בש"פ 5319/15ג'סאן ערטול נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של ביהמ"ש המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא ת' כתילי ) במ"ת 39899-05-15 מיום 16.7.2015 בה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בתנאי שחרורו ממעצר.

1.

נגד העורר ו- 6 נאשמים נוספים הוגש כתב אישום בגין מעורבותם בפרשת מרמה במקרקעין. על פי הנטען בכתב האישום העורר, עורך דין במקצועו, קשר עם אחרים קשר על מנת להשתלט במרמה על חלקות קרקע שונות באמצעות זיוף מסמכים ונישול הבעלים החוקיים מזכויותיהם. במסגרת הקשר, כך נטען בכתב האישום, זייף העורר מסמכים שונים, לרבות ייפויי כוח נוטריוניים וחוזה מכר, הגיש הצהרות שקריות לרשויות המס ואף ניסה לשכנע אישה שהגישה בשל מעשים אלה תלונה במשטרה לבטל את תלונתה תמורת 15,000 ש"ח, תוך שהוא מאיים על בא כוחה. בגין מעשים אלה מייחס כתב האישום לעורר

עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה וסחיטה באיומים. כמו כן מיוחסות לעורר עבירות של מסירת הצהרה לא נכונה ביודעין ומסירת ידיעה לא נכונה במטרה להתחמק ממס לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, עבירות של הלבנת הון לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, ועבירת מרמה לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש].

2.

העורר נעצר בסוף חודש אפריל 2015 וביום 14.5.2015 שוחרר בהסכמה למעצר בית בבית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט ד' קלייטמן ). בנוסף למעצר הבית אסר בית משפט השלום על העורר לעסוק בעריכת דין למשך 30 ימים וליצור קשר עם מי מהמעורבים האחרים בפרשה, וכמו כן הוציא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ והורה לו להפקיד עירבון בסך 10,000 ש"ח וערבויות צד ג'.

3.

עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה שהוכתרה כ"בקשה למעצר עד לתום הליכים", בה עתרה לעצור את

הנאשמים 4-1 בפרשה עד תום ההליכים נגדם ולהאריך את תנאי השחרור שנקבעו לעורר (נאשם 5) ולנאשם מספר 6 בפרשה על ידי בית משפט השלום בראשון לציון " עד תום ההליכים המשפטיים נגדם ".

בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה וככל שהדבר נוגע לעורר הורה בהחלטתו מיום 1.6.2015 כי הוא ימשיך לשהות במעצר בית מלא " בתנאים שפורטו בהחלטת בית משפט השלום בראשון לציון מיום 14.5.2015 ". בית המשפט המחוזי דחה את טענת העורר לפיה עם הגשת כתב האישום נגדו התבטלו מאליהם תנאי השחרור שנקבעו לו על ידי בית משפט השלום בראשון לציון במסגרת הליכי המעצר וקבע כי תנאים אלו ממשיכים לעמוד בעינם גם לאחר הגשת כתב האישום, וזאת גם אם לא הוגשה כל בקשה להארכתם על ידי המשיבה. עם זאת, קבע בית המשפט קמא כי מאחר שהעורר מתנגד להמשך מעצר הבית בו הוא נתון יש להתייחס לבקשתו כאל בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו. כמו כן, דחה בית המשפט קמא את טענתו של העורר לפיה נפל פגם מהותי בניסוח בקשת הארכת מעצרו עד תום ההליכים משום שבסופה נכתב כי מבוקש להאריך את תנאי השחרור שנקבעו במסגרת הליכי מעצר הימים מבלי שצוינו הנימוקים לכך, בקבעו כי אין בניסוח זה כדי לפגוע בזכויותיו של העורר. לגופו של עניין קבע בית המשפט קמא כי העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה בעניינו ומכתב האישום עולה כי היה מעורב לכאורה במעשי זיוף ומרמה חמורים ואף נטל חלק פעיל בעבירות של הדחת עדים ואיומים. בנסיבות אלה, כך נקבע, יש יסוד סביר לחשש שהעורר ישבש הליכים במידה וישוחרר.

4.

העורר הגיש ערר על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי וביום 14.6.2015 דחה

בית משפט זה את הערר (השופט ע' פוגלמן בבש"פ 4011/15) וקבע כי אין מקום להעמיק בטענות שהעלה העורר לעניין המשך תחולתם של תנאי המעצר שקבע בית משפט השלום בראשון לציון לאחר הגשת כתב האישום, וכי יש לקרוא את בקשת המשיבה להאריך את תנאי השחרור שנקבעו לעורר בבית משפט השלום כהסכמה לשחרורו בתנאים. עוד קבע בית משפט זה כי החלטתו של בית המשפט קמא להורות כי העורר ימשיך לשהות במעצר בית, מאזנת כראוי בין זכויותיו לתכלית המעצר ועל כן אין מקום להתערב בה ואין לאפשר את יציאתו של העורר לעבודה.

5.

סמוך לאחר מכן, ביום 9.7.2015 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו בה עתר לאפשר לו לצאת את ביתו במהלך היום לצורכי עבודתו כעורך דין. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ובהחלטתו מיום 16.7.2015 הבהיר כי על פי החלטתו הקודמת מיום 1.6.2015 - בה הורה על המשך שהותו של העורר במעצר בית בתנאים שנקבעו על ידי בית משפט השלום בראשון לציון - נאסר על העורר לעסוק בעריכת דין. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי יש לראות בחומרה את הצהרת בא כוחו של העורר לפיה מרשו ממשיך לעסוק בעריכת דין שעה שהדבר נאסר עליו מפורשות וכי עובדה זו מלמדת על מידת האמון שאפשר לתת בו. כמו כן קבע בית המשפט קמא כי גם לגופו של עניין אין הצדקה להסיר את האיסור שהוטל על העורר לעסוק בעריכת דין וזאת נוכח ההתרשמות כי הוא אינו ראוי לאמון והחשש שמא יעשה בכך שימוש לשיבוש ההליכים בתיק. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי הטענות שהעלה העורר בדבר הפגיעה בפרנסתו אין בהן כדי לשנות מהחלטתו, וכי הטענה שהעלה העורר בדבר הימשכות ההליכים בתיק אף היא אינה מצדיקה זאת, בהינתן הזמן הקצר שחלף מאז החלטתו הקודמת.

מכאן הערר.

6.

לטענת העורר שגה בית המשפט המחוזי משהורה על המשך שהותו במעצר בית מלא וכן שגה בהוסיפו כהבהרה את התנאי האוסר עליו לעסוק בעריכת דין. לשיטתו לא הוזכר תנאי זה בעת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים והאופן בו נהגה המשיבה בהפנותה בבקשה אל תנאי השחרור במעצר הימים, נגוע בפגם. זאת משום שתנאי המכוון להגבלת חופש העיסוק של העורר כעורך דין בעת שחזקת החפות עומדת לו, הוא תנאי שפגיעתו משמעותית ועל כן ניתן היה לצפות להנמקה מצד המשיבה ככל שהתכוונה להחיל עליו תנאי זה עד תום ההליכים נגדו. בהעדר הנמקה כזו ובהעדר התייחסות מפורשת לאותו התנאי בהחלטתו של בית המשפט מיום 1.6.2015, סבור העורר כי בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו שעה שהחליט על הוספת התנאי האוסר עליו לעסוק בעריכת דין תוך פגיעה קשה בפרנסתו. עוד טוען העורר כי אין הצדקה להמשך מעצר הבית בו הוא נתון וזאת, בין היתר, נוכח הימשכות ההליכים בעניינו. בהקשר זה של הימשכות ההליכים הוסיף העורר וטען כי לאחרונה תוקן כתב האישום ובעקבות כך כמעט והוכפל חומר החקירה בתיק וגם רשימת העדים התארכה מאוד.

7.

המשיבה טוענת כי דין הערר להידחות וכי הטענות שמעלה העורר הועלו, נידונו ונדחו בהחלטתו של בית משפט זה בבש"פ 4011/15. מכל מקום, כך מוסיפה המשיבה וטוענת, החלטתו של בית המשפט המחוזי שקולה ומנומקת ואין מקום להתערב בה. באשר לטענות שהעלה העורר בדבר התרבות חומרי החקירה בתיק מבהירה המשיבה כי הדבר נגרם עקב איחוד כתבי אישום בפרשה אך טוענת כי לא יהיה בכך כדי לעכב את ההליך, וזאת בפרט נוכח העובדה שהמותב הדן בתיק העיקרי הודיע כי בחודש נובמבר ישמע התיק מיום ליום. באשר לאיסור שהוטל על העורר לעסוק בעריכת דין מציינת המשיבה כי איסור דומה הוטל על כל עורכי הדין המעורבים בפרשה וכי העובדה שהעורר לא נמנע מעיסוק זה עד כה יש בה אכן כדי לעורר ספק באשר לאמון שאפשר לתת בו. המשיבה מכירה בכך שנפל פגם מסוים בבקשה להארכת מעצרו של העורר בשל העדר פירוט והנמקה מספיקים בכל הנוגע לתנאי השחרור של העורר, שנוסחו על דרך הפניה אל ההחלטה בעניין מעצר הימים. אולם לשיטתה פגם זה נרפא משהתקיים דיון מפורט ומקיף בבקשה אשר בסופו ניתנה ההחלטה מיום 1.6.2015 והערר עליה נדחה, כאמור, על ידי בית משפט זה בבש"פ 4011/15. עוד מציינת המשיבה כי התיק נושא הערר דנן קבוע לתזכורת בבית המשפט המחוזי ליום 20.9.2015 וכי לשכת עורכי הדין מקיימת במקביל הליכים משמעתיים בעניינו של העורר.

8.

דין הערר להידחות.

הטענות שמעלה העורר בפנינו בדבר האופן שבו ניסחה המשיבה את תנאי השחרור המוסכמים עליה אינן נטולות טעם, אך כפי שציינה המשיבה בצדק מדובר בטענות שכבר הועלו ונדחו בערר הקודם (בש"פ 4011/15). טענה נוספת שהעלה העורר נוגעת להימשכות הצפויה של ההליכים בעקבות תיקון כתב האישום. טענה זו ראויה לבחינה, אך נראה כי טרם בשלה העת לכך ועל מנת שניתן יהיה להעריך אל נכון את משך הזמן האמור, יש לקבל תמונה עדכנית באשר למועדי הדיון הצפויים. המשיבה ציינה בטיעוניה כי התיק אמור להישמע מיום ליום במהלך חודש נובמבר 2015, ואם כך יהיה קשה לקבל טענה של הימשכות ההליכים. זאת ועוד - גם אם בעקבות הימשכות ההליכים יהיה מקום לשוב ולשקול את תנאי מעצר הבית המלא של העורר, דומני כי ההחלטה שלא לאפשר לו לשוב לעיסוקו כעורך דין עד תום ההליכים היא החלטה ראויה ונכונה. זאת בהינתן האישומים המיוחסים לו, אשר להם זיקה ישירה לעיסוקו זה וכן בהינתן הראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתו בהם (ראו והשוו: בש"פ 3631/14 אסקאפי נ' מדינת ישראל (12.6.2014)). העובדה שהעורר נטל דרור לעצמו והמשיך בעיסוקו כעורך דין למרות החלטתו של בית המשפט קמא מיום 1.6.2015, נזקפת אף היא לחובתו בהקשר זה. מכל מקום ככל שהאיסור האמור לא היה ברור לעורר - טענה המעוררת תמיהה כשלעצמה - הרי עתה לאחר החלטתו של בית המשפט קמא מיום 16.7.2015, אין עוד מקום ל"אי הבנות" מצדו בעניין זה.

אשר על כן, הערר נדחה.