בש"פ 5234/08 מנצור אבו סביתאן נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ר' ברקאי) אשר הורה על מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים נגדו.

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע ועבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה. יחד עם כתב האישום הוגשה לבית המשפט בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהסכמת הצדדים התבקש שירות המבחן לבחון חלופה למעצרו, אולם מצא כי אין בחלופה המוצעת, הגם שכשלעצמה ראויה היא, כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת לנוגעים בדבר. מכאן הערר שלפניי.

2.

על-פי הנטען בכתב האישום, בין משפחת העורר, משפחת אבו-סביתאן, לבין משפחת אבו-עדרה קיים סכסוך מתמשך. על פי הנטען, במסגרת הסכסוך העורר קשר קשר עם אחרים לנסות לפגוע בבני משפחת אבו-עדרה, תוך שימוש בנשק וכוונה להטיל בהם נכות או מום או לגרום להם חבלה חמורה. נטען כי ביום 10.2.08 בשעה 10:30, נסעו פאוזי וסברי אבו-עדרה (להלן: פאוזי וסברי , בהתאמה) למתחם ה"ביג" בבאר-שבע. כאשר הבחינו במקום בבני משפחת העורר התקשרו לבני משפחתם ובקשו שיגיעו למקום. בני המשפחה, איברהים-שווקי ואסמעיל אלעודרה (להלן: איברהים ואיסמעיל , בהתאמה) אכן הגיעו למקום ברכב. לידם, במסגרת הקשר הפלילי, נסעו ברכב אחר שניים מבני משפחת אבו-סביתאן. פאוזי וסברי נכנסו לרכבם, על מנת להימלט מהמקום כשלפתע הגיע ג'יפ נוסף למקום, נהוג על ידי מוחמד אבו-יוסף אבו-סביתאן, (להלן: מוחמד ), ולצידו ישוב העורר. מוחמד קרא לעבר אסמעיל "תצא החוצה אם אתה גבר" ואז התנגש במכוון ברכבו בו נהג איסמעיל. לאחר מכן נמלט מהמקום בנסיעה. כתוצאה מכך עלה הרכב בו נסעו איברהים ואיסמעיל על המדרכה, פגע באבן וספסל במקום והתהפך על גגו על המדרכה בכניסה למסעדה, תוך שהוא פוגע במאבטח שעמד בכניסה.

פאוזי וסברי הצליחו לחלץ עצמם מהרכב דרך חלונות הרכב, נאספו על-ידי איסמעיל ואיברהים ונסעו לכיוון הישוב תל-שבע. בשלב זה הגיח רכב נוסף בו נסעו אחרים ממשפחת אבו-סביתאן, משפחתו של העורר. על פי הנטען, רכב זה התנגש במכוון ברכב בו נסעו ארבעת בני משפחת אבו-עדרה, ואחד הנוסעים אף ירה באקדח מספר יריות לעברם. מהירי נפצעו סברי, פאוזי ואיסמעיל. אין חולק כי העורר לא נטל חלק פעיל בירי.

3.

בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, עיון בתסקירים המפורטים של שירות המבחן והופעת קצינת המבחן, שהבהירה כי אין בחלופת המעצר כדי לאיין את המסוכנות לכלל הנוגעים בדבר. בית המשפט הגיע למסקנה כי "...מדובר בסכסוך קשה אשר פרץ בין שתי המשפחות אשר הוביל למעשי אלימות קשים. הרוחות טרם רגעו ובני המשפחות, בפלגים הניצים, ממשיכים לבקש את נפשם של אחרים". עוד הוסיף כי "...קיימת עדות לניסיון לפגוע ולהרוג את בני הפלג היריב תוך שימוש בנשק – הן באמצעות כלי רכב והן באמצעות נשק חם...".

בית המשפט ציין כי המסוכנות הגבוהה נלמדת גם מהשימוש באקדח בסביבה הומה של עוברי אורח תמימים כשהצורך בנקם מעביר את הניצים על דעתם תוך התעלמות מהאפשרות שיפגעו אחרים ממעשיהם. הגם שחלופת המעצר שהוצעה טובה כשלעצמה, סבר בית המשפט שאין בכך די, נוכח החשש להישנות התנהגות פורצת גבולות, ומשכך הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, כאמור.

4.

בא כוח העורר טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי חלופת המעצר שהוצעה אינה יכולה לאיין את המסוכנות הלכאורית הנשקפת מהעורר. הוא מציין כי מרשו הינו צעיר בן 31, ללא עבר פלילי, אשר ניהל בעבר אורח חיים נורמטיבי. לדבריו, ביום האירוע ישב העורר במכונית ליד מוחמד, אשר נהג ברכב ולא היה מעורב בכל הפעולות הקשורות באירועים נשוא כתב האישום. לטעמו, אין כל ראיה לכך שהעורר והאחרים קשרו קשר ביניהם, וספק רב אם ניתן יהיה להרשיעו בעברות שיוחסו לו בלא הוכחת הקשר הנטען. לפיכך, ההנחה תהיה לגישתו כי העורר הינו שותף פסיבי שרק ישב ברכב ולכך יש השלכה על שאלת המסוכנות.

בא כוח העורר סבור כי מדובר בסכסוך נקודתי והפתרון הנכון הוא הפרדה גיאוגרפית – הרחקתו של העורר מרחק רב ממקום מושבם של המתלוננים ומשפחותיהם. הוא טוען כי שרות המבחן מצא שהחלופה שהוצעה הולמת וראויה, אלא שמאחר ומדובר בסכסוך מתמשך, קיים להבנתם סיכון להישנות המעשים הפליליים במיוחד מאחר ולא הושגה סולחה. לדבריו עיקר החשש הוא למשיב, ולא מפניו. הסנגור מציין כי משפטו של העורר אמור להתחיל רק ביום 27.10.08 ונקבע מועד נוסף ביום 12.11.08, שאז המשפט יהיה רק בתחילתו. מכאן, העורר יהיה עצור תקופה ארוכה מבלי שתהיה הצדקה, לטעמו, למעצר כה ממושך, ועל-כן מתבקש שחרורו לחלופת מעצר.

5.

באת כוח המדינה טענה כי הגם שאין מחלוקת שהעורר לא ירה, האירועים בהם השתתף והקשר המיוחס לו הינם חמורים. לדבריה, שירות המבחן הביע בבירור חששותיו מאפשרות של ליבוי הסכסוך שעשוי להסתיים באסון, לאחר ששוחחו עם שני הצדדים. היא מדגישה כי העורר לא לקח אחריות ונמנע מלתת תשובות לחוקריו. עובדות כתב האישום כפי שיוחסו לו והאווירה המתוחה מקימות לדבריה חזקת מסוכנות ברורה באופן שאין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא.

6.

עיינתי בבקשה ושמעתי את טעוני הצדדים. מצאתי כי דינו של הערר להדחות. המעשים המתוארים בכתב האישום, שהעורר היה לכאורה שותף להתרחשותם, הינם חמורים ומסוכנים. בא כוח העורר הסכים בבית משפט קמא לקיומן של ראיות לכאורה וביקש שהמשיב ישלח לקבלת תסקיר שירות מבחן לעניין מסוכנותו. התסקיר שהגיש שירות המבחן לאחר בחינת הדברים עומד על אופי הסכסוך ברמה הכללית וברמה האינדיבידואלית כלפי העורר. מדובר בסכסוך ממושך אשר הרקע שלו לא ברור. לא נערכה בעבר, וגם כיום אין, הידברות לסולחה. במסגרת הסכסוך נפגעו כבר שלושה מבני משפחת העורר - אחד נרצח, אחיו נדקר ובן-דודו בן ה-13 נורה בראשו בתחילת פברואר השנה. שירות המבחן התרשם מרמת סיכון גבוהה כל עוד הסכסוך אינו פתור, כאשר אירועי אלימות קשים שאירעו בעבר סביב הסכסוך לוו בנשק, ואף הגיעו כדי רצח. שירות המבחן סבור אפוא כי במידה ולא תושג סולחה תוך מעורבות עמוקה של גורמי אכיפת החוק, וללא הפרדה גיאוגרפית בין שתי המשפחות, קיים סיכון להישנות ההתנהגות האלימה ולפגיעה בנפש.

אני ערה לכך שהעורר הינו אדם צעיר, נשוי ואב לחמישה ילדים, אחד מהם סובל מנכות פיזית. העורר נעדר עבר פלילי השתתפותו באירוע לא הייתה על פי הנטען

השתתפות פעילה. ברם, בכך אין להטות הכף לטובת שחרורו. היותו מעורב לכאורה בקשירת הקשר והשתתפותו באירועים על רקע הסכסוך הקשה והמתמשך, מצביעים על מסוכנות ועל החשש ששחרורו יביא למעשי אלימות נוספים. מדובר במסוכנות שלטעמי

גם ריחוק גיאוגרפי לא יועיל להפגתה בשלב זה, או לקטיעת שרשרת מעשי האלימות. לא מצאתי על כן שיש להתערב בהחלטת בית משפט קמא וכמוהו גם אני סבורה שגם אם החלופה שהוצעה ראויה היא, אין בה כדי להפיג את החשש מהמסוכנות הנשקפת מהעורר ולהמשך מעשי האלימות והנקם.

אשר על כן הערר נדחה. העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו.