בש"פ 530/06 מדינת ישראל נ. מאיר פחימה

בפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), החל מיום 23.1.06 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 1044/05 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

כנגד המשיב וכנגד נאשמת נוספת, הוגש ביום 9.3.05, לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום, אשר תוקן בשלב מאוחר יותר, המייחס להם חמישה אישומים במשותף, הכוללים עבירות קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); עושק, עבירה לפי סעיף 431(1) לחוק ; סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק ; קשירת קשר לביצוע פשע עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק

ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק . בנוסף, יוחסו למשיב שני אישומים נוספים בנפרד הכוללים עבירות של אינוס,

עבירה לפי סעיף 345(א)(2) לחוק; ביצוע מעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348(א) לחוק בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק, שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק; הדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245(א) לחוק והטרדת עד , עבירה לפי סעיף 249 לחוק.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב והנאשמת הנוספת עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם.

על-פי הנטען בכתב האישום, בין השנים 2005-2001 פרסמו המשיב והנאשמת הנוספת את עצמם באמצעי התקשורת השונים ובאינטרנט כבעלי יכולות מיסטיות להשבת אהבות נכזבות, להסרת כישופים ועוד. בעקבות פרסומיהם פנו אליהם נשים, אשר בתמורה לטיפוליהם בהן כאמור, שילמו להם סכומי עתק בסך מאות אלפי שקלים, תכשיטים, חפצי ערך ורכוש רב, במרמה, תוך ניצול מצוקתן, אמונן והסתמכותן עליהם. בנוסף, נטען, כי כחלק מן הטיפולים האמורים, ביצע המשיב מעשי אינוס ומעשים מגונים בגופן של חלק מן הנשים, תוך יצירתו להן מצג כוזב, כי המעשים המיניים הם חלק מהטיפול "הנדרש להסרת הכישוף". בנוסף, איימו המשיב והנאשמת הנוספת על חלק מהנשים, כי יפגעו בשמן הטוב ובצנעת הפרט שלהן וסחטו מהן כספים.

ביום 19.4.05, הורה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' כבוב) בב"ש 90894/05 על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטים המתנהלים כנגדו.

ביום 6.12.05 האריך בית-משפט זה, בבש"פ 11042/05, את מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה יום נוספים החל מיום 9.12.05. במקביל, הוארך מעצרה של הנאשמת הנוספת בתשעים יום נוספים. משעברו ארבעים וחמישה הימים הנוספים והמשיב במעצר, הגישה המבקשת בקשה זו להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

לטענת בא-כוח המבקשת, מסוכנות המשיב תלויה ועומדת, והיא נובעת מנסיבות המקרה וגם מהחשש לשיבוש הליכים והטרדת עדים. בנוסף, הדגיש בא-כוח המבקשת, כי למשיב עבר פלילי מכביד. לפיכך, טוען בא-כוח המבקשת, כי ראוי להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

לעומתו, התנגד בא-כוח המשיב לבקשה וטען, כי מן הראוי היה, שההליך בעניינו של המשיב כבר יסתיים וכי בנסיבות אלה שההליכים בעניינו עוד מתקיימים, יש לשחררו לחלופת מעצר.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ולאחר ששקלתי את העניין, הגעתי לכלל מסקנה, כי בנסיבות העניין, יש מקום להיעתר לבקשה.

השיקולים העיקריים, אותם יש להביא בחשבון על-מנת להכריע בשאלה האם להאריך את מעצרו של המשיב, הם מחד גיסא קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק, ומאידך גיסא אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' עינאד אבו עסא, (לא פורסם)). האיזון הראוי בין השיקולים הנזכרים לעיל אמור להיקבע על-פי נסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה. בנסיבות המקרה שבפני, כך נראה, העבירות המיוחסות למשיב ואופן התנהגותו, כמו גם העובדה, כי בעברו 25 הרשעות קודמות ובהן עבירות כגון סחיטה באיומים, איומים, עבירות אלימות לרבות במשפחה, מרמה ורכוש ובריחה ממשמורת חוקית, מלמדות על מסוכנותו לשלום הציבור. וזאת, במיוחד לאור העובדה , שהמשיב החל בביצוע העבירות כבר בגיל 16, ואת חלקן אף עשה בעת ביצוען של עבודות שירות . לפיכך, נראה לי, כי חרף העובדה, שקצב שמיעת התיק רחוק מלהשביע רצון כלל וכלל, לאחר איזונם של השיקולים השונים במערך האיזונים, אשר ראוי להפעיל במקרים כגון אלה, ראוי להעדיף את טובת האינטרס הציבורי, על פני זכות המשיב לחירות, זכות, שעליה לסגת עקב השיקולים שצוינו.

לאור האמור לעיל, ולאור העובדה, כי נקבעו כבר 10 מועדים לדיון, לימים 19.2.06, 22.2.06, 21.2.06, 23.2.06, 27.2.06, 28.2.06, 2.4.06, 3.4.06, 4.4.06, ו-5.4.06 , אשר כולם בתוך פרק הזמן של הארכת המעצר המבוקשת, נראה לי, כי מן הדין להיעתר לבקשה. אני תקווה, כי מועדים אלה יספיקו לסיום משפטו של המשיב.

סוף דבר, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב למשך תשעים ימים נוספים, החל מיום 23.1.06 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 1044/05 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.