בש"פ 9359/08 בנימין רודמן נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת נגה אהד) לפיה התקבל עררה של המשיבה על החלטת בית משפט השלום בפתח-תקווה (כב' השופט אהרן מקובר) לשחרר את העורר למעצר בית בנוסף לאיזוק אלקטרוני וערבויות כספיות.

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו, יחד עם נאשם נוסף, שהינו אחיו, עבירות של חבלה חמורה בצוותא חדא ואיומים. על-פי הנטען בכתב האישום שהו העורר ואחיו יחד עם המתלוננת בסאונה. כאשר ביקשה המתלוננת לעזוב את הסאונה החל העורר להכותה בפניה ובכל חלקי גופה במכות אגרוף תוך שהוא מקלל ומאיים להרוג אותה. בהמשך תפס העורר את המתלוננת במסדרון, אחז בצווארה בתנועת חניקה וכיוון בקבוק אשר אחז בידו לעבר ראשה בכוונתה להכותה. בינתיים היכה בה אחיו של העורר בפניה. העורר המשיך להכות את המתלוננת בכל חלקי גופה ולמשוך בשערה עד שנפלה. כמו כן כיוון העורר מקל סנוקר לעבר המתלוננת בצורה מאיימת. בתוך חדר הסאונה המשיך העורר להכות את המתלוננת יחד עם אחיו. למתלוננת נגרמו פציעות וחבלות רבות.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה להורות על מעצרם של העורר ואחיו עד לתום ההליכים נגדם. בית משפט השלום הורה על הגשת תסקיר. לאחר קבלת התסקיר הורה בית המשפט על שחרורו של העורר בתנאים. בית המשפט ציין כי הרקע למעשים הוא הסכמתה של המתלוננת לקיים פעילות מינית תמורת תשלום וחזרתה בה מהסכמתה זו לאחר שהעורר וחבריו רצו לקיים מין בלתי מוגן ובצורות שונות. בית המשפט קבע כי רקע זה, אם כי אינו מפחית בחומרתם של מעשיו של העורר, יחד עם העדר עבר פלילי והמלצתו של שירות המבחן, מצדיקים שחרורו של העורר לחלופת מעצר. לפיכך הורה בית המשפט על מעצר בית מלא אצל בת דודתו של העורר בפיקוחה ובפיקוח בעלה. עוד נקבעו ערבויות כספיות, איזוק אלקטרוני ופיקוח של שירות המבחן למשך שישה חודשים. על העורר נאסר ליצור כל קשר עם המתלוננת או עם מי מעדי התביעה.

3.

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דרש הכנת תסקיר משלים ולאחר קבלתו הורה על קבלת הערר ועל מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט קבע כי העורר מואשם באלימות אכזרית במדרג הגבוה של עבירות האלימות ודי לראות את תמונות המתלוננת כדי להבין את גודל האכזריות שהפגין העורר כלפיה. בית המשפט הדגיש את התרשמותו של שירות המבחן כי לא ניתן לשלול אפשרות של חזרה על התנהגות דומה בעתיד על-ידי העורר בעת התמודדותו עם מצבים מלחיצים ומורכבים. לבסוף ציין בית המשפט כי בעבירות אלימות מסוג זה אין צורך בעבר אלים קודם שמא יהיה זה פעם אחת יותר מדי.

5.

על החלטה זו הוגש הערר שבפניי. בא-כוח העורר טען כי החלטתו של בית המשפט המחוזי אינה מתיישבת עם ההלכה הפסוקה. לטענתו העורר נעדר עבר פלילי ולפיכך אין מקום למעצרו עד לתום ההליכים. עוד הוא ציין כי העורר לא השתמש בשום כלי בביצוע העבירה אלא רק בידיו וכן כי לא נגרם כל מום למתלוננת. לפיכך הוא סבר כי חומרת המעשה אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים. הוא ציין כי בפרשה היו מעורבים ארבעה אנשים, כאשר נגד שניים מהם לא הוגש כתב אישום והשלישי שוחרר למעצר בית.

6.

באת-כוח המדינה טענה מנגד כי מירב האלימות כלפי המתלוננת מיוחסת בכתב האישום לעורר. אחיו של העורר שוחרר למעצר בית בשל כרסום בראיות וכנגד שני המעורבים הנוספים לא הוגשו כתבי אישום בשל העדר ראיות. היא הציגה בפניי תמונות להמחשת הברוטאליות בה נהג העורר כלפי המתלוננת. עוד הדגישה היא את התרשמות שירות המבחן כי ישנו חשש להישנות התנהגות אלימה במצבי לחץ. לטענתה המשפט אינו צפוי להתמשך זמן רב. הדיון נקבע לחודש דצמבר. ישנם 10 עדי תביעה, מתוכם חמישה עדים טכניים. עוד היא ציינה כי יתכן ולאחר עדותה של המתלוננת יהיה מקום לשקול שוב את שחרורו של העורר לחלופה.

7.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש בפני הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. צדק בית המשפט המחוזי משייחס חומרה רבה למעשים המיוחסים לעורר. רקעו של האירוע אינו מפחית מחומרתו ואינו מהווה שיקול לשחרורו של העורר לחלופת מעצר. מעשיו הלכאוריים של העורר מעידים על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. ביחד עם אחיו היכה העורר את המתלוננת באופן אכזרי ובלי מעצורים. אין מדובר במכת אגרוף אחת, שאף היא חמורה, אלא במכות רבות הכוללות אגרופים, בעיטות, משיכה בשערות, דחיפות ואיומים באמצעות בקבוק, מקל סנוקר וכן איומים מילוליים. התמונות שהוצגו בפני ממחישות את הנזקים שנגרמו למתלוננת ואת חומרת המעשים. אמנם, העורר נעדר עבר פלילי אך לאור חומרת המעשים אין די בנתון זה על מנת להטות את הכף לעבר שחרורו. לכך יש להוסיף את התרשמותו של שירות המבחן כי אין לשלול התנהגות אלימה של העורר אם יתקל בעתיד שוב במצבים מלחיצים ומורכבים.

8.

אציין, בהתייחסות לטענות שהעלה הסנגור, כי איני סבורה שישנה פגיעה בשוויון בין נאשמים במקרה זה. אחיו של העורר, שותפו לכתב האישום, אכן שוחרר למעצר בית, אך זאת לאור קביעת בית המשפט כי ישנו כרסום בראיות נגדו. כמו כן יש לציין כי חלקו של האח בפרשה על-פי כתב האישום קטן באופן משמעותי מחלקו של העורר.

באשר להלכה הפסוקה, הרי שקיימת פסיקה רבה בנושא מעצר נאשמים בעבירות אלימות, וכשם שניתן למצוא מקרים בהם שוחררו נאשמים כאלו ניתן למצוא גם פסיקה הפוכה אף כאשר מדובר בנאשמים נעדרי עבר פלילי (ראו למשל בש"פ 5579/08 נזבצוב נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 30.6.08); בש"פ 5234/08 אבו סביתאן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 23.6.08); בש"פ 3906/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 13.5.08)). מכאן כי כל מקרה נבחן בהתאם לנסיבותיו ואין הלכה חותכת למקרים בהם מדובר בנאשמים בעבירות אלימות נעדרי עבר פלילי.

9.

לסיכום, החשש מהמסוכנות הנובעת מהעורר לצד החשש לפגיעה והפעלת לחץ על המתלוננת שאמורה להעיד נגד העורר אינם מאפשרים בשלב זה את שחרורו לחלופת המעצר שהוצעה. עם זאת, ניתן יהיה לשוב ולבחון את אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר לאחר שתשמע עדותה של המתלוננת בבית המשפט.

הערר נדחה.