בש"פ 5320/13 שלמה מולקנדוב נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט נ' אבו טהה ) במ"ת 4138-02-13 מיום 7.7.13, במסגרתה קיבל באופן חלקי את בקשת העורר לעיון בחומרי חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן החסד"פ ). עניינה של הפרשה עבירות של סחיטה בכוח וסחיטה באיומים. הערר עניינו חומר פסיכיאטרי הנוגע למתלונן.

רקע

ב.

על עובדות המקרה עמדה בהרחבה השופטת א' חיות בהחלטתה מיום 13.5.13 בבש"פ 2745/13, לפיכך יובאו בתמצית העובדות הרלבנטיות לענייננו.

נגד העורר, יליד 1955, הוגש ביום 4.2.13 כתב אישום בת"פ 4125-02-13. לבקשת המשיבה הורה בית המשפט המחוזי (סגנית הנשיאה ר' יפה כץ ) על איחוד משפטו של העורר עם משפטם של שלושה נאשמים נוספים בת"פ 120-02-13, כך שביום 21.2.13 הוגש כתב אישום מאוחד נגד הארבעה. לעורר מיוחסות באישום השלישי לכתב האישום המאוחד עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן החוק ), סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק, סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) לחוק והדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק.

באישום השלישי לכתב האישום המאוחד נטען, כי העורר ושלושת הנאשמים הנוספים (להלן הקושרים )

טענו שאדם בשם מיכאל פוזילוב (להלן מיכאל ) חייב להם סך של 30 אלף ש"ח בשל מעורבותו בהליכים פליליים שנפתחו נגד אחד מהם, ובעקבות סירובו לשלם להם החליטו לסחוט את א"א (להלן המתלונן ) באיומים ובכוח, על מנת להניעו לגרום למיכאל לשלם להם את הסכום האמור. כן נטען, כי במועד כלשהו בחודשים יולי-אוגוסט 2012 התקיימה פגישה בביתו של נאשם 3, בנוכחות הקושרים כולם, אדם נוסף והמתלונן. במהלך הפגישה אמר העורר למתלונן שהוא עשה "הרבה טעויות של בית סוהר" ותקף אותו במכות אגרוף ובבעיטה באשכיו. בשלב זה ניסה המתלונן לצאת מהבית, אך נאשמים 1 ו-2 תפסו אותו – כנטען – בכוח והיכוהוּ. בשלב כלשהו במהלך הלילה אמר נאשם 3 למתלונן כי יוכל לצאת, בתנאי שיקח ממיכאל את הסכום האמור ויוסיף עליו 10,000 ש"ח משלו בשל התנהגותו, וישלם לידיהם את כל הסכום בארבעה תשלומים. הקושרים איימו על המתלונן שאם יתלונן למשטרה הוא ואמו ימותו. המתלונן הסכים בפחדו לדרישות, ולוה ממיכאל סך של כ-50 אלף ש"ח אותם מסר לידי נאשם 1, ולאחר מכן החזיר למיכאל את הסכום האמור מכספו. נאשמים 3-1 הוסיפו ואיימו על המתלונן במספר הזדמנויות, שאם לא ישלם להם או אם ידווח על האירועים למשטרה – יהרגו אותו ואת אמו.

ג.

עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. ביום 4.3.13 הסכים בא כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בעבירות המיוחסות לשולחו בכתב האישום המאוחד.

ד.

ביום 10.3.13 הגיש העורר בקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ, בגדרה עתר לקבל את המרשם הפלילי של המתלונן, תיקו הפסיכיאטרי והעתקים מהחלטת המוסד לביטוח הלאומי בעניינו (להלן המל"ל ), הדיון בה והנימוקים שניתנו להכיר בזכאותו של המתלונן ל-100% נכות על רקע פסיכיאטרי. בבקשה הוטעם, כי רקעו הפסיכיאטרי של המתלונן רלבנטי לניהול הגנתו של העורר, כך שיש בו להעיד על מהימנותו.

ה.

ביום 13.3.13 הורה בית המשפט המחוזי (השופט נ' אבו טהה ) למשיבה להעביר לידי העורר את הרישום הפלילי של המתלונן, ובדיון מ יום 17.4.13 הורה בית המשפט, בהסכמת הצדדים, כי הפסיכיאטר המחוזי וקופת חולים "כללית" ימסרו עותק מן התיק הפסיכיאטרי של המתלונן המצוי בידיהם לבית המשפט בתוך שלושים ימים, וכי לאחר העיון במסמכים אלה תינתן החלטה נוספת בשאלת היותם חומרי חקירה שיש להעביר לעורר. בית המשפט דחה את הבקשה לקבלת המסמכים מהמל"ל על יסוד הטעמים שציינה באת כוח המשיבה בדיון, לפיהם יוכל העורר לחקור את המתלונן בדבר זה, וכי מדובר בעיבוד של החומר הרפואי שנועד לקביעת אחוזי נכות, שאין ניתן ללמוד ממנו על הטיפול במתלונן והשפעותיו, ולכן אינו רלבנטי להגנת העורר. עוד צוין בדיון, כי אין מחלוקת שהמתלונן סובל ממחלת נפש והוא אף הודה בכך בחקירתו.

ו.

על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה מטעמו של העורר. בהחלטה מיום 13.5.13 (בש"פ 2745/13) דחתה השופטת א' חיות את הערר, שבמסגרתו נטען כי שגה בית המשפט קמא בדחותו את הבקשה לאפשר עיון במסמכי הועדה הרפואית של המל"ל, למצער במתכונת של עיון על-ידי בית המשפט. הוטעם, כי לא עלה בידי העורר להצביע על הרלבנטיות של המסמכים להגנתו ועל האופן שבו יוכלו לשרתו, וכי קביעת הועדה הרפואית בדבר מאה אחוזי נכות פסיכיאטרית מבוססת על הממצאים שבתיק המתלונן, לגביהם אמור בית המשפט המחוזי להחליט; ובנסיבות אלה, העברתם של מסמכי הביטוח הלאומי כרוכה בפגיעה נוספת בפרטיותו של המתלונן, שאין לה הצדקה בנסיבות העניין. עוד צוין, כי "טענת העורר כי יש באותם המסמכים כדי לקעקע את מהימנותו של המתלונן באופן כללי ולא בקשר עם העובדות הנוגעות במישרין או בעקיפין לפרשה נושא האישום, אין בה כדי להצדיק את העברתם לידי ההגנה או לידי בית המשפט קמא".

החלטת בית המשפט קמא

ז.

ביום 7.7.13, לאחר שעיין בחומרים הרפואיים הפסיכיאטריים, הורה בית המשפט המחוזי למשיבה למסור לידי העורר את "סיכום אשפוז מיום 11.10.2011 (4463/11) – עמודים מספר 4 ו-5, וכן מיום 14.9.2011, בכפוף להשחרת הפרטים שנוגעים לצנעת הפרט". הוטעם, כי "לנאשם זכות לנהל את הגנתו כשהוא מכיר את מלוא חומר החקירה הנוגע לעניינו, ואולם כמו כל זכות אחרת, גם הזכות לעיין בחומר החקירה אינה זכות מוחלטת, והיא אינה חלה על כל חומר באשר הוא". עוד צוין, כי "חשיבות החומר המבוקש להגנת הנאשם היא שאלה מרכזית שעל בית המשפט לשקול בדונו בחומר שאינו 'חומר חקירה' במובהק. כפי שנקבע 'בבחינת הרלוונטיות של החומר לאישום, אין בית המשפט צריך להביא בחשבון אפשרויות הגנה ערטילאיות שאינן נראות לעיין ואל לו לתת יד 'למסע דיג' שאין רואים את תכליתו המעשית' (ראה בש"פ 6717/12)".

ח.

ביום 7.7.13, העבירה המשיבה לידי העורר תמצית ופראפרזה של סיכומי אשפוז מיום 11.10.11 ו-14.9.10 בעניינו של המתלונן, לדידה, כך בהתאם להחלטת בית המשפט. ביום 8.7.13 פנה בא כוח העורר למשיבה בבקשה לקבל את החומרים המצוינים בהחלטת בית המשפט מיום 7.7.13 שלא בדרך של עיבוד. בתגובת המשיבה מיום 9.7.13 צוין, כי החומר הועבר באופן שמאפשר את קריאתו יחד עם שמירה על צנעת הפרט, שהרי בית המשפט הורה להשחיר פרטים מסוג אלה.

הערר והדיון

ט.

כלפי החלטה זו הוגש (ביום 29.7.13) הערר הנוכחי במסגרתו נטען, כי שגה בית משפט קמא בכך שקיבל את הבקשה לעיון בחומר החקירה באופן מצומצם, שאין בו כדי לסייע להגנה לעמוד על מחלתו הנפשית של המתלונן והאופן שבו אולי משליכה היא על מהימנותו. כן נטען, כי לא ניתן לענות על שאלת המפתח, אותה הזכיר בית המשפט קמא בהחלטתו, "באיזו מידה ובאיזה כיוון גרעה המחלה מכושר ההעדה" (פסקה 8), מבלי לעיין במלוא החומר הרפואי-פסיכיאטרי. עוד נטען, כי השלכות מחלת הנפש של המתלונן על עדותו אינן מתמצות במבחן של קבילות, כי אם ובעיקר במבחן של משקל, כך שיש להעביר לידי ההגנה את החומר הפסיכיאטרי, ובמידת הצורך גם למומחה מטעמה. צוין, כי הדברים מקבלים משנה תוקף מקום ששניים מאשפוזיו של המתלונן אירעו במהלך התקופה הנטענת באישום הראשון של כתב האישום המאוחד. עוד נטען, כי הן המתלונן והן חוקריו ראו במצבו הנפשי של המתלונן רלבנטיות, לאחר שהוא זה שהעלה את הסוגיה בחקירתו והמציא מסמך רפואי לציון הדבר, כך שנחלש הטיעון המבקש להגן על חסיונו הרפואי של המתלונן. נטען, כי החומר הפסיכיאטרי חשוב לבחינת מהימנות תלונתו של המתלונן גם נוכח תלונה קודמת שלו במשטרה, כנגד אחרים שלכאורה סחטו אותו באיומים, אולם תיק זה נסגר מחוסר ראיות,

כלפי אחרים, ולבסוף הפך הוא לחשוד המרכזי בסחיטה ונחקר באזהרה.

י.

בדיון טען עו"ד כהנא לעורר, כי אין בחומר שהועבר כל אינדיקציה למחלת הנפש לה טוען המתלונן; המתלונן גם טוען שהוא גם חסוי ואמו היא אפוטרופסות; והחומר המועט שנתקבל גם אינו תואם את החלטתו של בית המשפט המחוזי. לשיטת העורר, יש גם מקום לברר מה התרופות שמקבל המתלונן, שיתכן גם כי הוא מנצל את המצב ופורס מסך עשן בטענת מחלה, כשלא הוצגו מסמכי מל"ל לעניין זה.

יא.

עו"ד חינאווי טענה למדינה, כי אין מדובר בתיק "נקי" של סעיף 74 אלא בגירסה שונה מן הר גיל , לא בחומר חקירה כמקובל, והנושא מתאים להליך העיקרי; לדעת המדינה הפרפרזות שניתנו די בהן, כדי שלא לפגוע בפרטיות, אף כי בית המשפט רשאי להחליט אחרת; הפרפרזה הועברה ככזאת – כך נמסר – באישור בעל-פה של בית המשפט (במקום החומר המקורי המלא).

יב.

החלטת בית המשפט קמא הובאה מעלה. הנה הפרפרזה שהעבירה הפרקליטות (במכתב מיום 7.7.13):

"מדובר באדם שמוכר למערכת ואובחן כחולה סכיזופרניה. במהלך חודש ספטמבר 2011 אושפז על רקע החמרה קלינית שנגרמה בין היתר בשל קשיים משפחתיים והעובדה שאשתו ברחה לחו"ל על רקע איומים וסחיטה שהופנה כלפיה וכלפיו וכן תקיפתו על ידי עבריינים. (יודגש כי על פניו ולמיטב הבנתנו, הדברים אינם קשורים לאירועים נשוא כתב האישום, ונסיבותיהם לא ניתנים לפירוט בשל צנעת הפרט). יצוין כי האשפוז היה שלא על רקע מצב פסיכוטי.

כעבור כחודש ימים, המתלונן שב ואושפז למפר ימים בנסיבות דומות".

יג.

אין חולק כי למתלונן לקות נפשית, ולכך עוד נשוב; הוא מוכר כבעל נכות בתחום זה בביטוח הלאומי בשיעור 100%. ועוד, העורר עצמו, במסגרת חקירה משטרתית שנערכה בין שני אשפוזיו מ-18-14 בספטמבר 2011 ומ-23-11 באוקטובר 2011 ציין במספר הודעות, כי הוא נוטל תרופות (18.9.11), כי בשל ענין מסוים התאשפז והיתה לו "קריסה של מערכת עצבים" (20.9.11), כי הוא "חי על כדורים" (26.9.11) וכי הוא חולה סכיזופרניה ונוטל תרופות (4.10.11).

יד.

במישור המשפטי, ברי כי לפנינו צורך באיזון בין צנעת הפרט של המתלונן לבין צרכי ההגנה של העורר; עדות חולה נפש כפופה ל"מבחן משולש" שנקבע מכבר בע"פ 800/85 ברדה נ' מדינת ישראל פ"ד מ(4) 266, 270 - 271 מפי השופט א' גולדברג, קרי, התרשמות בית המשפט מן העדות, מבחנה הפנימי ומבחנה בסימני אמת חיצוניים. לשם כך על הסניגוריה להיות מצוידת בחומר רלבנטי, למען משפט הוגן, אך יש לאזן זאת אל מול הפגיעה בפרטיות המתלונן (ראו בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי לערעורים , פ"ד נז(4) 625, בעמ' 636-635 לפסק דינה של השופטת (כתארה אז) ביניש). כמובן, יש להימנע מ"דיג" לשמו.

טו.

אוסיף, כי יש לראות את החומר בו מדובר, לצורך ענייננו, כחומר חקירה לצורך סעיף 74, גם אם אינו חומר שנאסף על-ידי המשטרה לתיק החקירה; ראו בש"פ 5400/01 פלוני נ' מדינת ישראל (2001), מפי השופטת (כתארה אז) ביניש, הדנה בחומר רפואי או המתיחס למצבו הנפשי של מתלונן. בין השאר נאמר, בעקבות אסמכתאות, "שיש לנהוג פירוש מרחיב למונח 'חומר חקירה' כדי לקיים את תכלית החוק, לאפשר לנאשם לקיים את זכותו למשפט הוגן וליתן לו הזדמנות מלאה להכין את הגנתו". אוסיף: כללית יש לראות חומר חקירה בדרך ש"אינה בחינה פורמלית-טכנית, אלא מדובר בבחינה מהותית- תפקודית (פונקציונלית) של המידע כמידע שיש בו כדי להשפיע על טענות אפשריות של הצדדים במשפט" (ג' הלוי, תורת הדיון הפלילי ב' (תשע"א-2011), 540).

טז.

עיינתי בנידון דידן בחומר שהיה בפני בית המשפט קמא. אציין מתוכו, כי כבר ב-2001 אושפז המתלונן במצב פסיכוטי חריף, אלא שהסימנים חלפו בתוך הטיפול, ובשחרור לא גיל ה המתלונן סימני מחלת נפש פעילה (סיכום מחלה מ-2.5.01).

טז.

אשר לחומר שעל מסירתו הורה בית המשפט קמא, חוששני שהפרפרזה "רזה" מדי והיה מקום למילוי הוראתו הכתובה של בית המשפט ככתבה; וככל שהיה מקום להבהרה היה צורך לעשות זאת בדיון במעמד הצדדים, מה שכנראה לא נעשה. מכל מקום, סבורני לאחר העיון, כי יש ליתן לסניגוריה משני סיכומי האשפוז מספטמבר ואוקטובר 2011 קטעים שבהם יש פגיעה פחותה בצנעת הפרט ויתכן כי הם עשויים לסייע להגנה, בלא שכמובן אבי ע כל דעה לגוף הדברים. סימנתי אותם על עותקי הסיכומים, והיתר (שמחקתי) יושחר. לא ראיתי מקום למסירת חומר אחר מן התיק. הסניגור ישמור על החומר באופן שלא יינתן בו שימוש לאחר מלבדו, והוא לא ישתמש בו אלא לצורך המשפט.

יז.

החומר המלא יוחזר לפרקליטות. החומר הנמסר לסניגור יועבר במקביל אליו ולפרקליטות.

יח.

הערר מתקבל חלקית לפי האמור.