פ 5177/19 מדינת ישראל נ. עדי-אל לויאן

לפניי בקשה רביעית להארכת מעצר בפיקוח אלקטרוני לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. העובדות והנתונים הצריכים לעניין פורטו על ידי חברי השופט י' עמית בהחלטות קודמות בעניינו של המשיב, ובפרט בהחלטה מיום 19.2.2019. בתמצית ייאמר כי לנאשמים אחרים באותו כתב אישום מיוחסת עבירת רצח. למשיב מיוחסת עבירה של החזקת נשק ותחמושת ומתן אמצעים לביצוע פשע. לפי המיוחס, ביום מסירת האקדח, התחמושת והבגדים הכהים שהה המשיב במעצר בית בגין תיק אחר.

המשיב נעצר עד תום ההליכים אך ביום 19.2.2019, במסגרת בקשה שנייה להארכת מעצר לפי 62 לחוק, קבע השופט י' עמית כי בהינתן חלוף הזמן ושיקולים נוספים עליהם עמד ניתן להקהות את עוקצה של המסוכנות בדרך של פיקוח אלקטרוני. בהחלטה נוספת מיום 10.6.2019 הוקלו תנאי הפיקוח ונקבעו חלונות התאווררות.

בצד האמור, אך לאחרונה, ביום 23.7.2019 דחה בית משפט זה (כב' השופט ע' גרוסקופף ) ערר על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה בקשה לשינוי כתובת המעצר בפיקוח אלקטרוני (בש"פ 4945/19 לויאן נ' מדינת ישראל (23.7.2019)).

בהינתן מועדי ההוכחות הקבועים (10 במספר) וקצב ניהול ההליך, ובשים לב למסוכנות המשיב, לא מצאתי כי בנקודת הזמן הנוכחית, שונתה נקודת האיזון במידה המצדיקה ביטול הפיקוח האלקטרוני או שינוי בתנאיו.

אני מקבל אפוא את בקשת המדינה. מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני מוארך מיום 16.8.2019 ב-90 ימים, או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 54462-02-18 בבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו, לפי המוקדם.