בש"פ 5329/12 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

ביום 20.5.2010 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של מעשה סדום בנסיבות מחמירות. ביום 20.7.2010 הוגש כתב אישום מתוקן בלא ששונתה העבירה המיוחסת למשיב. לפי כתב האישום המתוקן, ביום 3.5.2010 ישב המשיב כשגור כלבים על ברכיו. המתלוננת עברה במקום והשניים החלו לשוחח בין היתר על האפשרות שהיא תקנה ממנו את הגור. בתוך כך סיפרה המתלוננת למשיב כי היא בת 16 וחצי, סובלת מבעיות נפשיות ומטופלת בתרופות. המשיב שכנע את המתלוננת ללכת עמו לראות גורי כלבים נוספים והוביל אותה לסמטה חשוכה, שם אחז באמצעות יד אחת בשערה וביד האחרת הוריד את חולצתה. המתלוננת דחפה את המשיב, ירקה לעברו וקיללה אותו אך הוא לא הרפה ממנה. הוא ליקק את חזה, פתח את מכנסיו, הוציא את אבר מינו, הוריד בכוח את ראשה של המתלוננת לכיוון אבר מינו וכפה עליה לבצע בו מין אוראלי. לאחר מכן הוציא המשיב את אבר מינו מפיה, הרים את ראשה וליקק שוב את חזה תוך שהוא מאונן עד שהגיע לפורקן מיני.

2.

בד בבד עם כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בבקשה נטען כי יש נגד המשיב ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לו וכי קמה נגדו עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. כמו כן נטען כי עברו הפלילי של המשיב, הכולל 41 הרשעות קודמות בעבירות מכל הסוגים, ובהן עבירות רכוש, גרימת מוות מחוסר זהירות, בריחה ממשמורת חוקית, סמים, אלימות ומין, מחזק את מסוכנותו הגבוהה. המבקשת הפנתה לכך שהמשיב נשא בעונשי מאסר ממושכים ובהם מאסר בן ארבע שנים בגין מעשה סדום שביצע באסיר אחר בעל פיגור בינוני, וכי תלוי נגד המשיב מאסר על תנאי בן ארבעה חודשים. ביום 22.6.2010 הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ח' כוחן ) על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. נקבע כי יש ראיות לכאורה למכביר נגד המשיב וכי קמה חזקת מסוכנות סטטוטורית ביחס למעשיו. עוד עמד בית המשפט על עברו הפלילי העשיר של המשיב המעיד אף הוא על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו.

3.

המשיבה הגישה שש בקשות מוסכמות להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים כל אחת, ובית משפט זה נעתר לכולן. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 6.12.2010 נגזר דינו של המשיב בגין עבירות רכוש והוא נדון לעונש של 25 חודשי מאסר בפועל. בערעור הופחת העונש ל-21 חודשים. המשיב עתיד לסיים את עונש המאסר שנגזר עליו ביום 1.8.2012 (בהינתן שחרור מינהלי). אשר למהלך הדיונים בבית המשפט קמא, ביום 30.5.2012 התקיים דיון שבמהלכו נשמעה עדותו של המשיב. בית המשפט קבע מועד נוסף לגמר ראיות ההגנה ליום 10.9.2012 והציע לבא כוח המשיב לסכם בעל פה במועד זה. בא כוח המשיב הודיע שלא יוכל להיערך לכך. בית המשפט קבע מועד לשמיעת הסיכומים ליום 15.10.2012.

4.

המבקשת טוענת כי המעשים המיוחסים למשיב מאופיינים באלימות ובבריונות ומלמדים על הסיכון הרב הנשקף ממנו לציבור הנשים בכללותו – מסוכנות המתחדדת נוכח עברו הפלילי המכביד. עוד מציינת המבקשת כי שמיעת הראיות בתיק בסיומה: לעת הזו קבוע מועד דיון נוסף לגמר ראיות ההגנה ומועד נוסף לשמיעת הסיכומים. בית המשפט עשה מאמץ לסיום שמיעת הראיות והסיכומים במועדים קרובים יותר, אך הדבר לא צלח – בין היתר – מטעמים הקשורים בהגנה. לבסוף נטען כי פרק זמן ניכר מתקופת מעצרו של המשיב הוא היה אסיר ועל כן הפגיעה בחירותו בגין מעצרו בתיק זה הייתה פחותה.

5.

בא כוח המשיב טוען כי המשיב נמצא במצב של אי ספיקת כליות המחייב אותו לעבור שלושה טיפולי דיאליזה מדי שבוע. לטענתו, מצבו הרפואי הקשה של המשיב מאיין כליל את מסוכנותו. עוד נטען כי עיכובים שחלו בניהול ההליך בבית המשפט קמא נבעו ממצבו הרפואי ויש לתת לכך משקל ולדחות את הבקשה להאריך את מעצרו.

6.

דין הבקשה להארכת מעצרו של המשיב להתקבל. השיקולים העיקריים שישקול בית המשפט בבקשה להאריך מעצר כגון דא הם, בין היתר, קצב הימשכות המשפט, משך הזמן שבו הנאשם יושב במעצר, מידת מסוכנותו של הנאשם לציבור ולקרבנותיו והחשש מפני שיבוש הליכי משפט. ככל שחולף הזמן, עוצמת השיקולים הנדרשים להצדקת הארכת המעצר גוברת ונקודת האיזון נוטה מזכותו של הציבור לביטחון ולמיצוי ההליכים עם הנאשם, לעבר זכות הנאשם לחירות (ראו, למשל, בש"פ 926/06

מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 4449/12 מדינת ישראל נ' אלקינייב , פסקה 10 (לא פורסם, 26.6.2012)). בענייננו אין למעש ה חולק על חומרת המעשים המיוחסים למשיב ועל המסוכנות הנשקפת מהם. לכך מצטרף עברו הפלילי המכביד הכולל עבירות אלימות, מין, סמים ורכוש. לאלה יש להוסיף כי המשיב נושא כעת בעונש מאסר שממנו הוא צפוי להשתחרר 1.8.2012, כך שמעצרו בגין המעשה המיוחס לו בכתב האישום במהלך התקופה ששהה במאסר לא פגע בחירותו. בדיון לפניי נטען כי מצבו הרפואי של המשיב מאיין כליל את מסוכנותו. הגם שב"כ המשיב עמד על היבטים רפואיים שונים לתמיכה בטענתו זו, הדברים לא נתמכו בתיעוד רפואי (זולת מכתב לקוני שנשלח על ידי רופא מטעם שב"ס שבו נכתב כי המשיב לא התייצב לדיון מאחר שהוא נזקק לדיאליזה). אוסיף כי אף לא הוגשה לבית המשפט קמא בקשה לעיון מחדש בתנאי מעצרו של המשיב מחמת שינוי הנסיבות הנטען שהוא פועל יוצא ממצבו הרפואי. על פי התשתית המצוייה לפניי, אין בידי לקבוע אפוא כי מצבו הרפואי של המשיב מאיין את המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו. אשר על כן, נוכח המועדים הקבועים לסיום שמיעת הראיות ולסיכומים, נוטה הכף להאריך את מעצרו של המשיב וכך אני מורה.

הבקשה מתקבלת אפוא. מעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים החל מיום 16.7.2012, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 31601-05-10 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הכל לפי המוקדם.