בש"פ 518/98 עמר והדאן (קטין) נ. מדינת ישראל

נגד העוררים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.פ. 107/98) המייחס להם עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין תשל"ז1977-.

עם הגשת כתב האישום החליט בית משפט קמא לעצור את העוררים עד לתום ההליכים נגדם ועל כך הערר לפני.

העורר מס' 1 הוא קטין יליד 1983. העוררים הנותרים הם בגירים. כולם תושבי מחנה הפליטים קלנדיה.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 8.1.98, סמוך לשעה 22:00, בקרבת מקום מגוריהם יידו העוררים אבנים לעבר ג'יפ מג"ב שנסע על הכביש הראשי קלנדיה- רמאללה וזאת בכוונה לפגוע בכלי רכב ולסכן את בטיחות נוסעיו.

שלושת העוררים נעצרו על ידי חיילי המג"ב אחרי מרדף קצר.

בפני בית משפט קמא הכחישו העוררים את המיוחס להם, אם כי הודו שנמצאו באותו זמן במקום זריקת האבנים. את הימלטותם ממקום השלכת האבנים מסבירים העוררים כבריחה משום החשש שיתפסו על לא עוול בכפם.

את מסוכנותם לציבור הסיק בית משפט קמא מסוג העבירה גופא. מכאן החלטתו שקיימת עילת מעצר ונשללת חלופת מעצר.

בראשיתו של הדיון בפני היום, הודיעה פרקליטתם של העוררים כי העוררים 2 ו3- חוזרים בהם מן הבקשה לבטל את החלטת בית משפט קמא לפיה נעצרו עד תום ההליכים. גם לא היתה מחלוקת שלאור חומר הראיות קיימת עילת מעצר נגד הקטין.

את טיעוניה מיקדה באת-כוח העורר מס' 1 לענין אחד בלבד: חלופת המעצר. על פי השקפתה כשמדובר בצעיר כבן 15 מן הראוי שתתקיים חלופת מעצר, לפיה יידרש הקטין להיות במעצר בית מלא, למעט בשעות הלימוד בבית ספרו.

בא-כוח המדינה גילה התנגדות נמרצת לחלופת המעצר. את התנגדותו נימק לא רק בסיס חומרת העבירה כי אם על רקע ההתנהגות האלימה שהפגין הקטין בשעת מעצרו. לטענת בא-כוח המדינה הקטין הפעיל כוח רב בנסותו להוציא מידיו של אחד משוטרי המג"ב את נשקו, ולפני שהובל למקום מעצרו הספיק לקרוא בקול רם לעבר קהל המתאספים שימשיכו ליידות אבנים.

גישת הסניגורית המלומדת איננה מקובלת עלי. גישתה אף נוגדת את פסיקתו העיקבית של בית משפט זה בסוגיה של יידוי אבנים לעבר תחבורה בכבישים. הודגש לא אחת כי מדובר בסכנת נפשות של ממש (ב.ש. 1494/95 מהנד בן עותי מג'האד נ' מדינת ישראל -טרם פורסם). כן נפסק לא אחת כי בענין יידוי אבנים על תחבורה ציבורית אין נפקא מינא בין נער בן 15 לאיש מבוגר (ב.ש. 7979/96 חאלד פראח נ' מדינת ישראל - טרם פורסם). זה גם זה פגיעתם רעה והסכנה מידיהם מרובה.

המסקנה היא כי "שחרור העורר יעביר מסר הפוך ויעמוד בדרכו של האינטרס הציבורי להרתיע ממעשים כאלה בעתיד" (ב.ש. 1494/95 הנ"ל).

עם זאת: גם אם נשללת חלופת מעצר, ניתן לדעתי, לסיים את משפטו של העורר תוך זמן קצר יחסית. הערכתי נובעת מכך שישיבת "ההקראה" התקיימה אתמול (27.1.98) ויש להניח שהתביעה תרכז את מסכת ראיותיה סביב שלושת שוטרי המג"ב או חלק מהם. לפיכך קיימת, לכאורה, אפשרות לסיום מהיר של משפטו של העורר. מכל מקום העורר יוכל לפנות מחדש לבית המשפט אם משפטו לא יתקיים תוך זמן סביר.

כפוף לאמור לעיל הערר נדחה.