בש"פ 6713/04 מאג'ד מחאגנה נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 8.7.04 בב"ש 2126/04 (השופטת גבריאלה דה ליאו לוי) בה נדחה עררו של העורר על החלטת בית-משפט השלום בנצרת (השופטת רוטפלד-האפט) להורות על המשך מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת"פ 2561/04.

נגד העורר ונאשם נוסף הוגש כתב אישום המייחס לעורר עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות ואיומים. על-פי הנטען בכתב האישום, העורר דקר את המתלונן בסכין כאשר זה ישב ברכבו. העורר והנאשם האחר אף איימו על המתלונן כי יהרגהו.

בית-משפט השלום בנצרת קבע שיש לעצור את העורר עד תום ההליכים וערר שהגיש העורר לבית המשפט המחוזי נדחה. בערר שהוגש על ההחלטה האחרונה לבית המשפט העליון (בש"פ 5200/04) נקבע (השופט א' לוי) שקיימות נגד העורר ראיות לכאורה. עם זאת קבע בית המשפט העליון כי לנוכח העובדה שמדובר בעורר אשר התנהגותו עד כה הייתה נורמטיבית, ראוי שבית המשפט יסתייע בתסקיר מעצר, אשר עשוי להבהיר את סוגיית המסוכנות בצד בחינתן של חלופות מעצר העשויות לתת לה מענה. לצורך כך הורה בית המשפט העליון על החזרת הדיון לבית משפט השלום ועל הכנת תסקיר מעצר.

תסקיר המעצר שהוגש מגלה שהעורר סובל מבעיות פסיכוטיות, חוסר יציבות נפשית והתפרצויות זעם והוא נתון לטיפול תרופתי. בתסקיר הומלץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית גיסו. יצוין כבר עתה שבאותו מקום נמצא במעצר בית גם הנאשם השני בפרשה. מתסקיר המעצר לא ברור עם עובדה זו עמדה לנגד עיני קצין המבחן.

משבא הנושא לדיון נוסף לפני בית משפט השלום, נקבע שבחינת התסקיר מלמדת כי מסוכנותו של העורר אינה יכולה להיות מסוכלת בדרך של חלופת מעצר. על כן הוחלט להשאיר את העורר במעצר עד לתום ההליכים. בערר שהוגש על החלטה זו לבית המשפט המחוזי נקבע, כי לא זו בלבד ששירות המבחן אינו מציין בתסקיר כי אין נשקפת סכנה משחרורו של העורר, אלא שהעובדות העולות מתוך התסקיר מלמדות דווקא על מסוכנותו. על רקע זה דחה בית המשפט המחוזי את הערר, ומכאן הערר שבפני.

בדיון לפני שב העורר וטען כי שירות המבחן בחן את חלופת המעצר והגיע למסקנה כי היא ראויה וכי הערכאות הקודמות טעו בכך שלא קיבלו את המלצתו. המשיבה טוענת, כפי שקבע בית המשפט קמא, שתסקיר המעצר מחזק את מסוכנותו של העורר, מה גם שהחלופה שהוצעה היא אותה חלופה אליה משוחרר שותפו של העורר לכתב האישום, מה שמקים חשש לשיבוש הליכים. עוד טוענת המשיבה כי התיק קרוב לסיום ואין חשש שהעורר ישהה זמן ממושך במעצר עד לסיום משפטו.

מקובל עלי שחלופת המעצר שהוצעה בבית גיסו של העורר שם מוחזק שותפו של העורר לכתב האישום במעצר בית אינה חלופה ראויה. עם זאת, אינני סבור שתסקיר המעצר מצביע על מסוכנות כה רבה עד ששום חלופת מעצר לא תשיג את מטרות המעצר. אכן, העורר עבר עבירה חמורה, אשר מקימה חזקה בדבר מסוכנותו. העורר לא סתר חזקה זו. על כן קמה עילת מעצר. אשר לחלופה, בית המשפט העליון כבר ציין בהחלטתו הקודמת, שלאור עברו הנורמטיבי של העורר יש לבחון, חרף חומרת העבירה, באמצעות תסקיר מעצר, את מסוכנותו של העורר תוך התייחסות לחלופות מעצר ולאפשרות שאלה יפיגו את המסוכנות הנשקפת משחרורו. שירות המבחן אמנם לא קבע בתסקיר באופן מפורש שהעורר אינו מסוכן, אך נראה שמסקנתו, כי ניתן לשחרר את העותר לחלופת מעצר, מצביעה על כך שהוא סבור שחלופה זו תוכל להפיג את מסוכנותו של העורר. העורר אמנם סובל מבעיות פסיכוטיות, חוסר יציבות נפשית והתפרצויות זעם, אך בהתחשב בכך שהוא נתון בטיפול תרופתי, איני בטוח שגם בכך יש, בהכרח, כדי לשלול את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר הולמת. אם נותר בעניין זה ספק, ראוי היה לקבל משירות המבחן הבהרות בנושא זה.

בהיעדר חלופת מעצר הולמת, אין מקום להתערב בהחלטה על מעצרו של העורר. אולם, אם יהא בידי העורר להציע חלופת מעצר אחרת, הוא יוכל להגיש בקשה לעיון חוזר. במקרה כזה, שירות המבחן יגיש תסקיר מעצר משלים אשר יתייחס לחלופה המוצעת וכן לשאלת המסוכנות, בהתחשב, בין היתר, במצבו הנפשי של העורר ובאפשרות, אם קיימת כזאת, להפיג את המסוכנות באמצעות חלופת המעצר המוצעת.