בש"פ 5400/06מדינת ישראל נ. פלוני

זוהי בקשה להארכה שביעית של מעצר המשיב על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.המשיב, ביחד עם שישה אחרים, עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ומיוחסות לו עבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, הבאת אדם לזנות בנסיבות מחמירות, סרסרות בנסיבות מחמירות, כליאת שווא, אינוס בנסיבות מחמירות ועבירות נוספות. לפי הנטען בכתב האישום היה המשיב מעורב ב"יבוא" נשים ממדינות חבר העמים לצורך עיסוק בזנות, וכן היה מעורב באלימות כלפי שתיים מהן אשר נמלטו. ביום 1.6.2004 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב לא הסתיים, עתרה המבקשת פעם אחר פעם להארכת המעצר על מנת לאפשר את סיום המשפט בעוד המשיב נתון במעצר. הבקשה שבפניי הינה כאמור בקשת ההארכה השביעית במספר והיא מוגשת לאחר ששלב ההוכחות הסתיים, מרבית הסיכומים כבר הוגשו ונקבע מועד למתן הכרעת הדין ביום 18.9.2006.

2.בטיעוניה מדגישה המבקשת את חומרתן המופלגת של העבירות המיוחסות למשיב וטוענת כי היקף ועומק מעורבותו בהן מלמדים על מסוכנותו הרבה. כן מציינת המבקשת את החשש הממשי מפני הימלטות המשיב מאימת הדין, נוכח קשריו בחו"ל. המבקשת מדגישה בטיעוניה את ניהולו היעיל של המשפט ואת מורכבותו. עוד היא טוענת כי עיכוב ניכר בסיום המשפט נגרם בעטיה של ההגנה ובשל התנהלות הסנגורים. המשיב, מצידו, סבור כי אין מקום להארכה נוספת של המעצר, והוא מדגיש את הזמן הממושך שבו הוא נתון במעצר (למעלה משנתיים) ואת התנהגותו הטובה במהלך מעצרו. המשיב טוען כי משהסתיימה שמיעת העדויות לא קיים עוד חשש לשיבוש הליכי משפט וכי נוכח חלוף הזמן החזקה בדבר מסוכנותו התפוגגה. עוד מציין המשיב כי הוא נשוי ואב לתינוקת, נעדר עבר פלילי, שירת בצה"ל, למד לימודים אקדמיים ואף החל לעבוד במוסד בנקאי. נוכח זאת מבקש המשיב לשחררו לחלופת מעצר בבית הוריו בחולון.

3.המשיב מצוי במעצר תקופה ארוכה מאוד ואין לכחד כי אף שבית משפט קמא עשה כמיטבו לסיים את המשפט בתוך זמן סביר, אורכת שמיעתו זמן ניכר. קצב ניהול המשפט הוא אחד השיקולים המרכזיים שאותם יש לשקול במסגרת בקשות להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים. בהקשר זה יש ליתן את הדעת לנתונים אובייקטיביים המשפיעים על משך המשפט כגון מורכבות האישומים, ריבוי הנאשמים והיקף העדויות וחומר הראיות שבהם כרוך ניהול המשפט. כמו כן יש ליתן את הדעת להתנהלות בעלי הדין ולתרומה החיובית או השלילית לפי העניין שתרמו לקצב ניהול המשפט. במקרה שלפנינו, נבעה התמשכות ההליכים במידה רבה מן הטעמים האובייקטיביים שאותם מניתי לעיל, אך במידה לא מבוטלת נבע הדבר גם מעיכובים שגרמה ההגנה בשל בקשות שונות שהוגשו להגשת ראיות נוספות, להחזרת עדים למתן עדות, להגשת מסמכים ולשחרור סנגורים מהמשך הייצוג. הטעמים האובייקטיביים והסובייקטיביים שגרמו להתארכות המשפט במקרה דנן, אין בהם כדי להטות את הכף לטובת המשיב, למרות שעניין לנו בבקשת הארכה שביעית. לכך יש להוסיף את העובדה שהמשיב הינו מן הדמויות המרכזיות בפרשה החמורה נשוא האישום, ובנסיבות אלה מסוכנותו המופלגת אינה מוטלת בספק ואין לקבל את עמדתו כי היא התפוגגה בחלוף הזמן. הוא הדין בחשש להימלטותו של המשיב מאימת הדין. בהתחשב בכל השיקולים שצוינו ובעיקר בהתחשב בכך שהמשפט מצוי בישורת האחרונה לקראת הכרעת הדין הצפויה להינתן בתוך תקופת ההארכה שנתבקשה, אני סבורה כי יש לאפשר לבית משפט קמא לסיים את מלאכתו בעוד המשיב נתון במעצר.

אשר על כן, אני מורה על הארכת המעצר בתשעים ימים, כמבוקש, החל מיום 30.6.2006 או עד למתן פסד הדין בתפ"ח 959/04, 965/04 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.