בש"פ 5315/10 מאלק חלס נ. מדינת ישראל

1.

בגדרו של הליך פלילי המתנהל נגד העותר הוצאה תעודת חיסיון (ולמעשה שתי תעודות). העתירה שבפניי מכוונת לגילוי ראיות חסויות, בהתאם לסעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.

2.

העותר הינו תושב רצועת עזה. הוא נעצר ביום 2.8.2008 ונחקר על ידי כוחות הבטחון. בהמשך הוגש נגדו כתב אישום. כתב האישום כולל תשעה אישומים בהם מואשם העותר בעבירות שונות. העבירות כוללות מגע עם סוכן חוץ, חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, אימונים צבאיים אסורים, עבירות נשק לסוגיהן, קשירת קשר לפשע וניסיון לרצח. לפי הנטען בכתב האישום היה העותר מעורב בפעילות צבאית מסוגים שונים נגד כוחות צה"ל ברצועת עזה.

3.

בחודש ינואר 2010 הוגשה בתיק תעודת חיסיון שנחתמה על ידי שר הבטחון. התעודה כללה סעיפים שונים. בתמצית באה התעודה לחסות שיטות ודרכי פעולה של שירות הבטחון הכללי, אמצעים טכניים בהם עושה השירות שימוש ושמות ותפקידים של עובדי השירות. הסעיף האחרון של התעודה קבע בזו הלשון: "החסיון אינו חל על מידע מחקירת הנאשם ומחקירת עדי התביעה, המגלם פוטנציאל לטענות פסול והעומד לעיון ההגנה".

בחודש אוגוסט 2010 הוצאה תעודה נוספת על ידי שר הבטחון. תעודה זו זהה בלשונה לתעודה הקודמת אלא שלא נכלל בה הסעיף האחרון הנזכר, ואשר התייחס לטענות פסול.

4.

התשתית הראייתית נגד העותר מבוססת בעיקרה על הודאה שמסר. בנוסף להודאה צפוי שיעידו מטעם המשיבה עדים נוספים תושבי עזה, שלפי הטענה הכירו את העותר

ואשר בהודעותיהם נמצאים חיזוקים לאמור בהודאה. העותר מבקש להעלות בהליך הפלילי טענות זוטא. על פי הנטען, במהלך שהותו בכלא הוא נפגש עם אנשים שונים, אותם הוא מכנה מדובבים, שלפי טענתו הפעילו עליו לחץ ואיימו עליו. העותר מבקש לקבל את החומר בו תועדו חקירותיו עת שהוא נמצא בידי שירות הבטחון. כמו כן מבקש הוא לקבל תדפיסים מן המרשם הפלילי לגבי אלה המכונים מדובבים.

5.

הדיון בפניי כלל שני שלבים. בשלב הראשון שמעתי טענות מפי פרקליטי הצדדים. לאחר מכן נערך דיון במעמד צד אחד. בדיון זה נכח הפרקליט מטעם המשיבה וכן נכחו אנשי שירות הבטחון הכללי. במהלך הדיון על פי צד אחד שמעתי הסברים לגבי החומר החסוי ואנשי השירות השיבו לשאלותיי. החומר החסוי והגלוי נמסר לעיוני לשם בחינתו על פי הכללים שקבע בית משפט זה בעבר. יצוין, כי הסניגור קיבל פאראפרזות כתובות לגבי עניינים שונים שבחומר החסוי.

6.

ייאמר מיד כי לא קיבלתי הסבר מספק מדוע תעודת החיסיון השנייה לא כללה את אחד מן הסעיפים שבתעודה הראשונה, הוא הסעיף שהתייחס למידע המגלם פוטנציאל לטענות פסול. סבורני, שבין אם התעודה כוללת הוראה בעניין זה ובין אם אין היא כוללת הוראה כאמור, הרי כאשר בחומרי החקירה נמצא בסיס לטענות פסול יש לגלות את הדברים, כמובן בכפוף ובהתאם לדין הנוהג בסוגיה.

7.

בחנתי את החומר החסוי כמקובל וכנהוג. לא מצאתי בחומר דבר שיכול לסייע להגנה, בין לעניין טענות הפסול ובין לגבי עניינים אחרים, מעבר לאותם עניינים שלגביהם נמסרו פאראפרזות. זאת בכפוף לעניין אחד. אחד מעדי התביעה הוא חוסאם עמד שעבאן חלס. במסגרת החומר המתייחס לעד זה נמצא כי הוא אמר בהזדמנות מסוימת שהוא אינו מודע לפעילותו של העותר. נראה שהכוונה בדברים לפעילות אסורה של העותר. אכן, בהודעות של עד זה הוא סיפר על פעולות שונות שביצע יחד עם העותר. משמע, הדברים האחרונים אינם מתיישבים עם אמירתו של העד כי לא היה מודע לפעילותו של העותר. סתירה זו אין לבררה, לטעמי, בהליך להסרת החיסיון אלא בהליך הפלילי עצמו.

8.

עניין נוסף שעלה בדיון הוא בקשתו של הסניגור המלומד לחשוף את העבר הפלילי של אותם אלה שכונו על ידו מדובבים. עניין דומה עלה בעתירה קודמת שנדונה בבית משפט זה (בש"פ 3854/10 , בפני חברתי השופטת מ' נאור). בהחלטה מיום 2.6.2010 נאמר כי המשיבה הסכימה שאם יזומן למתן עדות עד שאינו איש מרות שיש לו עבר פלילי הרי הרישום הפלילי הרלוונטי יימסר באמצעות פאראפרזה. הסדר זה יפה אף למקרה דנא.

9.

אשר על כן, הנני דוחה את העתירה בכפוף לאמור לעיל בפיסקאות 7 ו-8.