פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5253/16
לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל
העורר:
ראג'י ג'ורבאן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של
בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק בע"ח 21245-06-16 שניתנה ביום 25.6.2016 על
ידי כב' השופט יחיאל ליפשיץ
תאריך הישיבה:
א' בתמוז התשע"ו (7.7.2016)
בשם העורר:
בשם המשיבה:
עו"ד שלומי בלומנפלד
עו"ד עומרי כהן
החלטה
ערר על החלטתו מיום 25.6.2016 של בית המשפט המחוזי בחיפה בבע"ח 21245-06-16 (כב' השופט י' ליפשיץ ), בגדרה נדחתה בקשת העורר לפי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החוק ) לקבל לידיו חומרים לגביהם נטען כי הם מהווים חומרי חקירה.
רקע
1.ביום 13.9.2015, הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירה של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) בצירוף סעיף 301 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין; עבירות בנשק, לפי סעיף 144(א) ו-(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; ועבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין. על-פי המתואר בכתב האישום, ביום 31.7.2015, ירה העורר בראמי אסכנדר עמאש וגרם למותו. לאחר הירי ברח העורר רגלית והגיע לביתו של מוחמד זאיט (להלן: זאיט ), שם מסר העורר את האקדח וכובע גרב ל-מ.ע., קטין שנכנס לביתו של זאיט אחרי העורר, והורה ל-מ.ע. למסור את האקדח לבן דודו. העורר הוריד את החולצה שלבש, מסר אותה לזאיט והורה לו לשרוף אותה, וכן ליצור קשר עם אחר על-מנת למלט את העורר מהמקום. בהמשך אותו היום, התקשר העורר לזאיט וביקש ממנו להשמיד מכשיר שמחובר למצלמות האבטחה בביתו של האחרון, וזאת על-מנת להעלים ראיות ולהכשיל הליך שיפוטי.
2.על-פי המתואר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, זאיט מסר גרסה על אודות המתואר לעיל, והוא עד התביעה בהליך המתנהל נגד העורר. יצוין כי זאיט השלים למסור את עדותו במשפטו של העורר. בעקבות גרסה זו, ולאחר הגשת כתב האישום בעניינו של העורר, התרחשו מספר אירועי ירי לעבר המתחם בו מתגורר זאיט. בעקבות כך, נפתחו במשטרה תיקי חקירה בעניין אירועים אלה, ובמסגרת חלק מאותם תיקים נגבו מזאיט הודעות על אודות האירועים. עוד קודם לעדותו של זאיט העבירה המשיבה לעורר את הודעותיו בתיקים הנ"ל. העורר הגיש בקשה לקבלת התיקים שנפתחו בגין שלושת אירועי הירי הראשונים, בטענה שהם בגדר חומר חקירה בהליך שמתנהל נגדו בגין המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. בקשה זו התקבלה באופן חלקי, כאשר בית המשפט המחוזי הורה על העברת החומרים הנמצאים באחד התיקים לידי העורר (החלטתו של כב' השופט י' ליפשיץ
מיום 13.3.2016 בבע"ח 56429-02-16). הערר שהגיש העורר לבית משפט זה על החלטת בית המשפט המחוזי נדחה (החלטתו של השופט מ' מזוז בבש"פ 2886/16 מיום 11.5.2016; להלן: הערר הקודם ).
3.בהמשך הגיש העורר בקשה לקבל לידיו שלושה תיקים נוספים
שנפתחו בעקבות אירועי ירי נוספים לעבר מתחם מגוריו של זאיט (פ.א. זכרון יעקב 238484/16, 233201/16, 235686/16) (להלן: התיקים ), בטענה שהתיקים מהווים חומר חקירה בהליך המתנהל נגדו. בית המשפט המחוזי דחה את בקשות העורר, בקבעו כי התיקים אינם מהווים חומר חקירה, מהטעם שתיקים אלו אינם רלבנטיים לאישומים נגד העורר, ובציינו כי החקירה בתיקים אלו עודנה מתנהלת, נתון שמספק טעם נוסף שלא להעביר את התיקים לידי העורר.
4.על החלטה זו הוגש הערר דנא, בגדרו נטען כי התיקים רלבנטים לעניינו של העורר, ולכן יש להורות על מסירתם לידיו. בהקשר זה צוין, כי בחודש פברואר 2016 מסרה המשיבה לידי בא-כוח העורר מספר הודעות שמסר זאיט לאחר הגשת כתב האישום, וביסוד כך עומדת ההנחה שלהודעות אלה קשר עקיף לעניינו של העורר. עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי משלא מצא לקשור בין אירועי הירי לבין עדותו של זאיט. עוד נטען, כי שגה בית המשפט משלא נתן את דעתו לכך שחלק מהתיקים נפתחו בעקבות תלונות שהוגשו על-ידי בני משפחתו של זאיט, שאף הם עדי תביעה בהליך שמתנהל נגד העורר. בהקשר זה ציין העורר, כי בני משפחתו של זאיט מסרו גרסאות מאוחרות במשטרה אשר מפלילות את העורר. בדיון בערר הדגיש בא-כוח העורר כי כשם שבעבר נמסרו לו הודעות מתלוננים מתוך תיקי החקירה המתנהלים בקשר עם אירועי הירי הראשונים, כך גם ראוי לעשות בקשר עם אירועי הירי הנוספים. העורר מציין, כי הודעות אלה דרושות לו, ועל כן הן מהוות חומר חקירה, על מנת לבסס טענה לפיה המתלוננים באותם מקרים מעלילים על העורר עלילת שקר, הן בתלונות האמורות והן בפרשה נשוא האישום נגדו.
5.המשיבה טוענת כי כלל לא מדובר בחומר חקירה הנוגע לפרשה נשוא האישום נגד העורר וכי ההודעות שנמסרו לו בעבר מתוך תיקי חקירת אירועי הירי אף הן לא היו בגדר חומר חקירה, ונמסרו לעורר למעלה מהמתחייב על-פי דין וכיוון שזאיט היה אחד המתלוננים. נטען כי זאיט סיים להעיד, ובחקירתו הנגדית הממושכת הוא נשאל שאלות בודדות בלבד בקשר עם אותן הודעות שמסר כמתלונן. עוד נטען כי אין בהודעות שהעיון בהן מתבקש עתה כדי לסייע לעורר בהגנתו וכי ממילא הוא לא יוכל להראות שמדובר בתלונות שווא מבלי שהדבר יחייב עריכת "משפט בתוך משפט", וכל זאת שלא לצורך.
דיון והכרעה
6.דין הערר להידחות. לאחר עיון בתיקים אני סומך ידי על מסקנת בית המשפט המחוזי לפיה אין הם, או, למצער, הודעות המתלוננים שבתיקים, מהווים "חומר חקירה" הנודע לפרשה בגינה הועמד המבקש לדין. הרלבנטיות של הודעות המתלוננים המצויות בתיקי החקירה לאישום כנגד העורר, ככל שהיא קיימת, רחוקה ביותר ושולית. גם אם יעלה בידי העורר להראות שמי מהמתלוננים מסר תלונת שווא בקשר עם אירועי הירי, אין בכך כדי להוליך מניה וביה למסקנה כי גם עדותו בגדר ההליך נגד העורר היא בגדר עדות שקר, והתרומה להגנתו, אם בכלל, היא שולית ביותר. ממילא מדובר באירועים שחקירתם על-ידי המשטרה רק החלה וברי כי אין מקום לבררם לגופם בגדר משפטו של העורר, גם בהתחשב בעקרון הראייתי של "סופיות תשובת העד בעניינים צדדיים" (בש"פ 5535/13 שימשילשווילי נ' מדינת ישראל
(15.8.2013). קבלת עמדת העורר תרחיב עד למאוד את היקף המונח "חומר חקירה", תביא לפגיעה באינטרסים ציבוריים כגון האפשרות למצות חקירה פלילית מבלי שיועברו לצדדים שלישיים החומרים שנאספים בגדרה, ותגרור אחריה התארכות של ההליך המשפטי וסרבולו שלא לצורך.
הערר נדחה.
תיקי החקירה שנמסרו יוחזרו לבא כוח המשיבה.
ניתנה היום, ד' בתמוז
התשע"ו (10.7.2016).
ש
ו פ ט