בש"פ 5200/04 מאג'ד מחאגנה נ. מדינת ישראל

העורר הובא לדין באשמת ביצוען של עבירות פציעה בנסיבות מחמירות ואיומים. על פי גרסת המשיבה כפי שהובאה בכתב האישום שהוגש לבית משפט השלום בנצרת, דקר העורר אחר בסכין בחזהו, וכתוצאה מכך נזקק האחרון לטיפול בבית חולים. כן נטען, כי העורר והנאשם האחר בתיק זה איימו על המתלונן כי יהרגו אותו.

בית משפט השלום נעתר לבקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, וערר על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי.

בערר שבפני טען בא-כוח העורר, כי חומר הראיות עליו מבססת המשיבה את האישום כנגד שולחו לוקה בסתירות פנימיות רבות, ועקב כך לא ברור כלל אם יוכח כי שולחו אחז בסכין ודקר את המתלונן. לחלופין, נטען כי גם אם קיימות תשתית ראייתית ועילת מעצר, נכון היה לעשות שימוש בחלופת מעצר, הואיל ומדובר באדם שעברו הפלילי אינו מכביד, והוא מפרנסה היחיד של משפחתו. כן נטען, כי שחרור העורר מתחייב גם מכך שבית המשפט המחוזי החליט לשחרר את הנאשם האחר בפרשה זו.

שתי ערכאות קמא בחנו את הראיות שבמרכזן עומדות שתי הודעות שנרשמו מפיו של המתלונן, ומצאו כי לכאורה יש כדי לבסס את הרשעת העורר, ומסקנתן זו מקובלת עלי במלואה. חרף זאת, ולנוכח העובדה שמדובר בעורר אשר התנהגותו עד כה היתה נורמטיבית, סברתי כי בטרם החליט בית משפט השלום על מעצרו של העורר, טוב היה עושה אם היה מסתייע בתסקיר מעצר, שהיה עשוי להבהיר את סוגיית המסוכנות בצד בחינתן של חלופות מעצר העשויות לתת לה מענה. משהדבר לא נעשה, ועל דעתו של בא-כוח המשיבה, אני מורה על החזרתו של הדיון לבית משפט השלום, ושירות המבחן מתבקש להניח בפניו תסקיר מעצר במועד מוקדם ככל שניתן. תסקיר זה יעסוק באותן שאלות שבשמן נקבתי, לאמור, האם נשקפת מהעורר סכנה נמשכת, ואם התשובה לכך תהיה חיובית, האם יש בנמצא חלופת מעצר ראויות. לאחר כל אלה יחזור בית משפט השלום ויחליט אם להותיר את מעצרו של העורר על כנו.