בש"פ 4792/06 מדינת ישראל נ. ג'מאל עיאט

זוהי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). ביום 11.6.2006 הורה בית משפט זה על מעצרו של משיב 6 עד למתן החלטה אחרת בשל הליך לעיון חוזר המתנהל בעניינו בבית משפט קמא ומשיב 8 שוחרר למעצר בית על ידי בית משפט קמא ביום 8.6.2006. החלטה זו מתייחסת, אפוא, ליתר המשיבים (להלן: המשיבים ).

1.כנגד המשיבים ועשרה אחרים הוגש כתב אישום בגין פעילות עבריינית מאורגנת ומגוונת, הכוללת עבירות של נשיאת נשק, חבלה בכוונה מחמירה, יריות באזור מגורים, סחיטה באיומים ובכוח, הצתה, ניסיון שוד ועוד. על פי הנטען בכתב האישום, עמדו המשיב 1 ושני אחיו הנאשמים 2 ו- 16 (להלן: האחים ) בראש מסגרת עבריינית לגביית חובות ומתן שירותים עברייניים נוספים, והוא סיפק ליתר המשיבים כלי נשק ואמצעים נוספים לביצוע העבירות נשוא כתב האישום. המשיב 2 היה חברם של שלושת האחים ונטל אף הוא חלק בביצוע העבירות. המשיבים 3, 4, 5 ו- 7 סרו למרות האחים ופעלו לפי הנחיותיהם תמורת תשלום. על פי עובדות כתב האישום, בשנת 2001 קשרו המשיבים 1 ו- 2 ואדם נוסף קשר לסחיטת אלי מועלם (להלן: מועלם ), וכתוצאה מכך העביר להם מועלם 100,000 ₪ בגין חוב כוזב. מועלם פנה לאנואר מסרוואה (להלן: מסרוואה ) בבקשת עזרה ועל כן, ירו המשיב 3 ואדם נוסף בהוראת המשיב 1 ברגליו של מסרוואה. בפרשיה אחרת שארעה באותה שנה הוצת בית קפה בחדרה בהוראות המשיבים 1 ו- 2 ובנוכחות המשיב 5, לפי סיכום עם אלי אזולאי (להלן: אזולאי ), בעל בית קפה מתחרה. משסרב אזולאי לשלם תמורת ההצתה, דרש ממנו המשיב 2 על דעת המשיב 1 את התשלום באיומים ואף סטר לו. המשיב 2 נעצר, ועקב כך הגיע המשיב 3 יחד עם המשיב 6 ואדם נוסף לבית הקפה שבבעלות אזולאי ובהוראת המשיבים 1 ו- 2 ירה לעבר בית הקפה. בפרשיית סחיטה נוספת משנת 2003 מואשם המשיב 5 בכך שאיים יחד עם שני אחרים על אדם בשם יצחק נווה בהוראת אחד מאחיו של המשיב 1, ובהמשך התלווה לאחד האחרים במטרה להצית את מכוניתו. בפרשיות שונות שאירעו בין השנים 2001 - 2005 במסגרת הפעילות העבריינית ובהוראת המשיב 1, ירה המשיב 3 כשהוא מלווה במשיב 5 לעבר יוסף עיסאווי, הוצת רכבו של אילן אוליצקי ונעשה ניסיון לשדוד עסק לחלפנות כספים. בהוראת אחיו של המשיב 1 ירה המשיב 7 כשהוא מלווה במשיב 5 לעבר רכב, וכשהוא מלווה בשני אחרים ניסה לשדוד קזינו. על פי המתואר עוד בכתב האישום, קשרו המשיב 1 ואחיו, בחודש יוני 2005, קשר לירות בבאסל עאסי (להלן: באסל ), בשל חשדם כי חדל לסור למרותם. לאחר שתוכניתם לפגוע בו במהלך מפגש עמו לא יצאה אל הפועל, ביקשו ממשיב 7 לספק להם נשק וציידו בו את המשיב 4. המשיב 5 ואדם נוסף הכו את חברו של באסל על מנת שיגלה את מקום הימצאו של באסל ובהנחיית המשיב 1 ואחיו הגיעו המשיב 4 ושניים אחרים אל באסל והמשיב 4 ירה לעברו צרור יריות. באסל מעד בעת שניסה להימלט והמשיב 4 התקרב אליו וניסה לירות בו אך לא הצליח לעשות כן עקב מעצור בנשקו.

2.עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. בין הראיות המרכזיות לכאורה נגד המשיבים ציינה המבקשת את עדויותיהם של שני עדי המדינה באסל ועומאר סוהיל, אשר נטלו חלק בביצוען של מרבית העבירות המיוחסות למשיבים. באסל אף הופעל כסוכן על ידי משטרת ישראל החל מחודש מרץ 2005. המבקשת ציינה כי למעט המשיב 4, שעברו הפלילי כולל הרשעה יחידה בגין נהיגה בפסילה, לכל המשיבים עבר פלילי מכביד. עוד ציינה המבקשת כי המשיבים 2 ו- 5 ביצעו לכאורה את העבירות המיוחסות להם שעה שמאסרים על תנאי תלויים ועומדים נגדם, וכי המשיב 4 היה אותה עת אסיר ברישיון, לאחר ששוחרר ממאסר בן שנה וחצי בגין נהיגה בפסילה בה הורשע, כאמור. המשיבים 1, 3 ו- 5 הסכימו למעצרם עד תום ההליכים. המשיב 5 עצור עד תום ההליכים גם בהליך נוסף. ביום 27.10.2005 הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ד' רוזן) על מעצרם של המשיבים 2 ו- 7 עד תום ההליכים. עררים שהגישו משיבים אלה על ההחלטה לעצרם, נדחו בהחלטתו של בית משפט זה (כבוד השופטת ע' ארבל) מיום 27.11.2005. בקשה לעיון חוזר בהחלטה למעצרו של המשיב 2 נדחתה ביום 30.3.2006 על ידי בית המשפט המחוזי וביום 22.5.2006 דחה בית משפט זה ערר שהוגש על אותה החלטה (בש"פ 3569/06, כב' השופט א' גרוניס). ביום 1.11.2005 הוסיף בית המשפט המחוזי והורה על מעצרו של המשיב 4 עד תום ההליכים, וביום 12.12.2005 דחה בית משפט זה ערר על החלטת המעצר (בש"פ 10979/05, כב' השופט א' רובינשטיין). יתר תשעה הנאשמים בפרשה משוחררים בחלופות מעצר שונות.

משחלפו תשעה חודשים מאז מעצרם של המשיבים והמשפט טרם הסתיים, עותרת המבקשת להארכת המעצר, כאמור.

3.בבקשת ההארכה מדגישה המבקשת את התקדמותו המהירה של המשפט חרף מורכבותו, ומן הנתונים שפורטו בבקשה אכן עולה כי המשפט מתקדם ביעילות רבה לאחר שבית המשפט המחוזי הורה על קיום שלושה דיוני הוכחות בהליך מדי שבוע. במתכונת זו, התקיימו מיום 19.2.2006 ואילך למעלה מעשרים וחמש ישיבות ופרשת התביעה עומדת בפני סיום. עד פגרת הקיץ של בתי המשפט קבועים כשישה עשר דיונים נוספים, בהם תחל פרשת ההגנה ולטענת המבקשת היא צפויה להיות קצרה, נוכח העובדה שהמשיבים שמרו על זכות השתיקה לאורך חקירותיהם וכן נוכח גרסתם של המשיבים כי המעשים כלל לא בוצעו על ידם.

המשיבים מצדם טוענים כי אין די בישיבות הקבועות עד פגרת הקיץ על מנת לסיים את המשפט, ועל כן ההליך בעניינם אינו צפוי להסתיים במהלך תקופת ההארכה שנתבקשה. המשיבים מציינים כי במסגרת פרשת ההגנה ישמעו למעלה מ- 16 עדים ובכללם עדים מהותיים עליהם ויתרה התביעה. עוד טוענים המשיבים כי יתכן ויהיה צורך בהזמנת עדים נוספים עקב הליך המתקיים לחשיפת יומן ההפעלה של באסל, וכן הם טוענים כי מסירת גרסאותיהם לראשונה במהלך פרשת ההגנה תיארך זמן רב. המשיבים מוסיפים ומציינים כי כנגד באסל הוגשה בחודש מרץ 2006 תלונה בגין אונס חברתו לחיים של המשיב 4 ולטענתם הטיפול בתלונה מתעכב ומעכב בכך גם את פרשת ההגנה בכל הנוגע לאמינותו של באסל. המשיבים מאשרים כי משפטם מתנהל ביעילות אך מציינים כי לא כל עדי התביעה שהוזמנו התייצבו במועד ולא נשמעו במקומם עדים אחרים. בנוסף לכך, טוענים חלק מן המשיבים כי הנסיבות הקונקרטיות הנוגעות להם תומכות בשחרורם לחלופת מעצר. לטענת המשיב 2 מיוחסות לו שתי פרשיות בלבד בשנת 2001 וכי בשתיהן לא היה מעורב באירועי הירי. המשיב 4 טוען כי עברו הפלילי כולל הרשעה אחת של נהיגה בפסילה, כי אמו נפטרה במהלך מעצרו וכן כי הוא סובל מבעיות בריאותיות. המשיב 5 טוען כי האישום המיוחס לו יוחס אף למשיב 8, אשר שוחרר בהיעדר תשתית ראייתית בעניינו עקב אי איתורו של עד התביעה ועוד הוא טוען כי על פי כתב האישום הוא משתייך למדרג הנמוך של ארגון הפשיעה ומיוחס לו חלק שולי בעבירות. המשיב 7 טוען כי במהלך מעצרו חלה התדרדרות חריפה במצבו הנפשי, בעקבותיה אף אושפז במב"ן.

4.המעשים הקשים המיוחסים למשיבים, פעילותם בתבנית מאורגנת והיררכית ובאלימות תוך שימוש בנשק חם והעבר הפלילי המכביד של רוב המשיבים, מלמדים על מסוכנות מופלגת. המשיב 1 עמד על פי הנטען בראש קבוצה עבריינית זו. אשר למשיב 2, מכתב האישום עולה כי אף שהיה מעורב בעבירות בשנת 2001 בלבד, הוא נטל באותה שנה חלק מרכזי ופעיל בהתארגנות העבריינית ופעילים אחרים אף נשמעו להוראותיו כמקורבו של המשיב 1. מסקנה זו נתמכת לכאורה בהחלטות הנוגעות למעצר בהן נקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המצביעה על כך שהמשיב 2 השתתף בתכנון סחיטתו של מועלם ודרש ממנו כספים בכוח ובאיומים, וכן על כך שהמשיב 2 הסיע את המשיב 5 ובאסל לבית קפה בחדרה, הורה להם להציתו, מסר להם כסף לרכישת דלק להצתה, המתין ברכבו וצפה בהצתה ולבסוף דרש בכוח מאזולאי את התשלום עבור ההצתה. אשר למשיב 4. עברו הפלילי של משיב זה אכן איננו מכביד, אך מיוחס לו אישום חמור לפיו ירה לעבר באסל, רדף אחריו וניסה לירות בו שנית לאחר שהלה מעד ורק המעצור בנשק הוא שמנע ירי זה לבסוף. מעשים אלו בוצעו לכאורה על ידי המשיב 4 בעת שהיה אסיר ברישיון ועובדה זו מעצימה את מסוכנותו. המשיב 5 אכן מואשם באישום הזהה לזה של המשיב 8 אשר שוחרר לחלופת מעצר, אך הוא מואשם פרט לכך גם בארבעה אישומים נוספים ובהם השתתפות בהצתת בית הקפה, איומים, הצתת רכב וירי לעבר רכב. הנה כי כן, אף שכתב האישום אינו כולל אישומים לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג-2003, הפעילות המיוחסת למשיבים כולם הינה פעילות עבריינית חמורה ושיטתית שהתבצעה באופן מתואם והיררכי. התנהגות כזו, מעידה על מסוכנותו של כל אחד ואחד מהם, לעצמו. זאת ועוד, בפרשה כה מסועפת וסבוכה הציפייה שמשפט יסתיים בתוך תשעה חודשים אינה תמיד מציאותית (השוו: בש"פ 8765/05 מדינת ישראל נ' מוגרבי , תק-על 2005(4) 582 (2005); בש"פ 10295/05 מדינת ישראל נ' סקא, תק-על 2005(4) 1179 (2005)), אף שאין לחסוך מאמצים כדי לשאוף לכך, תוך היערכות מתאימה של הערכאה הדיונית. כך נעשה במקרה הנדון וכבר צוין כי משפטם של המשיבים מתנהל ביעילות רבה ומתקדם במהירות. נוכח לוח הזמנים הקבוע להמשכו, ניתן להניח כי הוא אף ימשיך ויתקדם במהירות במהלך תקופת ההארכה המבוקשת (השוו בש"פ 5309/03 מדינת ישראל נ' מסרי , תק-על 2003(2) 2726 (2003)). בנסיבות אלו ובהינתן מסוכנותם הרבה של המשיבים ועברם הפלילי נראה כי מן הראוי להיעתר במקרה דנן לבקשת ההארכה. הטענות שהעלו המשיבים כי משפטם עשוי להתארך עקב חשיפת יומן ההפעלה של באסל, ככל שייחשף, וכן עקב הטיפול בתלונה שהוגשה נגדו בעניין האונס, הן טענות שלא ניתן להתייחס אליהן בשלב זה הואיל והן טרם נדונו וטרם הוכרעו לגופן.

5.אשר למשיב 7. משיב זה הגיש בהסכמה לאחר הדיון בבקשת ההארכה חוות דעת פסיכיאטריות מאת ד"ר מיכאל סוסנוסקי (להלן: ד"ר סוסנוסקי ), וכן גיליון אשפוז במב"ן. בחוות הדעת של ד"ר סוסנוסקי מיום 29.10.2005 נקבע כי המשיב 7 אינו פסיכוטי ובחוות הדעת הנוספת מיום 13.3.2006 נקבע כי חלה התדרדרות במצבו הנפשי וכי הוא זקוק לאבחון ותצפית מעמיקים. בעקבות כך הועבר המשיב 7 לאשפוז במב"ן בהסכמתו, ובגיליון האשפוז מיום 31.3.2006 נכתב כי האשפוז הינו "לאיזון תרופתי עקב מצב חרדה בהתאם להליך המשפטי בו נמצא" וכי המשיב 7 נראה "שקט ורגוע, מדבר לעניין, היום הרבה פחות חרדתי... מהלך חשיבה תקין ללא מחשבות שווא". מאז גיליון האשפוז הנ"ל אין אינדיקציה נוספת לגבי מצבו הנפשי של המשיב 7 ואין לעת הזו תשתית רפואית מספקת לביסוס טענתו כי מן הראוי להורות על חלופת מעצר בעניינו, עקב מצבו הנפשי.

6.בשל כל הטעמים שפורטו לעיל, אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים לתשעים ימים נוספים כמבוקש, אך באשר למשיב 7 אני מורה כי עניינו יובא בפני בית המשפט המחוזי על מנת שיקבל דיווח עדכני באשר למצבו הנפשי וכן על מנת לבחון האם ראוי לשחררו לחלופת מעצר לצורך הטיפול הדרוש לו, על בסיס החומר העדכני שיוצג.