בש"פ 5309/03 מדינת ישראל נ. איהאב מסרי

המשיב הובא לדין באשמת ביצוען של עבירות סיוע לרצח, עבירות בנשק, קשירת קשר לביצוע פשע ואי מניעת פשע. בכתב האישום שהוגש נגדו בסוף חודש ספטמבר 2002 נטען, כי על רקע סכסוך דמים בין משפחות בעיר נצרת, ובעקבות רציחת בן-דודו של המשיב, הוחלט להמית שניים מבני המשפחה היריבה. את זממם הוציאו הקושרים לפועל ביום 5.7.2002, כאשר ירו לעבר פארס חמד שעמד בפתח חנותו, וכן לעבר פיראס אחיו. כתוצאה מהירי נגרם מותו של פארס, וכן נפצעו מספר אנשים שנקלעו לזירה, וביניהם שני ילדים.

אין מחלוקת כי המשיב לא נטל חלק בירי לעבר בני משפחת חמד, הואיל ועל פי הנטען בכתב-האישום, הוא נצטווה להישאר עם נשי המשפחה וילדיה כדי לשמור עליהם מפני מעשה נקם, ולצורך זה היה מזוין באקדח.

בחודש דצמבר 2002 הורה בית המשפט המחוזי בנצרת על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, וביום י' באדר א' תשס"ג (12.12.02) דחיתי את עררו של המשיב על מעצרו.

עתה, משחלפו 9 חודשים מיום הגשתו של כתב-האישום, עותרת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב, וזאת מכוח הסמכות הנתונה לבית משפט זה בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

עד כה קיים בית משפט קמא 7 ישיבות בהן נשמעו 31 עדי תביעה, וביחס ל-18 אחרים הסכימו הצדדים להסתפק בהגשתם של מסמכים בכתב. חרף זאת, הדרך עד לסיומם של ההליכים ארוכה, הואיל והתביעה מתכוונת להעיד כ-83 עדים בסך הכול. אם נוסיף לאלה את פרשת ההגנה, הסיכומים, והזמן שיידרש לכתיבתה של הכרעת הדין, נראה כי גם בהערכה זהירה ניתן לקבוע כבר עתה, כי לא זו בלבד שתקופת המעצר המבוקשת לא תספיק, אלא שאף תידרשנה תקופות נוספות. לעניין זה ראוי להדגיש עוד, כי הישיבה האחרונה שנקבעה על ידי בית המשפט עתידה להתקיים ביום 26.6.2003, ומועדים נוספים טרם נקבעו. לפיכך, ובהתחשב בפגרת בתי המשפט העומדת בפתח, משמעות מעצרו של המשיב עתה היא שכל התקופה המבוקשת עתה עתידה לחלוף מבלי שניתן יהיה לקדם את המשפט התקדמות של ממש.

מותר להניח כי תוצאה זו נגרמה בעטיו של העומס המוטל על בית משפט קמא. אך מנגד ניצבת הוראתו של המחוקק בסעיף 61 לחוק המעצרים, ואותה יש לשאוף לקיים כלשונה, כך שסעיף 62 לחוק ייתן מענה למקרים החריגים בלבד, ואסור לו לשמש פתרון למצוקות מהן סובלת מערכת המשפט.

לפיכך, אני מחליט להאריך את מעצרו של המשיב עד ליום ט"ו בתמוז תשס"ג (15.7.2003) בשעה 12.00, אולם המשיב יוכל להשתחרר במועד מוקדם יותר, ובלבד שיציע לבית המשפט המחוזי חלופת מעצר ראויה, ויעמוד בתנאי השחרור הנוספים שייקבעו לו.