פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
522/12
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
יניב משעני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בבאר שבע בתיק עמ"ת 53423-12-11 שניתנה ביום 4.1.2012 על ידי כבוד
סגנית הנשיא, השופטת ר' יפה-כ"ץ
בשם המבקש:
עו"ד תומר אורינוב
החלטה
בקשת רשות ערר על החלטתו מיום 4.1.2012 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ ) בעמ"ת 53423-12-11 בגדרה נדחה עררו של המבקש על החלטתו מיום 15.12.2011 של בית משפט השלום בבאר-שבע (כב' השופט ד' בן טולילה ) במ"ת 48214-07-11 ולפיה הורה בית המשפט על מעצר המבקש עד תום ההליכים.
1.
נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ) (ריבוי מקרים); הסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 (ריבוי מקרים); והחזקת סם לצריכה עצמית לפי סעיף 7 לפקודה. על פי המתואר בכתב האישום, במספר פעמים במהלך החודשים פברואר-מאי 2011 מכר המבקש לסוכנת סמויה של המשטרה (להלן: הסוכנת ) סם מסוכן מסוג קוקאין וחשיש, כאשר בחלק מן המקרים הגיע אל מקום ביצוע העסקה כשהוא נוהג ברכב. כן הואשם המבקש כי בחודש יולי 2011 החזיק סם מסוכן מסוג חשיש לצריכה עצמית.
2.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים. בהיעדר מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה, ובתום הדיון שנערך ביום 4.8.2011, הורה בית המשפט (כב' השופט ע' רוזין ) על מעצר המבקש עד תום ההליכים בשל המסוכנות הנשקפת ממנו, הנלמדת הן מקיומה של עילת מעצר סטטוטורית והן מעברו הפלילי של המבקש. בית המשפט דחה את בקשת המבקש להפנותו לשירות המבחן לשם הגשת תסקיר לבחינת חלופת מעצר בדמות הליך גמילה בקהילה טיפולית סגורה.
על החלטה זו ערר המבקש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת נ' נצר ), אשר הורה ביום 29.8.2011 על עריכת תסקיר מעצר והשבת הדיון לבית משפט השלום. בהחלטתו מיום 2.1.2011, קבע בית משפט השלום (כב' השופט ד' בן טולילה ) כי אין מקום להמשיך לברר את התאמת המבקש להליכי גמילה ושב והורה על מעצרו עד תום ההליכים.
על החלטה זו ערר המבקש לבית המשפט המחוזי (כב' הנשיא י' אלון ), אשר סקר בהחלטתו מיום 26.10.2011 את תסקיר שירות המבחן המתאר "תיאור מטריד וקשה" את התנהגותו העבריינית של המבקש. למרות זאת, נקבע כי גם אם לא היה מקום מלכתחילה לשלוח את העורר לקבלת תסקיר, הרי משכך נעשה, ואך ורק מטעם זה, יש לאפשר למבקש לעבור ראיון קבלה בקהילה טיפולית, ולשירות המבחן להכין תסקיר משלים אודותיו.
התסקיר המשלים המליץ על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר בקהילת "בית אור אביבה". בהחלטתו מיום 15.12.2011, הורה בית משפט השלום (השופט ד' בן טולילה ) על מעצר המבקש עד תום ההליכים, בנימוק ששחרור במקרים כגון דא הינו חריג שבחריגים, וכי תסקיר שירות המבחן לא כלל המלצה חד-משמעית לשחרור לחלופה. ערר על החלטה זו נדחה על ידי
בית המשפט המחוזי (כב' סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ ), בהחלטתו מיום 4.1.2012.
3.
מכאן בקשת רשות הערר שלפניי, בה מתמקד המבקש בפגיעה החמורה שנגרמה, לטענתו, באינטרס הציפייה שלו. לטענת המבקש, יש לנהוג בגמישות יתרה במתן רשות ערר לפי סעיף 53(א)(א1)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), ואין להחיל את התנאים שנקבעו למתן רשות ערעור בבר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה ), פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: עניין חניון חיפה ). לטענת המבקש, עניינו מעלה שאלות משפטיות מהותיות, כגון נושא השחרור לחלופת מעצר במוסד לגמילה. עוד טען המבקש לגופה של החלטת בית משפט קמא, והשיג על קביעתו כי לא מתקיימים בעניינו החריגים שנקבעו בפסיקה לשחרור לשם גמילה.
4.
דין הבקשה להידחות.
הבקשה אינה חורגת מעניינו הפרטי והפרטני של המבקש. אף איני סבור כי הגיעה העת לבחינה ולרביזיה של ההלכה לעניין מתן רשות ערר ב"גלגול שלישי" (ראו החלטתי בבש"פ 5702/11 צופי נ' מדינת ישראל בסעיף 4 (לא פורסם, 8.8.2011)). מכל מקום, הרחבת הקריטריונים למתן רשות ערר לגבי כל מבקש אשר מעלה טענה "בעלת משקל" בעניינו הפרטני, כהצעת המבקש, לא תגשים את תכלית תיקון מספר 8 לחוק המעצרים.
5.
גם לגופו של ערר לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא. המבקש מואשם בעבירות סחר בסמים, המקימות חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. לכך יש להוסיף, כי על פניו, דומה שעניינו של המבקש אינו נופל בגדר המקרים בהם ראוי להורות על טיפול גמילה (לשיקולים השונים בנושא זה ראו החלטתי בבש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה
(לא פורסם, 21.3.2011).
אשר לאינטרס הציפייה של המבקש עקב הפנייתו לשירות המבחן, הרי שלא אחת נאמר בפסיקה כי המלצת שירות המבחן אינה מחייבת את בית המשפט, וכי לציפייה הסובייקטיבית של הנאשם לא צריכה להיות השפעה על החלטת בית המשפט. עמדה על כך השופטת ע' ארבל בבש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל
בפסקה 6 (לא פורסם, 29.6.2005):
"אכן, מטבעם של דברים שהחלטת בית משפט על שליחת נאשם שהתביעה מבקשת את מעצרו עד תום ההליכים לתסקיר מעצר, מטפחת בליבו תקווה כי לא ישהה במעצר עד תום ההליכים. יחד עם זאת, תקווה זו לא צריך שתהא לה השפעה על החלטת בית המשפט עם קבלת התסקיר ובוודאי שאין היא יוצרת ציפייה שיש בה משום "הבטחה" לנאשם כי גבוהים סיכוייו להשתחרר. התסקיר בא לסייע לבית המשפט במילוי חובתו הסטטוטורית לבחון את מסוכנות הנאשם ואת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר שפגיעתה בחירותו פחותה ואין בהחלטה על תסקיר כדי להצביע על דבר מעבר לכך".
הדברים יפים לענייננו על דרך של קל וחומר, באשר על פי החלטת כב' השופטת נ' נצר
היה על שירות המבחן לברר "האם אכן החל העורר [המבקש – י.ע. ] קודם למעצרו בהליכים מקדימים לאפשרות השתלבותו במסגרת גמילה", ונתברר כי הדבר לא התקיים. לא מצאתי בהחלטות האחרות של בית משפט השלום והמחוזי כל אמירה בגינה יכול היה המבקש לפתח ציפייה לשחרורו לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 26.10.2011 מפי כב' הנשיא י' אלון , אף טרח וציין כי "על מנת למנוע טענות סרק בעתיד [...] אין לראות בהחלטה זו או בהחלטת כב' השופטת נצר משום אינדיקציה כלשהי לגבי התוצאה האופרטיבית האמורה להתקבל בתום הדיון המחודש בבקשת המעצר".
6.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ח' בשבט התשע"ב
(1.2.2012).
ש ו פ ט