בש"פ 5289/97 מדינת ישראל נ. מובראק חמזה

1.למשיב שתי נשים: בת שבע וספייה. ביום 26.8.97 הוגש עליו כתב אישום בבית משפט השלום בנצרת בו יוחסו לו שתי עבירות של איום, עבירה של תקיפה והיזק בזדון כלפי אשתו בת שבע וכן עבירה של איום ועבירה של תקיפה כלפי אשתו ספייה, שנעברו במהלך החודשים יוני ואוגוסט 1997. יצויין כי ביום 4.5.97 הוגש עליו כתב אישום בגין עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית שנעברה כלפי אשתו בת שבע.

בית משפט השלום בנצרת ציווה לעצור את המשיב עד תום ההליכים על פי כתב האישום השני. בית המשפט המחוזי בנצרת שדן בעררו החליט לשחררו כנגד הפקדת ערבות אישית וצד ג' ובתנאי שלא יכנס לעיר חיפה שבה נמצאת אשתו בת שבע במעון לנשים מוכות. המדינה עררה על ההחלטה.

2.העיון בכתבי האישום, בבקשות למעצר ובתיקי החקירה של המשטרה שהוגשו לעיוני, מגלה פרשה ממושכת ומדאיגה של מעשי אלימות חמורים של המשיב כלפי שתי נשותיו ומסכת של איומים ברצח. בין היתר איים על בת שבע שלא תתלונן במשטרה וכן איים על ספייה כדי לכפות עליה לחתום על מסמכי גירושין. יתר על כן, העבירות שבכתב האישום השני - זה שעל פיו ננקטו ההליכים שלפני - נעברו בתקופה שבה היה משוחרר בערובה בעקבות הגשתו של כתב האישום הראשון, תוך כדי הפרת תנאי השחרור שנקבעו שם ואחרי שהובהר לו, באותו הליך, "כי חזרה על מעשים מעין אלה תביא למעצרו המיידי".

מעשים אלה, שיש עליהם ראיות לכאורה, מעידים כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרורו של המשיב בערובה ובתנאים כפי שנקבעו, עלול לסכן את חייהם של נשותיו ושל ילדיו, ואולי גם של אנשים נוספים. גם זלזולו באזהרה שהזהיר אותו בית המשפט כאשר נדונה בקשת המעצר הראשונה וכן הרשעותיו הקודמות בעבירות של אלימות מחזקים חשש זה. אכן, גם חירותו של מי שנאשם בפלילים יש להגן עליה ויש לצמצם, ככל האפשר, את הפגיעה בה, אולם אין לעשות זאת במחיר של סיכון חייו של אדם אחר.

2.לפיכך אני מבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ומורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו.