בש"פ 5416/11 פלוני נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת מ' ברנט ) מיום 4.7.2011, בגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו

במסגרת מ"ת 29957-04-11.

1.

ביום 21.4.2011 הוגש כנגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשה סדום על ידי בן משפחה לפי סעיף 351(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) וכן לפי סעיף 351(ב) לחוק בצירוף סעיף 350 לחוק וכן לפי סעיף 351(א) לחוק בצירוף סעיפים 347(ב), 345(א)(1) ו-345(א)(4) לחוק בנסיבות סעיף 350 לחוק; נסיון מעשה סדום על ידי בן משפחה לפי סעיף 351(ב) בצירוף סעיף 25 לחוק; מעשה מגונה בקטין על ידי בן משפחה לפי סעיף 351(ג)3 לחוק וכן לפי סעיף 51 3 (ג)3 לחוק בצירוף סעיף 350 לחוק.

על פי המתואר בכתב האישום, העורר ביצע במהלך השנים 1998-1999 מעשי סדום ומעשים מגונים באחיינו, בן אחי אשתו (כיום אשתו לשעבר), אז קטין כבן 14 (להלן: האחיין ). בעקבות הדברים האלה, בשנת 2000, התעמת אביו של האחיין עם העורר, וציווה עליו לעזוב את הארץ, ולא – יפנה למשטרה בתלונה אודות מעשיו של העורר. העורר עזב את הארץ ובעשר השנים האחרונות עובר להגשת כתב האישום נגדו היה מרכז חייו בבלגיה, שם נישא בשנית ונולדו לו ילדים. בשנת 2010, למעלה מעשר שנים לאחר ביצוע המעשים המיוחסים לעורר, הגיש הקטין שבגר תלונה למשטרה, בעקבותיה החלו הליכי חקירה והסגרה, ולסופם של דברים, העורר הוסגר לארץ מבלגיה והוגש כנגדו כתב אישום.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים. בית המשפט הורה על הגשת תסקיר מבחן לבחינת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר. התסקיר בחן את דודו ודודתו של העורר כמפקחים אפשריים, אולם למרות התרשמותו החיובית מהם, לא המליץ על חלופה זו מחשש שהדודים מתקשים להבין את הצורך בהרחקתו של העורר מקטינים והחשש שלא יצליחו למנוע אינטראקציה בינו לבין קטינים. גם אמו של העורר נפסלה בשל התרשמות שירות המבחן שלא תוכל לשמש גורם סמכותי ומציב גבולות עבור העורר, באשר היא מגוננת על בנה ואף מתסיסה אותו כנגד גרושתו ומשפחתה.

חלופה נוספת של שהייה בישיבת "חוט של חסד" על יד בית שמש בפיקוח רב הישיבה במהלך היום ואחד התלמידים בשעות הלילה נפסלה אף היא.

3.

ביום 4.7.2011 החליט בית משפט

קמא על מעצר העורר עד לתום ההליכים.

נקבע כי קיים חשש להימלטותו של העורר, שכן מעדויות המצויות בתיק עולה חשד שחמק בעבר מן הארץ כאשר התעוררו נגדו חשדות לעבירות מין, וכן בשל העובדה שהוא תושב בלגיה ומרכז חייו שם. לכך יש להוסיף כי שירות המבחן התרשם

שבהתנהלותו של העורר קווים מניפולטיביים וקיים סיכון להישנות התנהגות מינית בעייתית מצדו וכי שירות המבחן דחה את החלופות המוצעות.

על החלטה זו נסב הערר שבפניי. העורר נכון להכיר בקיומן של ראיות לכאורה, למרות שלטענתו המדובר בהתנכלות של אשתו לשעבר וכי עזב את הארץ לפני עשר שנים בשל חששו מאביה. לטענת העורר, החלופה המוצעת על ידו מבטיחה את התייצבותו להליכי משפט ומאיינת את מסוכנותו.

4.

במהלך עשר השנים שחלפו מביצוע העבירות המיוחסות לו, העורר העתיק את מרכז חייו לבלגיה. במצב הדברים הרגיל, היה בכך כדי להקים עילת מעצר מחשש להימלטות מן הדין. ברם, במקרה דנן, נחה דעתי כי התנהגותו של העורר אינה מעידה על חשש להימלטות מהדין. העורר זומן למשטרת אנטוורפן והתייצב לחקירה בעקבותיה נעצר למספר ימים. לאחר מכן שוחרר בתנאים קלים וכעבור כחודש נעצר שוב ללא כל התנגדות או התחמקות. אף נטען, ולא הוכחש, כי בא כוחו של העורר הציע לתאם הגעתו של העורר לארץ ללא צורך בהליכי הסגרה.

5.

לכך יש להוסיף את החלופה המוצעת. דודו של העורר, עורך דין במקצועו, התייצב ב בית המשפט , הבהיר כי ידועות לו חומרת ההאשמות כנגד העורר, וכי הוא ואשתו נכונים ליטול על עצמם את האחריות הכרוכה בפיקוח עליו ולדאוג לכך שנכדיהם מקטני-קטנים לא יבקרו בביתם כל עוד העורר שוהה שם. קשה להלום כי העורר, שיודע כי הוא נמצא בחסות מיטיביו "תחת אור הזרקורים" יהין להסתבך במעשים דומים לאלה המיוחסים לו בכתב האישום. לכך יש להוסיף כי חלפו למעלה מעשר שנים מאז בוצעו העבירות המיוחסות לעורר, שביני לביני הקים לו משפחה חדשה, ולא ידוע על הסתבכות כלשהי בקהילתו החדשה, וגם בחלוף הזמן יש כדי להקהות עוקצה של מסוכנות.

6.

אשר על כן, אני מקבל את הערר ומורה על שחרורו של העורר ממעצר בכפוף להתמלאות התנאים הבאים:

א.הפקדה בסך 50,000 ₪ (חמישים אלף).

ב.ערבות עצמית וערבות צד ג' בסך 150,000 אלף ₪ של דודיו של העורר, ה"ה אריה ושרה רוזנברג.

ג.מעצר בית מלא בפיקוחם ובביתם של הדודים הנ"ל בירושלים, כאשר אחד מהדודים מתחייב לשהות ולפקח על העורר בכל עת.

ד.איזוק אלקטרוני.

ה.נאסר על העורר ליצור קשר במישרין או בעקיפין עם המתלונן או גרושתו או מי מבני משפחתה.