בש"פ 5310/97 עבדאללה מרים נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי בחיפה, שלפניו מתברר משפטה של העוררת בשל עבירה של רצח, ציווה לעצור אותה עד תום ההליכים. בעררו שלפני אין בא כח העוררת חולק עוד על כך שקיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתה אולם, לטענתו, יש לשחררה בערובה ובתנאים מגבילים.

2.לפי הנטען בכתב האישום היתה מערכת יחסים רומנטית בין העוררת, שהיא מוסלמית, לבין גבר מוסלמי (להלן - "המנוח"), שנמשכה עד סוף שנת 1995 לערך. ביום 19.1.97 התקשרה העוררת אל המנוח וקבעה להפגש איתו למחרת. כאשר היו השניים בגן ציבורי בחיפה התיזה העוררת לתוך עיניו של המנוח גז מדמיע מתוך מיכל שהביאה עימה ולאחר שהממה אותו, דקרה אותו בסכין, שגם אותו הביאה עימה, עשרים ושש דקירות, בצוארו, בחזהו ובגבו, שגרמו למותו.

לפי גירסתה של העוררת היו פגישותיה עם המנוח בניגוד למקובל בעדתם ולפיכך נהגו להפגש בסתר. אחרי כשנה נפרדו וזמן קצר לאחר מכן התארסה עם קרוב משפחתה, תושב ירדן השוהה בארץ על פי אשרה המתחדשת מזמן לזמן, וחודשים מספר אחר כך נישאה לו. אולם, גם אחרי פרידתה מהמנוח, לא חדל לדרוש ממנה להפגש איתו תוך שאיים עליה שאם לא תעשה כן ישלח להוריה ולבעלה קלטת וידיאו וצילומים שלה. בסופו של דבר נאלצה להיכנע לו וכך נקבעה אותה פגישה. העוררת אישרה כי הגיעה לפגישה כשהיא מצויידת במיכל גז מדמיע שאותו הביאה "ליתר בטחון". לטענתה דרש ממנה המנוח שתשכב איתו, הפיל אותה ארצה, התחיל להכותה ולהסיר את בגדיה. משהתיזה לתוך עיניו את הגז, הניף עליה סכין, שאותה הצליחה להוציא מידו ובה דקרה אותו.

3.לטענת בא כח העוררת דקרה העוררת את המנוח אחרי שניסה לאנוס אותה ואחרי תקופה ממושכת שבמהלכה סחט ממנה פגישות ויחסי מין. לפי ראיות שבתיק המשטרה גם היה למנוח, לטענתו, עבר פלילי הכולל עבירות של סחיטה ואינוס. לדעתו, כמו בפרשה שנדונה בבש"פ 2646/97 סהראב עודה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), גם זה אחד מאותם "מקרים נדירים ביותר ויוצאי דופן" שבהם ניתן להסתפק בחלופה למעצר. עוד טען שאין בנישואיה לתושב ירדן כדי לבסס חשש שתמלט מן ההליכים, כפי שסבר בית המשפט המחוזי.

כנגדו טענה באת כח המשיבה שאין לגזור גזירה שווה מפרשת עודה הנזכרת, בעיקר מן הטעם שהנאשמת שם לא רצחה את הקורבן במו ידיה אלא רק פיתתה אותו לבוא למקום שבו נרצח. העוררת לעומתה תכננה את הרצח מראש וביצעה את תוכניתה במו ידיה, בקור רוח מדהים שלא סר ממנה גם אחרי הרצח. העוררת גם ניסתה ליצור את הרושם שהרצח בוצע למטרות שוד ולפיכך נטלה מהמנוח את ארנקו ואת מכשיר הפלאפון. בחקירתה אף ניסתה לייחס את הרצח לאנשים אחרים. עוד כפרה באת כח המשיבה בטענותיה של העוררת בדבר הסחיטה.

4.בהחלטתו המפורטת והמנומקת היטב עמד בית המשפט המחוזי על כל השיקולים הצריכים לענין והגיע למסקנה כי נגד העוררת עומדת "חזקת המסוכנות והעדר חשש ממוראו של עונש נוסף" וכי "בפרשה זו, המתאפיינת באלימות חמורה ואכזרית, אין לאפשר אלטרנטיבה למעצר". עוד סמך את החלטתו על העובדה שהיא נשואה לאזרח ירדני, המגבירה את עוצמתו של הפיתוי להמלט למולדתו ואף מקילה על ההימלטות.

אף אני סבור כמותו ולמותר להוסיף דברים על כך.

5. הערר נדחה.