בש"פ 5210/05 סימון סבח נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא נ' ממן) מיום 19.5.05 לפיה דחה בית המשפט המחוזי את עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (הנשיא ת' כתילי) לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן, ניסיון לסחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית. מכתב האישום עולה כי בשתי הזדמנויות שונות, מכר העורר לסוכן משטרתי, בולים הנחזים להיות סם מסוכן מסוג LSD . בהזדמנות שלישית, מכר העורר לסוכן המשטרתי 5 טבליות של סם מסוכן מסוג MDMA . בהזדמנות נוספת, החזיק העורר סם מסוכן מסוג קאנבוס במשקל של 12.91 גרם.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. לבקשת העורר, הוגש תסקיר מעצר אשר המליץ לשחררו לחלופת מעצר בבית אחיו. בית משפט השלום ציין בהחלטתו כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. באשר לחלופת מעצר, קבע בית משפט השלום כי לא ניתן לקבל את המלצת שירות המבחן שכן בעבירות של סחר סמים יש לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר רק במקרים חריגים ובעניינו מדובר במספר עבירות חמורות המעידות על דפוס פעולה עברייני. כמו כן, ציין בית משפט השלום כי חלופת המעצר אשר הוצעה איננה הולמת. ערר אשר הוגש על-ידי העורר לבית המשפט המחוזי, נדחה.

4.

בעררו לפני טוען ב"כ העורר, כי יש לשחררו לחלופת מעצר. לטענתו, חלופת המעצר המוצעת בבית אחיו הנה חלופה ראויה ותסקיר המעצר תומך בשחרורו לחלופת מעצר. העורר מוסיף וטוען כי הוא הודח על-ידי הסוכן המשטרתי וכי נאשם נוסף אשר נעצר במסגרת אותו מבצע שוחרר לחלופת מעצר.

5.

המשיבה טוענת כי ההחלטה לעצור את העורר עד לתום ההליכים תואמת את ההלכה הפסוקה, לפיה רק במקרים חריגים יש לשחרר לחלופת מעצר נאשמים בעבירות של סחר בסמים מסוכנים. באשר לשחרורו של הנאשם האחר, טוענת המשיבה כי לא מדובר בנאשם באותה פרשה והקשר בין העורר לבינו מתמצה בכך כי הם נעצרו באותו היום בשל מכירת סמים לאותו הסוכן. לגופו של ענין נטען כי נסיבותיו של הנאשם האחר שונות מאלו של העורר. לאותו נאשם אין עבר פלילי, בעוד שלעורר ישנו עבר פלילי הכולל הרשעה בהחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית והרשעה בעבירה של אלימות במשפחה. בעניינו של האחר הוגש תסקיר מעצר חיובי ביותר בעוד שהתרשמות שירות המבחן בעניינו של העורר הייתה אמביוולנטית. לבסוף, הנאשם האחר הואשם בעבירה של סחר בסם מסוג קנביס בעוד שהעורר הואשם בעבירות של סחר וניסיון לסחר בסמים קשים יותר.

6.

דין הערר להידחות. ההלכה היא כי מעורבות בסחר בסמים מעידה על מסוכנות רבה, שרק בנסיבות חריגות ובמקרים יוצאי דופן ניתן להפיגה בחלופת מעצר (בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל , פ"ד מט(2) 164; בש"פ 3927/03 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5635/03 אברג'יל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה שלפנינו אני סבור שהערכאות קמא צדקו בקביעתן שאין מתקיימות נסיבות מיוחדות כאלו.

לעורר מיוחסות שלוש עבירות שונות שעניינן סחר בסמים וניסיון לסחר בסמים וכן עבירה נוספת בגין החזקת סם לשימוש עצמי. לא מדובר באירוע חד פעמי אלא במעשים אשר בוצעו על פני תקופה של חודשיים ימים. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי של העורר, אשר למרות שאינו מכביד, מהווה שיקול נוסף נגד שחרורו של העורר לחלופת מעצר. בתסקיר המעצר שהומצא לעיוני אכן עולה המלצה לשחרר את העורר לחלופת מעצר, אולם, לא שוכנעתי כי חלופת מעצר אכן תפיג את מסוכנותו של העורר. באשר לטענת ההפליה, ספק בעיני אם ניתן לבסס טענת הפליה כאשר הקשר היחידי בין שני הנאשמים הנו הפללתם על-ידי אותו סוכן (שלא באותה פרשה). מכל מקום, מקובלת עלי עמדת המשיבה כי נסיבותיהם של העורר ושל הנאשם האחר שונות. לבסוף, אציין כי לטענת העורר, לפיה הוא הודח על-ידי הסוכן המשטרתי, אין, כפי שאף ציין בית משפט השלום בהחלטתו, אחיזה בחומר הראיות הלכאורי.

7.

התוצאה היא שהערר נדחה.